נציגי פת"ח וחמאס, שנפגשו במוסקבה במחצית ינואר 2017, הסכימו על הקמתן של מועצה לאומית שתכלול את נציגי כל הפלגים הפלסטיניים, וממשלת אחדות. חודש לפני כן יזם המרכז הפלסטיני למחקרי מדיניות ולמחקרים אסטרטגיים, 'מסאראת', דיאלוג לא רשמי שהתקיים בשווייץ בהשתתפות נציגים בכירים של גווני הקשת הפוליטית הפלסטינית. בין היתר השתתפו בדיאלוג גם פעילים מתנועות שמקדמות יוזמות לסיום הפיצול הפלסטיני. האני אל-מסרי, מנכ"ל 'מסאראת', הצהיר שהדיאלוג הוא חלק מתכנית עבודה סדורה של המרכז שנועדה לסייע במאמצים להשגת אחדות לאומית באמצעות קיום מפגשים וסדנאות בשטחים הפלסטיניים ומחוצה להם בין נציגי הפלגים השונים. הדיאלוג התמקד בבחינת המלצות מעשיות לסיום הפיצול הפנים-פלסטיני במטרה לקדם שותפות פוליטית מלאה של כלל הפלגים, תוך העדפת האינטרס הלאומי על פני אינטרסים מפלגתיים או אישיים.

משתתפי הדיאלוג הסכימו בראש ובראשונה על עקרונות בסיסיים של המאבק הלאומי הפלסטיני: (א) הגשמת הזכות להגדרה עצמית; (ב) הקמת מדינה עצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה לפי קווי 1967, שבירתה ירושלים; (ג) שיבת הפליטים לבתיהם. עקרונות אלו, לטענת מרבית המשתתפים, הן פועל יוצא של זכות העם הפלסטיני להיאבק בישראל בכל האמצעים המותרים בחוק הבינלאומי ובתוכם החלטות או"ם הקשורות בכך. בנוסף, הועלו הצעות לארגון מחדש של אש"ף במטרה להופכו לארגון-הגג המייצג של העם הפלסטיני, בשני מתווי פעולה אפשריים. הראשון הוא כינון מועצה לאומית חדשה שתייצג את כל הפלגים הפלסטיניים, והשני הוא המשך פעילות המועצה הקיימת תוך צירוף נציגים מתנועות שאינן חברות בה כיום, כדוגמת חמאס וג'יהאד אסלאמי.

יש לציין שצעד כזה, אם וכאשר ימומש, יוכל להיעשות רק לאחר שתושג הסכמה פוליטית כלל-פלסטינית, במסגרתה חמאס תוותר על שלטונה ברצועת עזה ופת"ח בהתאמה על שליטתה ברשות הפלסטינית ובאש"ף. תנאי מקדים ליישום ההסכמות הוא עריכת בחירות לנשיאות ולפרלמנט, שלאחריהן תוקם אותה ממשלה ששריה יהיו נציגים מכלל הזרמים בחברה הפלסטינית. כך, לדעת מארגני הדיאלוג, יצליח העם הפלסטיני לקדם את שאיפותיו הלאומיות מבלי לפגוע בהתפתחות מוסדות דמוקרטיים ומבלי לוותר על ההתמודדות מול האתגרים הניצבים בפני החברה הפלסטינים בשטחים הפלסטיניים ומחוצה להם.

 
אולם, ההמלצות שהועלו מציבות בעיות בפני ההנהגות הפלסטיניות בגדה וברצועה. קשה להאמין שפת"ח יסכים לכינון מועצה לאומית חדשה בהרכב המוצע. כמו כן, קיים ספק האם יקבל המלצות שמשמעותן חיזוק מעמדו של אש"ף על חשבון הרשות ומנגנוניה הביורוקרטיים – מהלך שיכול בהמשך אף להביא לשינוי האמנה הלאומית הפלסטינית. אשר לחמאס, שרואה בכל השטח מהנהר לים אדמת הקדש, סביר כי לא יסכים להסתפק בהקמת מדינה פלסטינית רק בשטחים שנכבשו בשנת 1967, ולא תהיה נכונה לוותר על עקרונות ההתנגדות האלימה או על שלטונה ברצועה.

 
שאלות אלו ואחרות עולות בהערכת מצב שפרסם אל-מסרי ערב המפגש בין פת"ח לחמאס במוסקבה. נטען שם כי אמנם ישנם גורמים שמזרזים את הצורך בשינויים ארגוניים באש"ף - מצבן הקשה של פת"ח ושל חמאס מבית; מדיניות ממשלת ישראל כלפי הפלסטינים והרשות הפלסטינית, ובייחוד עם כניסת ממשל טראמפ; והדרתה של הסוגיה הפלסטינית מהשיח העולמי בעקבות התמודדות עם המגמות במזרח התיכון ובמערכת הבינלאומית – אך עדיין ישנה סבירות שמועצה לאומית חדשה לא תוקם בגלל שיקולים מפלגתיים של כל אחת מהתנועות הגוברות על אינטרס לאומי פלסטיני.

 
מרכז המחקר 'מסאראת' ניסה באמצעות הדיאלוג לתרגם את הידע שפיתח במחקריו על מנת להשפיע על הסיכויים להשגת אחדות פלסטינית, ובכך למצב עצמו כגורם המוביל שמספק ידע להנהגות בחברה הפלסטינית כדי לקדם סדר יום ברמה הלאומית. העובדה שנכחו בדיאלוג נציגים בכירים מפת"ח, חמאס ותנועות נוספות עשויה לחזק את ההנחה שההמלצות ותכניות הפעולה שהעלה המכון בסוגיית האחדות הפלסטינית אכן זוכות לתשומת לב מצד מקבלי ההחלטות בפלגים הפלסטיניים השונים.

 
ניירות העמדה של המרכז בסוגיית האחדות הפלסטינית, כמו גם בתחומי עיסוק נוספים, מציגים את ישראל כגורם כובש ועוין, שמפעיל מדיניות כוחנית שנועדה מהעם הפלסטיני להגשים את שאיפותיו. החוקרים הבכירים במכון גם משמשים פרשנים בעיתונות הפלסטינית, מה שמקל עליהם בהצגת עמדתם כלפי ישראל לקהלי מטרה רבים בגדה המערבית, רצועת עזה ומחוצה להם. יישום המלצות המכון עשוי להגביר את השפעתו על קהלים אלו, וכתוצאה מכך אף לחזק את מעמדו בקמפיין הדה-לגיטימציה הפלסטיני נגד ישראל.  ניסיונותיו של מרכז 'מסאראת' לקדם הסכם לאחדות לאומית ראויים לדיון בכל הקשור למעמדו ולהשפעתו של המרכז על מקבלי ההחלטות הפלסטיניים, אולם סדר היום שהוא מקדם ואופי המלצותיו משפיעים בהכרח גם על ישראל.