מנחה: מר דוד סימן טוב
ד"ר אליזבת' בודין-בארון | פרופ' קרין נהון | מר אטילה שומפלבי |
מהו התפקיד החדש של הרשתות החברתיות ושל חברות המדיה בעידן המידע? כיצד רוסיה ממנפת את המדיה החברתית לטובת הישגים אסטרטגיים?
נהון: אני רואה ככל שהזמן עובר את הקשיים שהאינטראקציה ברשתות החברתיות מייצרות לדמוקרטיה. מה קורה להשתתפות הציבורית בתוך עולם האינטרנט? תשומת הלב של כולנו מרוכזת במעט מאוד ספקי תוכן. יש אי-שוויון בצורה שבה אנחנו שמים לב לדברים. גם מבנה הרשת עצמו - היא בנויה בצורה של מרכזים שלהם יש הרבה יותר כוח משאר הרשתות, הם שואבים את זרימת המידע ויש להם כוח לשלוט במידע. כוח זה יכולת של שחקן לשנות את ההתנהגות שלנו, לדוגמא לשנות דפוסי בחירה ולשנות את סדר היום שלנו והשפעה על תודעה. פייסבוק הוא מונופול של מידע והפלטפורמה הזו משפיעה עלינו וכיצד אנחנו מקבלים את המידע.
חשבנו שהרשתות יביאו לנו מצב שבו אנחנו נדבר אחד עם השני – אבל השיח הזה לא קורה, אנחנו עדיין מדברים עם הדומים לנו ואפילו יש קיטוביות הולכת וגדלה. יש מערכת שבה ההשתתפות הציבורית היא לא שיוונית, מוקצנת ומפוצלת למחנות, והיא כר נוח להפצת פייק ניוז. היום השחקנים יודעים שאם הם לא משתמשים בכל הכלים הללו אז הם לא יגיעו למטרתם.
מה קורה עם הייצוגיות של הפוליטיקאים בכל הנושא של הרשתות החברתיות? בכל המדינות אנו רואים יותר פוליטיקה אישית, המפלגות מתדרדרות בכוחן ואנחנו טועים לחשוב שהרשתות מציגות את האינטרסים שלנו, כיוון שיש כוחות פנימיים וחיצוניים שמתערבים ברשתות ובשיח – הדוגמא הכי טובה היא העלאת השאלה של האם הילארי קלינטון השתמשה בדוא"ל הממשלתי שלה למטרות ציבוריות? הרוסים הם אלו שפמפמו את זה לסדר היום.
הרשתות החברותיות לא מייצגות את המציאות, אלא מציאות מעוותות שבה לקבוצות שוליים יש כוח רב. המדינות פשטו את הרגל כיוון שהן נסמכות על מתווכים כגון פייסבוק, אפל, גוגל וכדו'. אנחנו לא יודעים איך החברות הללו עובדות, ובתקופת בחירות זה מאוד קריטי כי הן מחליטות מה נראה, איך נראה ומתי – החברות ששולטות ברשתות החברתיות קובעות לנו את סדר היום ומה המידע שיזרום. לדוגמא, טראמפ השתמש בקיימברידג' אנליטקה על מנת לטרגט אנשים מסוימים ולהשפיע עליהם.
איך משפיעים על תודעה? הפעלה של בוטים וחשבונות מזויפים לדוגמא. פייסבוק דווקא נהנית מזה ואנחנו נפגעים מזה. לכל זה נכנס הסיפור של ויראליות, שבו המידע זורם מהר מאוד להרבה אנשים. ברגע שמשהו ויראלי אי אפשר לשלוט עליו, והיום קמפיינים רוצים לייצר ויראליות. הוויראליות מאתגרת את הדמוקרטיה ומידע מסוים סוחף את הרשת. הגופים היותר מסורתיים, כולל התקשורת המסורתית, לא עומדים בקצב.
הפוליטיקאים צועקים פייק ניוז על מנת ליצור בנו אי-אמון בשום גורם, כולל המערכות המסורתיות כגון בתי המשפט, משטרה וכו. זה מסכן את הדמוקרטיה. לבסוף, הטכנולוגיה אינה ניטראלית אלא פוליטית. זרימות המידע לא שוויוניות ולא דמוקרטיות, ויש ריכוז כוח לא פרופורציונאלי.
בודין-בארון: אני אתמקד בתעמולה רוסית במדינות ברה"מ לשעבר. המטרה שלנו במחקר הנוכחי היא להבין את סביבת המידע – צריך להבין מה אנשים אומרים וממה אכפת להם, וצריך לעשות את זה מהר מאוד. אנחנו עושים שימוש בטכנולוגיה ספציפית שעליה לא אפרט. אנחנו רוצים לשלב אנליזה של מה שאנשים אומרים וכיצד זה מתחבר למבנה הרשתות.
בחנו טוויטר ברוסית בשש מדינות ברה"מ לשעבר. בתקופה הנחקרת קיבלנו מעל 22 מיליון ציוצים. מה שמצאנו זה שתי קהילות: פרו-רוסיות ופרו-אוקראיניות. מצאנו שיש הרבה קהילות קטנות יותר שהיו קשורות לשתי הקהילות הללו. שיערנו שהקהילות הקטנות הללו נמצאות "על הגדר" והן משוחחות עם הקהילות הגדולות, וכך רעיונות עוברים. ניסינו לבדוק איך אנשים מדברים נושא מסוים. אנחנו מנסים להקטין את ההשפעה שיש לקמפיינים של תודעה של הרוסים, בין אם מופעלים על ידי גופים רשמיים או לאו.
במה שונה התפקיד והתפקוד של גופי התקשרות בעידן של רשתיות ופייק ניוז?
שומפלבי: הפרספקטיבה היא בערך 20 שנה. הרעיון מאחורי Ynet היה ליצור גוף תקשורת חדש אינטרנטי, שישנה את כללי המשחק של התקשורת הישנה. הנפגעים העיקריים היו העיתונים והרדיו. עם זאת, בשנים האחרונות הרשתות החברתיות השתלבו ביצירת והזרמת חדשות, אך גם בהזרמת פייק ניוז (שאגב היו קיימות שנים רבות בדמות תעמולה). הרשתות החברתיות מפיצות פייק ניוז ביתר יעילות. כלי התקשורת נאלצים להתמודד עם הדבר הזה. אך דווקא בעידן הזה, ההבנה היא שכלי התקשורת הקלאסיים משדרים מידע מאוזן ומביאים מידע מוצלב ואמין יחסית. היום המקום הכי מסוכן מבחינת העברת פייק ניוז זה וואטסאפ, טלגרם וכו'. בעידן המודרני העיתונאים צריכים להתמודד עם הפייק ניוז הזה שמגיע לדסק החדשות, והדסק צריך לבדוק את הידיעות הללו וזה מעסיק אותם. על פי מחקר של MIT, השקרים מופצים פי שישה יותר מהר מהאמת. כלי תקשורת ממוסדים היום יותר ויותר מבינים שדווקא עכשיו צריך להמשיך לעשות את העבודה כמו שעשינו אותה פעם ועל פי אותם כללים. כלי התקשורת הממוסדים הם המקום היחיד כיום שיש פלורליזם מחשבתי – בהם תמיד יובאו כל הדעות.