מנחה: גב' סימה שיין
מר דיוויד אלברייט | אלוף (מיל.) עמוס גלעד | מר אתיאן דה גונביל | מר נורמן רול | פרופ' איגור יורגנס
אטיין: פותח בציטוט של דה גול, לפיו עם מצבים מסובכים צריך להתמודד ברעיונות פשוטים. המזרח התיכון הפך למסובך ומורכב ביותר עבור הדיפלומטים האירופאיים. בעבר הסכסוך הישראלי-ערבי היה המרכזי. היום נושאים רבים ומקבילים עומדים על הפרק. בניסיון להתמודד, צרפת עורכת סדר קדימויות: ראשית להביס את המדינה האסלאמית ומניעת התאוששות של גורמי אסלאם קיצוני. שנית, מניעת הפצת נשק להשמדה המונית, כולל תכנית הגרעין האיראנית. שלישית, שימור וקידום היציבות האזורית. רביעית, קידום יחסים עם מדינות באזור שמשפיעות על היציבות האזורית.
מאז סיום מלחמת איראן-עיראק מדינות אירופה אינן מעוניינות בשינוי המשטר באיראן. עניין חשוב נוסף בנוגע לאיראן הוא שימור הסכם ה-NPT ומניעת הגעה לנשק גרעיני. ממשלת צרפת מעוניינת להציב מגבלות בפני איראן. ארצות הברית לוקחת בחשבון שאיראן תמשיך לקיים את הסכם הגרעין ולכן לוחצת עליה, אך ממשלת צרפת חוששת שהחרפת הלחצים תוביל לעזיבה איראנית את ההסכם. על כן ממשלת צרפת מעוניינת לשמר את מסגרת ההסכם ובמקביל להמשיך בלחץ על איראן, כולל בתחום הטק"ק והטרור. תחילת 2019 מובילה לאזורי סיכון. ממשלת צרפת מעוניינת בשימור וקידום הדיאלוג מול איראן. אך לצורך זאת נדרשת הגדרת מטרות ברורה ונדרש שיח, וממשלת צרפת פועלת לקדם זאת למול בעלות בריתה.
גלעד: אין סיכוי של ממש לשינוי המשטר באיראן. הסכם הגרעין מאפשר לאיראן להגיע לפצצה בהמשך, וזה יגרום למירוץ חימוש גרעיני אזורי ולסיכון לישראל ואף לשאר העולם. עמדת צרפת היא שגויה כי היא מאפשרת לאיראן לפעול. על ישראל להיות מוכנה לכל האופציות, ועדיף את עמדת הממשל האמריקני הנוכחי כלפיה. שיח מול איראן מאפשר לה להתקדם בעתיד לכיוון פצצה ולכן זהו כיוון שגוי. השנים הקרובות הן מכריעות ולכן יש לעצור את איראן. איראן לא משנה את תכניותיה אלא אם מכריחים אותה, וגם אז היא מתעכבת ולאו דווקא זונחת את הכיוון.
אולברייט: יש הערכת חסר לגבי חשיבות חשיפת ארכיון הגרעין האיראני על ידי ישראל באירופה ובארצות הברית. מעיון בתכני הארכיב ניתן להבין משמעויות רבות ואף ניתן ליישם פעילויות למניעה וחשיפה של פיתוחים גרעיניים על ידי איראן. הארכיב מתאר את התכניות הגרעיניות האיראניות ואת דרכיה של איראן לפתח את התכנית באופן שיאפשר הימנעות מחשיפה. הארכיב מעלה שאין הוכחה שאיראן הפסיקה את תכנית הגרעין. הבכירים הנוכחיים באיראן, הנשיא וגורמים אחרים, הם אלה שהובילו את תכנית הגרעין. בנוסף הארכיב מראה כיצד איראן ניסתה להונות את גורמי הפיקוח הבינלאומיים ואת סבא"א. שימור הארכיב מעלה ספקות בנוגע לכוונתה של איראן שלא לפתח תכנית גרעין צבאית. לסיכום, גילוי הארכיב מאפשר את הגברת הפיקוח על תכנית הגרעין, גם מבחינת הגברת החשש וגם מבחינת המידע עצמו על התכנית הגרעינית האיראנית.
יורגנס: מבחינה היסטורית היו יחסים טובים בין רוסיה לבין איראן. איראן לא ניצלה את התפרקות ברה"מ, והתפתחו שת"פים שונים, ביניהם בים הכספי, ובפיתוח תכנית גרעין אזרחית. רוסיה מעורבת מאוד בהסכם הגרעין. איראן היא שותפה אמינה ונאמנה של רוסיה. הנשיא מדבדב טען בעבר שרוסיה לא תסכים לתקיפה צבאית כנגד איראן. רוסיה רואה עצמה כגורם מאזן במזה"ת. היא שומרת על יחסים טובים עם ישראל במקביל לקשרים עם טורקיה וכמובן איראן. האם נטישת הסכם הגרעין היא רעיון טוב? לא. הסכם הגרעין איפשר מגע והשפעה על איראן, כשעזיבת ההסכם מחזקת בעצם את הגורמים הקיצוניים במדינה.
רול: בשנים האחרונות גברה מגמת העימות של איראן עם שאר העולם. איראן נתקלת בשורה של בעיות כלכליות, פוליטיות, חברתיות ואחרות שהמשטר מתקשה להתמודד עימן. הדור הצעיר בהנהגה באיראן אינו מנוסה אך יותר אגרסיבי, ומוכן ליטול סיכונים בניגוד לדור שניהל את תקופת המהפיכה ומלחמת איראן-עיראק. איראן מיישמת פעילויות פרוקסי שונות במזרח התיכון ומחזקת קבוצות מקומיות רבות, תוך הפצת אמל"ח מתקדם אליהן. ב-1979 האוכלוסייה באיראן רצתה מהפכה ללא דמוקרטיה, וכיום היא מעוניינת בדמוקרטיה ללא מהפיכה.
מבזק (מדומה) על כך שאיראן עזבה את הסכם הגרעין ומבקשת התייחסויות של הדוברים.
אולברייט: מציע לממשל האמריקאי להגיב באופן הדרגתי. ללחוץ על האיחוד האירופי להגביר סנקציות ולצקת התחייבויות של האיחוד למניעת גרעין איראני. כולל החמרת הפיקוח של סבא"א כדי לוודא שאיראן עדיין עומדת בכללי ה-NPT. נדרשת גם הקשחת עמדות מצד מועבי"ט, וכמובן שהממשל צריל להכין טווח אפשרויות פעולה כנגד איראן, כך שבמידה שאיראן מתקדמת לפצצה ארצות הברית תהיה מוכנה להגיב לכך. כל הגברה ביכולות ההעשרה משמעותה מבחינת ארצות הברית צריכה להיות חזרה לתכנית הגרעין, וארצות הברית צריכה להיות מוכנה להגיב לכך.
אטיין: תפקידי למנוע מצב כפי שתואר במבזק. עזיבת ההסכם תמנע פיקוח על מה איראן עושה בפועל, ולכן עדיף לפעול כעת לפני שאיראן עוזבת את ההסכם ולהימנע מכך. במקרה של עזיבה תוחזרנה סנקציות ולחצים על איראן. אך אלה לא תפתורנה את הבעיה ותיוותר רק אופציה צבאית, שהיא לא טובה, או אופציה של דיאלוג מחודש בנקודת התחלה פחות טובה. על כן חוזר ומדגיש שהמצב הנוכחי עדיף על עזיבת ההסכם על ידי איראן.
יורגנס: לא ניתן לדעת מה תהיה מדיניות הנשיא פוטין. היכן הגזר במדיניות המקל והגזר כלפי איראן? אירופה, סין ורוסיה צריכות לשבת ביחד ולהחליט מה לעשות כדי לאזן בין מדיניות המקל והגזר, כשייתכן שימוש בגורמים מתווכים כמו עמאן.
גלעד: תרחיש העזיבה יתרחש בכל מקרה ולכן צריך להתכונן אליו. איראן נחושה ולכן צריך לחזק את המקלות ולא את הגזרים מולה. יש לחזק בריתות ושיתופי פעולה מולה, לשכנע את השותפים באירופה לפעול נגד איראן, כמו גם לחזק שת"פים עם מדינות ערב שמאוימות על ידי איראן במקביל. המטרה היא להוביל להפלת המשטר האיראני הנוכחי. איראן מתפשטת באזור ומתחזקת: סוריה, לבנון, טק"ק לטווח רחוק ועוד. על כן יש לפעול נגדה. דיאלוג וגזרים לא יעזרו. צריל לפעול במשותף נגד המשטר האיראני ולנצל את החולשות שמתקיימות באיראן כיום מבחינה כלכלית, חברתית ומבחינות אחרות.
רול: לא מזהה אף גורם שיצליח לשכנע את איראן ששיח מול המערב הוא אינטרס איראני. דיאלוג אמיתי מול איראן איננו אפשרי. איראן פועלת לחזק כוחות שליליים באזור, בעיראק, סוריה, לבנון, תימן. הצהרה איראנית על עזיבת ההסכם היא אמצעי ללחוץ על אירופה וצריך לברר מה משמעויותיה בשטח. לא בטוח שיפעלו בשטח כל כך מהר. בכל מקרה רוסיה תמשיך לתמוך בה.
יורגנס: עמדתו של רול, שמתנגדת לשיח, אינה נכונה ומשווה את איראן מבחינה זו לרוסיה. שיח ייתכן ואפשרי. מצד שני עמדה של לחץ קשה שנועד להכניע את איראן לא יעבוד.
אטיין: תומך בניתוח של יורגנס. מלחמה עם איראן תוביל לפגיעה משמעותית ביציבות האזורית.
גלעד: איראן לא תעזוב את ההסכם לפני הבחירות הבאות בארצות הברית. מתפעל מהצלחתו של מנהיג צפון קוריאה. אם צפון קוריאה מצליחה לרמות את ארצות הברית, כך גם איראן תצליח. ולכן צריך לפעול להפלת המשטר האיראני.
אולברייט: איראן מגיבה ללחצים כלפיה וניתן לזהות זאת מהמידע שבארכיב הגרעין. על כן בשנה הקרובה צריך להגביר את הלחץ כלפיה. מצדד בעמדת הממשל האמריקני הנוכחי. שדרוג ההסכם וטיפול בסוגיית הטק"ק הוא יעד שצריך לשאוף אליו.
רול: איראן תדבוק בהסכם, למרות שמדינות אירופה מתקשות להגיב לסנקציות האמריקאיות. איראן לא תפעל לפני הערכה מאוד ברורה לגבי התגובות הבינלאומיות כלפיה. יש מקום לדיפלומטיה כלפי איראן, אך גם לצעדים צבאיים. אין מקום למדיניות של מקל וגזר כי אין גזרים להעניק. לא ניתן לתת לאיראן גישה לסוריה כגזר.
שיין: המסקנה המשותפת היא שיש סיכוי למנוע את עזיבת ההסכם ושיש חלופות אחרות לפני ששוקלים מהלך צבאי.