תקשורת

אילו היינו מדינה דמוקרטית מתוקנת, נורמלית, כאן הייתה יכולה להסתיים ההערכה המוסרית הראשונית, בדבר עצם הפעלת החיילים במלחמה הרוויה במצבים מסוכנים. אלא שאנחנו לא מדינה כזאת, לא דמוקרטית, לא מתוקנת ולא נורמלית, ועלינו להתמודד עם סכנות אפשריות שלא מן הראוי להעמיד בהן את חיי החיילים ואת שלומם.

בתקופה האחרונה התפרסמו שלושה מסמכים מרתקים וחשובים בדבר הנעשה באזורי יהודה ושומרון (איו"ש), שלא זכו לתשומת הלב הציבורית והתקשורתית הראויה להם. האחד היה נאום הפרישה של מפקד פיקוד מרכז, האלוף יהודה פוקס; השני היה מכתבו של ראש השב"כ, רונן בר, בדבר פעילויות מסוכנות של השר לביטחון לאומי ואחרים; והשלישי היה סיכום מפקד פיקוד מרכז, האלוף אבי בלוט, של תחקיר הפרעות היהודיות בכפר ג'ית....

מאז פרצה המלחמה נעשו המושגים "אחריות" ו"לקחת אחריות" לכוכבים המילוליים של העברית הישראלית. לכאורה, יש מקום לשמוח על כך שמושגים כאלה יוצאים מן החדרים הצדדיים של השיח הערכי ועוברים אל הטרקלין המרכזי של השיח הציבורי, אולם אסור להפריז בשמחה הזאת. כל מה שקראתי ושמעתי בתקשורת בדבר הביטויים הללו לא יצר בי את הרושם שרווח כאן מושג ברור מהי בכלל "אחריות", מה לאמיתו של דבר עשה מי ש"לקח...

המראות והידיעות בדבר ישראלים, חיילים ואזרחים הנמצאים בעזה בידי חמאס והג'יהאד האסלאמי, מרגשים ומעציבים כל אדם בישראל, אבל לא נרשה לעצמנו להסתפק בביטויי הרגשות. מן הראוי לעסוק בשאלות הפדיון: מה חובתה של ישראל לכל חייל ואזרח שלה הנמצאים בידי אויב, וכיצד היא יכולה למלא את חובותיה כלפיהם. בימים הראשונים למלחמה נשמעו שתי תשובות של פוליטיקאים לשאלות הללו. בישיבת הממשלה בשבת אמר השר...

"אין צבא מוסרי", "מלחמה ומוסר אינם דרים בכפיפה אחת" – אלה טענות שהועלו בעקבות תקרית הירי בחברון. מדובר בטענות מוטעות ומסוכנות, שאינן הולמות בימינו שום צבא במדינה דמוקרטית. אם המלחמה והמוסר אינם עולים בקנה אחד, מוכרחים לוותר על אחד מהם. אפשר לוותר על המלחמה, להמנע מכל שימוש בכוח, להפקיר את האזרחים לזדונו של כל אויב ופושע. אין אדם אחראי שיבחר באפשרות הזאת.