היה היה חקלאי טוב שעמל על שדותיו, ויום אחד הוא נעקץ על ידי יתוש. הוא גירש את היתוש ואז הגיעו עוד יתושים. אז הוא קנה מחבט ונכנס למאבק איתם. הוא פיתח רשת יתושים מיוחדת ולבסוף עטף את כל ביתו ברשת ובכל זאת היתושים הצליחו לעקוף ולהיכנס. החקלאי פנה ליכולות טכנולוגיות והם פיתחו יכולות לזהות את היתושים, אבל היתושים בשלהם. החלקאי תהה מה לעשות עם היתושים ויום אחד הגיע אביו והציע לו לייבש את הביצה שלידו.
במשך למעלה משלושים שנה איראן שולחת לידנו יתושים, פעם מבסיסים בעזה ולבנון וכעת היא מנסה להקים בסיס בסוריה. ישראל מנסה להלחם בשליחים והיא שלמה מחיר כבד על המערכה עם איראן. במלחמה מול חזבאללה נפלו מאות לוחמי צה"ל, גם במלחמת לבנון השנייה. ובכל אותה העת הביצה באיראן חסינה ממחיר. ישראל מתקדמת בטקטיקות מול שליחי איראן וידנו עוד נטויה. אך בעוד שהטקטיקות שלנו השתפרו נותרנו עם בעיה אסטרטגית. על מנת למנוע מלחמה בצפון עלינו להרחיב את האסטרטגיה הלאומית שלנו.
ראשית, עלינו להבין את האסטרטגיה של איראן. איראן נוקטת גישה של לפיתת ישראל והתשה על מנת לשבור את כוח העמידה של הציבור הישראלי. נצראללה ביטא זאת היטב במונח קורי עכביש. התמנון האיראני מורכב מהרבה זרועות סביבנו. הקשר בין ראש התמנון באיראן והזרועות השונות אינו מוחלט. מבנה השלוחות של איראן מורכב מארבע זרועות: שולח, מפיץ, מארח, ושליח.
אל מול אסטרטגיית חנק התמנון, ישראל התמקדה רק בלהילחם בשליחים, לא נגענו במארח או במפיץ או בשליח. נלחמנו בשליח של חיזבאללה בשנות השמונים, אבל הכל הוא עדיין נגד המערכה של אחת מזרועות התמנון. בתחילת מלחמת לבנון התקשרה קונדוליסה רייס לאולמרט ואמרה לו להלחם רק בחזבאללה ולא בלבנון. אולמרט הסכים מבלי שהבין שמנע מאיתנו את הכרעת המלחמה. קידמתי בקבינט הטלת אחריות על המדינה המארחת, כלומר שלבנון שווה חזבאללה, ועיקרה אחריות מדינתית על מעשי השליח. לא נסכים יותר להפרדה בין חיזבאללה למדינת לבנון.
מערכה נוספת, אם תהיה עם חיזבאללה, תוביל לפגיעה עיקרית בעורף הישראלי ולכן יש לעשות הכל למנוע אותה או לקצרה. אם אכן תשגורנה עלינו רקטות מלבנון, הרי שנראה בכך הכרזת מלחמה מלבנון ונראה בכך הכרזת מלחמה של מדינת לבנון. לא נגביל את עצמנו לפגיעה בחיזבאללה בלבד ובכך ניצור נקדות אחיזה. הקושי במאבק בארגוני גרילה זה כמו לתפוס מים, אי אפשר. אנו נקפיא את הנוזל, נהפוך אותו למוצק וניצור אחיזה. ניתן לעשות זאת כשיש קשר בין אוכלוסיית המדינה לשליח. חזבאללה הוא כוח צבאי מרכזי יותר מצבא לבנון, ולכן התפיסה אינו רק נכונה אלא גם צודקת. התפיסה שלבנון שווה חיזבאללה תעלה את נצראללה על ראש הקרניים ותהפןך אותו באחת ממגן לבנון למחריב לבנון, למען מטרות שהן בכלל איראניות. בפעם האחרונה נצראללה אמר שלו ידע שישראל תגיב כמו שהגיבה לא היה פותח במלחמה. בפעם הבאה נצראללה לא יוכל לומר זאת.
לא סביר שהציבור הלבנוני יקבל בהבנה את החרבת לבנון למען מטרות זרות. כמו שאזרחי איראן לא מבינים מה יש להם לחפש בסוריה, כך אזרחי לבנון לא יבינו מה יש להם להילחם את מלחמות איראן. ההשקעה העצומה של איראן בחזבאללה הופכת כפרים שלמים למלכודת מוות ענקית, אבל האסטרטרגיה הזאת הופכת את המאמצים הללו לנטל. יש לאמץ אסטרטגיה זאת גם בעזה עם חמאס ויש לאמץ הרתעה כנגד המדינה המארחת. אין בכך די, יש ליצור הרתעה גם מול המפיץ, כמו כוחות אל-קודס, וגם נגד השולח בכבודו ובעצמו. דוקטרינת ראש התמנון תצמצם את הסבירות למלחמה ותמעיט את משך הזמן אם תפרוץ.
בעוד שהאייתלות מקיזות את דם בנינו, הם יושבים בטוחים בביתם בטוחים ולכן אין להם מוטיבציה לחדול. יש להם סבלנות. כל עוד ראש התמנון חסין מכל פגיעה הוא רק ימשיך, ובטווח הארוך במצב א-סימטרי זה, ידו של התמנון תהיה על העליונה. אבל יש לדעת שלתמנון האיראני יש חולשות משל עצמו – האיראנים סובלים מפוסט טראומה של מלחמת איראן–עיראק ומאז הם חסכוניים בחיי חייליהם.
האיראנים הביאו את הפעלת השליחים לדרגת אמנות. למול אסטרטגיית החנק של איראן, האסטרטגיה שלנו צריכה לסמן בראש ובראשונה את כוחות אל-קודס ואת איראן כיעד ולפעול נגדם. את המערכה יש לכוון דיפלומטית, כלכלית טכנולוגית ואם יהיה צורך אז גם בגורמים נוספים. החלק העיקרי הוא מניעת התגרענות של איראן. המשך ההסכם כפי שהוא משול לנהיגה לעבר צוק. יש ללחוץ על הבלם. אין פנינו למלחמה, אבל על מנת להשיג שקט עלינו לאמץ תפיסה רחבה יותר. היחס שלנו ללבנון ולעזה נועד לנתק אותם ולא להפוך אותם לזרוע של התמנון האיראני נגדנו. אם הם יבחרו בכך הם ייפגעו באופן אנוש. המסר שלנו לאיראן הוא שנגמר השקט, רקטה מלבנון כמוה כרקטה מאיראן. ב-2000- 2006 חיזבאללה ביצע קפיצת מדרגה בלבנון, אך לא נאפשר זאת שוב.
אין סיבה שנלחם ונקיז דם במשך 51 יום בעזה או בלבנון, דוקטרינת ראש התמנון תביא לידי ביטוי את היתרונות שנוצרו. מרכז הכובד של הטרור העולמי הוא איראן ולכן יש ליצור בריתות אזוריות שדורשות מישראל שינוי תפיסתי עמוק. יש שיטענו שאני פותח חזית חדשה ומיותרת, אבל זה לא נכון כי החזית קיימת כבר עשרות שנים – אבל באופן חד-צדדי. אנחנו יוצרים סימטריה ולא פותחים חזית חדשה. הכוח של איראן נגדנו מתמצה בעיקר בחזבאללה וזה כוח ההרס המרכזי. יש להם גם כמות לא גדולה של טילים באיראן, אבל הם טיפה בים לעומת הנשק של חזבאללה. להערכתי, אימוץ דוקטרינה זו, שעיקרה פעולת עקבית נגד כוחות אל-קודס והחלשה איראנית בסוריה ובעזה, היא בעלת הסיכוי הכי טוב. הגיע הזמן לא רק להילחם ביתושים אלא גם לייבש את הביצה.