מנחה: עו"ד אל"מ (מיל.) פנינה שרביט ברוך

ד"ר אביעד בקשי | ד"ר יהודה בן מאיר | גב' שרה העצני כהן | פרופ' סוזי נבות | גב' ליאת שלזינגר | פרופ' אלכסנדר יעקובסון | מר בן דרור ימיני

 

המושב עסק במצבה של הדמוקרטיה הישראלית, מתוך ההבנה כי הביטחון הלאומי של המדינה אינו מוגבל לקיומה הפיסי מול איומים חיצוניים, אלא גם לשימור זהותה כיהודית וכדמוקרטית. יש דיון ער בשאלת מצב הדמוקרטיה, כאשר מחד נטען שיש כרסום חמור ביסודותיה ומאידך נטען כי היא חזקה מתמיד וכי הביקורת נובעת מעמדה פוליטית המתנגדת לעמדת השלטון. מוסכם כי דמוקרטיה מותנית בשלטון הרוב, אך מוקד הוויכוח הוא בשאלה מה נכלל תחת מרכיב הכרחי נוסף- ערכים דמוקרטיים, ועד כמה הם מאוימים.

במושב נדונו ארבעה מישורים בהקשר זה, וצעדים שננקטו במסגרתם בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית. דוברי המושב התייחסו לשאלה האם בצעדים שננקטו יש משום פגיעה בדמוקרטיה או משום מימוש תפיסת עולם פוליטית לגיטימית.

המישור הראשון- איזון בין אינטרסים לאומיים לערכים דמוקרטיים. במישור זה רוב הדוברים עסקו בחקיקת חוק יסוד הלאום. מן הצד האחד, נטען שחוק היסוד מהווה עיגון חוקתי חשוב להיותה של המדינה מדינת הלאום של העם היהודי וכי אין בו פגיעה בזכות לשוויון, אשר מבוססת היטב במשפט הישראלי ומקומה לא בחוק זה. החוק אינו אנטי-דמוקרטי משום שהוא אינו נוטל זכות מאף אחד. מן הצד השני, נטען שעל אף שאין פסול בחוק לאום כשלעצמו, אין מקבילה באף מדינה דמוקרטית לחוק לאום שעיגן את האופי הלאומי, אך לא הבהיר כי המדינה היא גם של בני הלאומים האחרים. נאמר שיש לתקן את החוק, שכעת אין בו התייחסות לנושא השוויון, מעמדם של מיעוטים או אופיה הדמוקרטי של המדינה.

המישור השני- זכויות האדם של הזר/האויב. בהתייחס להיקף ההגנה על זכויות במדינה של מי שאינו אזרח המדינה, נאמר כי שמירה על זכויות הגר, הזר, הוא אלמנט משמעותי ביהדות ובהיסטוריה של העם היהודי. בקשר לחופש פעולה בעת שימוש בכוח כלפי אויבים נטען שהפעלת כוח חכמה כלפי מחבלים והריסת בתי משפחות מחבלים כאקט הרתעתי דווקא שומרת על הדמוקרטיה ועל זכויות האדם, שאחרת יהיה צורך להציב יותר מחסומים ולהיות פחות הומניים כלפי אוכלוסייה יותר גדולה לא מעורבת. עוד נטען שהיום יש כרסום בהפעלת הכוח- פעם היו הורסים בית של מחבל והיום אוטמים חדר. מאידך, נטען כי גם בהפעלת כוח- יש לפעול כחוק, ויש לאזן בין הצורך להיאבק מול טרור לבין הצורך לשמור על זכויות האדם. כן נטען כי השיח המבקש לפגוע בזכויות אינו נובע ממניעים ביטחוניים אמיתיים אלא מצרכים של פוליטיקה פנימית, תוך הסטת הדיון מעיסוק בנושאים המהותיים שעל הפרק.

המישור השלישי- עצמאות שומרי הסף ובפרט בית המשפט העליון. הדיון התייחס לצעדים כגון חקיקת פסקת התגברות, התערבות פוליטית במינוי שופטים ושיח חריף נגד בית המשפט העליון. מחד, נטען כי אין אחיזה במציאות לטענה כי קבוצת שופטים מגנה יותר טוב על הדמוקרטיה ממחוקקים וכי יש הבדל בין שלטון המשפט לבין המגמה הנוכחית של שלטון השופטים. עוד נאמר כי ישראל היא היחידה בעולם בה התקבלה חוקה ללא החלטה מודעת של הרשות המחוקקת, בהחלטת בית המשפט העליון. גם האקטיביזם הייעוצי מביא לאבסורד שבו עמדת הממשלה לא מתבטאת כי עמדת היועץ המשפטי מחייבת אותה. מאידך, נטען כי שחיקת דמוקרטיות נעשית לאט, בצעדים קטנים, ולאחר זמן מתברר שלא מדובר באותה מדינה. לראיה- המתרחש בהונגריה ובפולין. בית המשפט היום מאפשר פגיעה בזכויות אדם- לשם תכלית ראויה ובאופן מידתי. פסקת ההתגברות אומרת שהכנסת תוכל לחוקק חוק שיתגבר על בג"ץ ויפגע בזכויות באופן קיצוני ולא מידתי. זו יכולה להיות פגיעה קיצונית בזכויות של כל אחד מאתנו.

המישור הרביעי- חופש הביטוי וביקורת. בהתייחס להגבלות על המבקרים את המדינה, נטען כי הגבלה על כניסת זרים עוינים למדינה אינה המצאה של ישראל. ניתן להגביל פעולות שמאיימות על המדינה- לראיה ההגבלות על בניית מסגדים בשוויץ או על ביגוד בצרפת. עוד נאמר כי אין מדינות שממנות יוצרים וגופים שחותרים תחת המדינה. אין בכך פגיעה בחופש הביטוי כי אין חובה למדינה לממן זאת. מן הצד השני, נטען כי השיח עוסק בשנאה ושלילת הלגיטימציה של מי שרוצה להעביר ביקורת. ביקורת מחלישה את מי שחלש. לישראל יש בעיית מדיניות, לא בעיית הסברה. הסברה טובה לא יכולה לפצות על מדיניות לא טובה. בנוסף, הוויכוחים הפנימיים בישראל מפוררים את חוסנה הלאומי. כן נטען כי גם אם אפשר להצדיק הגבלות על מימון זר של פעילות פוליטית, ההגבלות לא יכולות להתייחס רק למימון מטעם מדינות, שממנות בעיקר ארגוני שמאל, תוך התעלמות ממימון של ארגונים לא מדינתיים זרים שמממנים חלק מארגוני הימין.

לסיכום, ציינה מנחת המושב, אל"מ (מיל') עו"ד פנינה שרביט ברוך, כי יש לקוות שהדיון הציבורי על מצבה של הדמוקרטיה ימשיך להתנהל בצורה עניינית כפי שנעשה במושב, שכן עצם קיומו של דיון ענייני ולא מתלהם ישפר את מצב הדמוקרטיה בישראל.