פרסומים

תרגיל העורף הלאומי של פיקוד העורף "עמידה איתנה" התקיים השנה ביום השלישי של תרגיל המפקדות המטכ"לי, שנערך ב-11-15 במארס 2018. אמנם התרגיל עסק בעימות רב-חזיתי אך הודגשה בו החזית הצפונית המשולבת - סוריה ולבנון, והאיום מצד חיזבאללה הועמד כאיום העיקרי בו מבחינת החזית האזרחית. התרגיל הוצג כמכוון לקדם שיתוף פעולה בין פיקוד העורף, ארגוני החירום, ההצלה והמשטרה, וכן כמיועד לשפר את מוכנות הציבור למלחמה. למעשה, היקף המידע שמנהלי התרגיל בחרו לשתף בו את האוכלוסייה האזרחית היה מצומצם מאוד. לא בכדי דווח העיתונאי טל לב-רם כי "לאחר האזעקה הראשונה הוצפו מרכזיות שירותי ההצלה בשיחות טלפון של אזרחים מבוהלים שלא ידעו על דבר קיומו של תרגיל רחב היקף" (מעריב, 14 במארס, 2018).

תרגיל העורף הלאומי מהווה הזדמנות להצביע על מספר תחומים חשובים, המציגים דילמות מורכבות בפני תהליכי ההכנה של מדינת ישראל לשותפות האזרחים בעימות עתידי, הצפוי להיות מאתגר יותר מאשר בעבר. נסקור כאן כמה מאלה.

צה"ל מטמיע בהדרגה את ההכרה כי העימות הבא יתנהל בשתי חזיתות: בחזית הצבאית צה"ל יפעיל את כוחותיו במגננה ובעיקר במתקפה, במטרה להשיג ניצחון על אויביו בפרק הזמן הקצר האפשרי ביותר. בחזית האזרחית ייקרא הציבור הרחב לייצר רציפות תפקודית סבירה מול תקיפות מסיביות בנשק תלול מסלול - הן על ריכוזי האוכלוסייה הן על תשתיות חיוניות. רציפות תפקודית ברמה סבירה נדרשת למדינת ישראל כרכיב חיוני במימוש תפיסת ההרתעה, שכן בלעדיה - גם אם צה"ל ישיג הישגים חשובים בזירתו - מדינת ישראל תתקשה להמחיש "תמונת ניצחון", בוודאי אם תיחשפנה תופעות נרחבות של דמורליזציה במגזרים האזרחיים. אי לכך, תרגיל המפקדות המטכ"לי אפשר לבחון את מהות ואיכות הדיאלוג בין החזית הצבאית לאזרחית ובתוך כך למפות פערים קיימים בפיקוד העורף כדי להבטיח את יכולותיו לממש את משימותיו המגוונות כשליח צה"ל בחזית האזרחית.

עם זאת, מאחר שהתרגיל התנהל כאירוע צבאי מסווג שיתוף האזרחים בו היה מוגבל מאוד. כך גם הוגבלה האפשרות של גורמים אזרחיים, כמו משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וארגונים חברתיים, הממלאים תפקיד חיוני בחירום, לקחת בו חלק. כאן עולה השאלה אם כל רכיבי התרגיל בהקשר לחזית האזרחית היו צריכים להיות מסווגים? אם לא נכון היה לפתוח רכיבים רבים יותר בתרגיל העורף - אלה הרלוונטיים במישרין למגזר האזרחי - באופן שיאפשר למערכת האזרחית לתרגל את עצמה מול פיקוד העורף וארגוני ביטחון והצלה אחרים? העדר שילוב של האזרחים במערך החירום יותיר את החזית האזרחית פסיבית ושולית במאמץ ההתכוננות ולכן יפגע במוכנותה לחירום. נחשף כאן פער ניכר בין הציפיות מהציבור לשמש נדבך חשוב בעימות עתידי לבין שיתופו המוגבל במה שצפוי להתרחש סביבו במלחמה הבאה.

מצב דברים לקוי זה משתקף גם במדיניות עקבית ומכוונת של הממשלה והצבא לא להטריד ולהבהיל את הציבור בחשיפת ההערכה הקיימת לגבי עוצמת האיום המתפתח ומימושו הצפוי. לעניין זה בדיוק התייחס הרמטכ"ל בראיון שהעניק לעיתון "הארץ" (30 במארס 2018) כשאמר כי הוא מודה שהציבור אינו מבין לעומק את חומרת איום הרקטות מהצפון בעת מלחמה, אך עם זאת אינו חושב "שצריך להפחיד אותו כל יום עם תרחישי אימה חדשים". עוד הוסיף כי אין ספק ש(החזית האזרחית) במדינת ישראל תיאלץ להתמודד במשך שבועות בודדים עם מצב חירום וכי המציאות בעורף תהיה קשה מזו שהכרנו במלחמת לבנון השנייה. לסיכום אמר כי "האויב זיהה את נקודת התורפה שלנו בעורף ולשם הוא יכוון את רוב האש שלו". לפיכך נדרש דיון עקרוני בשאלה מה יבנה היערכות טובה יותר של הציבור למצבי חירום. האם היכרות עם הסיכונים היא שתגביר את היערכות הציבור או שמא ניתן לסמוך עליו שיידע לפעול באופן נכון גם אם יופתע מעוצמת ההפרעה? מחקרים מתחום הפסיכולוגיה החברתית מראים כי חיזוק המסוגלות העצמית (self-efficacy) של הציבור להתמודד עם תרחישי הפרעה קשים, לצד עידוד גיבושם של כלי התמודדות יעילים מול סכנות פוטנציאליות כמו גם היכרות מוקדמת עם תרחישי ההפרעה, מקדמים את היערכות האזרחים לחירום ומסייעים להם לייצר מוכנות משופרת.

התרגיל המטכ"לי כלל תסריט של עימות צבאי במספר חזיתות במקביל, תוך התמקדות בחזית הצפונית, כולל ירי מסיבי על מטרות בעורף וניסיונות השתלטות של חיזבאללה על ישובים צמודי גבול, כחלק מתרחיש הייחוס. נראה כי גם בהקשר זה לא היה בתרגיל שיתוף ראוי של האזרחים או של הרשויות המקומיות, הנתפסות כ"לבנת היסוד" של החזית האזרחית גם אם חלק מהן השתתף בצורה מוגבלת. דוגמה למצב בלתי רצוי זה של מוכנות חלקית ניתן למצוא גם במיגון החסר של יישובי הצפון, על פי עדותו המפורשת של שר הביטחון (25 במארס 2018) וגם בהיערכות הבלתי הולמת למצבים צפויים של התפנות המונית של אזרחים מבתיהם במקרה חירום. מדובר בבעיה אקוטית העלולה לייצר בעימות הבא מהומה בקרב הציבור ותביעות מהממשלה לספק מענים רחבי היקף, שמדינת ישראל רחוקה מלהיות ערוכה לקראתם.

תרגיל העורף הלאומי הצביע על אתגר נוסף - שאינו מתגלה בפעם הראשונה - וקשור לשאלת שיתוף הפעולה והשילוביות המערכתית בין הגורמים המדינתיים האמורים לספק מענה הולם לצורכי האוכלוסייה האזרחית בחירום. התרגיל הנוכחי לא מיצה את אפשרויות התרגול והליבון של רכיבי שיתוף הפעולה החסרים בין צה"ל, באמצעות פיקוד העורף, לבין המערכות האזרחיות, כולל רשות החירום הלאומית. מדובר בלקות מערכתית חמורה המחייבת תיקון. בהיעדר חקיקה והסדרה מוסכמת בין הגורמים הממלכתיים השונים, ובעיקר בין רשות החירום הלאומית לבין פיקוד העורף, לא קיים בישראל גורם מוביל מוכר המופקד על החזית האזרחית. במצב זה כל אחד מהגורמים הללו "מושך את השמיכה" לכיוונו. מצב זה עשוי לגרום חוסר קוהרנטיות תפקודי ופגיעה קשה במוכנות החזית האזרחית, וודאי בתסריט חירום רב עוצמה.

מבחינת פיקוד העורף, מדובר במצב מורכב: מחד גיסא, פיקוד העורף מהווה כוח מקצועי ללא תחליף המשמש כמשענת חיונית לציבור וכחיבור בין החזית האזרחית לזו הצבאית. מאידך גיסא, בתוך צה"ל אין עדיין הבנה מספקת לחשיבות שיש לפיקוד העורף בחיזוק החזית האזרחית כרכיב בהצלחתו הנדרשת של צה"ל לממש את ייעודו בעימותים עתידיים. כל תרגיל מקדם את יכולות המערכת למלא את משימותיה. תרחיש האיום המעודכן צופה אתגרים מורכבים לחזית האזרחית בשיעור שלא הכרנו בעבר. נראה כי החזית האזרחית ממשיכה להיות מוכנה פחות מהנדרש ובעיקר בזירה הצפונית. תמונה כזו מחייבת חשיבה מחודשת והשקעה ניכרת, ותוך דגש על הסוגיות שהועלו כאן. ללא שיפור משמעותי ברמת המוכנות של החזית האזרחית עלול החוסן החברתי של האזרחים להתערער בעימות הבא ועל ידי כך להשפיע לשלילה על הישגיו המצופים של צה"ל במלחמה ואף על תמונת הסיום הכוללת שלה. ללא שיפור ניכר של המוכנות האזרחית לחירום מצטמצם גם מרחב ההחלטה של המדינה בכל הקשור לניהול עימותים עתידיים מול חמאס וחיזבאללה.