פרופ' חיים הררי
איפה היינו לפני 40 שנה? בלי אינטרנט, מחשב, טלפון נייד, מאגרי מידע. עם דמוקרטיה בריאה שהחליפה את המפלגה השלטת ועם הסכם שלום עם מצרים. האם מישהו האמין שקצין צעיר שיוצא למלחמה יזדקק לאישור היועץ המשפטי? שמחקר בפיזיקה של חלקיקים יוביל לסגירת קניונים? שהתל"ג של ישראל יהיה כפול מזה של סעודיה? שאותו אדם יוגדר כשמאלן וכימני קיצוני במקביל?
כל הדברים הללו קרו למרות שנראו הזויים. כיצד זה קשור לדמוקרטיה ולישראל?
העיסוק המדעי הטהור היה תמיד מעניין ומרתק, אבל הפך בעת הנוכחית לנכס הכלכלי החשוב ביותר של האנושות. אמזון, אפל, מייקרוסופט ואלפאבית (חברת בת של גוגל) הן החברות המובילות והגדולות ביותר בכלכלה העולמית.
העובדה שהתמ"ג לנפש בישראל הוא 40 אלף דולר בשנה וכפול מזה של סעודיה קשור לזה. בעידן הנוכחי הידע שווה יותר מהנפט...
המדע והטכנולוגיה קשורים לכל תחומי החיים ולכן גם לפוליטיקה, לבעיות מים, לאנרגיה ולכל דבר אחר. החשיבה הכמותית והמדעית חודרת לכל תחום – ביטוח, רפואה, ביג-דאטה, חלוקת הכנסה ועוד.
מקומות עבודה שמבוססים על ידיים עובדות נעלמים ונוצרים מקומות עבודה שמבוססים על ידע. טמונה בזה סכנה חברתית ופוליטית. התפלגות הידע והכישרון קוטבית יותר ולכן יש פה פוטנציאל של היווצרות פערים חברתיים. המענה לכך הוא באמצעות חינוך! אין היום מקצוע שאין בו מדע.
כל זה מוביל אותנו לקשר המופלא בין מדע לפוליטיקה.
האם המדע הוא טוב או רע? מצד אחד הוא עושה נפלאות (למשל תרופות מצילות חיים) אבל מצד שני הוא אחראי גם לדברים נוראים (נשק להשמדה המונית, זיהום אוויר וכו'). המדע אינו טוב או רע. תלוי מה עושים איתו. בין הקצוות של טוב ורע יש מרחב גדול שמחייב שכל ישר. בשפה המשפטית זה נקרא מידתיות. מבחינתי זה מחייב בעיקר חשיבה מעמיקה ויסודית יותר.
רשתות המידע בוחרות עבורנו את המידע שמוצג לנו, משפיעות על הידע שלנו ועל התובנות שלנו. יש שיטפון מטורף של מידע שמתקיף אותנו מכל עבר. המסרים קצרים מאד בגלל שכך בנוייה הטכנולוגיה. במסר קצר אפשר להעביר רק משהו קיצוני ולא משהו מורכב. זה מוביל אותנו לפוליטיקה של קיצוניות וקצוות. מצד שני, הבעיות שעומדות לפנינו הן בדרך כלל ארוכות טווח יותר – משך החיים ארוך יותר, בעיות הפנסיה חמורות יותר, שינויי האקלים הם לטווח ארוך, חינוך ומדע דורשים תכנון ארוך טווח, הנבחרים שלנו מתכננים לכל היותר עד למשאל דעת הקהל הבא בעוד שהבעיות שלפנינו הן בעיות לדורות. אין להם אינטרס לעסוק בזה כי לא יקבלו על כך קרדיט.
אנחנו חיים במציאות של "סינדרום בינארי" של מותר/כדאי או אסור/לא כדאי. ובנוסף, יש בעייה עם ההתנהלות ב"שטח ההפקר" שבין הקצוות. עליו השתלטו יועצים משפטיים, על אף שמדובר במרחב של שכל ישר שאינו נחלתם הבלעדית של המשפטנים.
שני הקצוות היו בעבר שונים בתכלית זה מזה. היום מתברר שהקצוות נפגשים לא אחת. כך באיטליה שולטת מפלגה פופוליסטית שלא ברור אם היא שמאל או ימין קיצוני. כולם נפגשים במקום אותו אני מכנה "כיכר מולוטוב-ריבנטרופ". אנחנו נתקלים בתופעות מהסוג של מפלגת חופש שהיא ההיפך מחופש, תנועות זכויות אדם שדואגות רק לזכויות אדם של פושעים, תנועת שלום שהן הההיפך משלום. חופש אקדמי/ביטוי/עיתונות אינו חופש מוחלט. גם לו יש גבולות.
לסיכום - חיינו ארוכים יותר אבל טווח מחשבתנו קצר יותר. אנחנו חיים בעולם גלובלי אבל חושבים בדרך כלל לוקלית. הטכנולוגיה לא אחראית לכך אבל העצימה את התופעות הללו מאד.
האם זה אומר שניאלץ לוותר על הדמוקרטיה הליברלית? לא. אבל מותר לערוך בה שינויים והתאמות נוכח המציאות המאתגרת. היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה אינם יכולים להיות מי שאחראים על שיקול הדעת היומיומי של המערכות שלנו. המשבר בדמוקרטיה העולמית מוביל לצורך בשינויים וחשיבה מחדש. אנחנו צריכים מפלגה חדשה – "מפלגת השכל החדש". זו מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה אבל היא תכניס את אנשיה למפלגות הקיימות עד שתשתלט עליהן. אחרת הציוצים של טראמפ ושל קורבין יהיו רק הפתיח למציאות קשה יותר. אני מאמין שבסוף הדמוקרטיה תנצח!.