בכנס הבינלאומי השנתי ה-13 של ה-INSS נערך הדיון "הציבור הערבי בישראל - השתלבות מול התבדלות", בהנחיית תא"ל (מיל.) ד"ר מאיר אלרן, ובהשתתפות ד"ר מוחמד אלנברי, פרופ' מוחמד עיסאווי ועולא נג'מי יוסף.
תא"ל (מיל.) ד"ר אלרן הציג נתוני סקר לפיהם "האזרחים הערבים רוצים באופן ברור, שנה אחרי שנה, קודם כל לדאוג לעצמם, לשגשוגם ולזכויותיהם בישראל". עוד הוסיף אלרן: "לצערי הרב, כאשר האזרחים היהודים נשאלים איך הם רואים ערבים בישראל, רק 21% רואים בהם האזרחים לכל דבר ועניין. הרוב, 54%, אומר שהוא רואה בערביי ישראל כמי שצריך לכבדם, אבל לנהוג בהם בחשדנות. 25% תופסים אותם כאויבים בפוטנציה".
נג'מי יוסף התייחסה לחסמים העומדים בפניה במדינת ישראל, וסיפרה: "לפני 20 שנה, כשסיימתי תיכון ורציתי לסלול דרכי בהשכלה הגבוהה, הגיע החסם הראשון. אי אפשר ללמוד מקצוע כזה בגיל 18 אלא רק 21, וחשבתי - למה יש צורך בגיל? לא הבנתי. לא עשיתי צבא, ורק בסיום צבא אפשר להתקבל למקצוע. זה הרגע שהחלטתי שלא, האקדמיה לא תחליט עבורי מה ללמוד - פילסתי דרכי החוצה ומצאתי בשטחים, למדתי בביר זית, וכאן למזלי ולצערי למדתי בזמן האינתיפאדה השנייה. שם הכרתי את הפנים של ישראל השנייה". "כשחזרתי לארץ היה לי קושי מאוד ניכר להשתלב בחברה הישראלית והחלטתי לעבוד רק בחברה הערבית", הוסיפה נג'מי יוסף. "הבנתי בשלב מסוים שזה לא מתקדם לשום מקום ולכן החלטתי לחפש דרכי בחברה משותפת".
אלנברי סיפר על האוכלוסייה הבדואית שממנה הגיעה: "אני גדלתי במרחב הנגב, בדואי מאוהל. עשיתי תואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית ועסקתי בפיתוח תרופות. אני לא חשבתי לרגע מחוץ לאקו-סיסטם הבדואי עד שהפכתי לראש המועצה". "בממשלה היה שיח של 'האחר' - הם לא לוקחים אחריות, אין פרטנר", הוסיף אלנברי. "כראש רשות היה תסכול, 'למה אתה מעז לשבור את תקרת הזכוכית ולחשוב שאתה יכול להביא שינוי'. לאט לאט יצרנו גשר והקמנו מודל למקומות אחרים".