אלדד שביט

הפערים בין טהראן ו-וושינגטון עדיין לא הצטמצמו בצורה משמעותית, אך נראה ששני הצדדים נחושים להגיע להסכם ולמנוע הידרדרות להסלמה צבאית. כיצד על ישראל, הנמצאת בשולי השיחות, לפעול במצב זה?

שובו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית עשוי להוביל לשינויים גלובליים משמעותיים, תוך החרפת התחרות בין המעצמות הגדולות – ארצות הברית, סין ורוסיה. מדיניות "אמריקה תחילה", שהוביל טראמפ בקדנציה הראשונה לנשיאותו, תימשך ותנחה את מדיניות החוץ של הממשל. העיקרון המוביל יהיה "סיום מלחמות ולא התחלה שלהן", תוך השקעת מאמצים בגיבוש הסכמים שיקדמו את האינטרס האמריקאי ויושגו מעמדת כוח, בדגש על לחץ מדיני וכלכלי, יתכן גם על ידי הקרנת עוצמה צבאית אבל בשאיפה להימנע מהפעלת כוח צבאי ובוודאי מהסתבכות צבאית. בעידן נשיאותו השניה של טראמפ צפויים היחסים בין ישראל לארצות הברית להתהדק ולבוא לידי ביטוי בתמיכה נרחבת מצד הממשל בצרכיה האסטרטגיים, הביטחוניים והכלכליים. לצד אפשרויות לחזק את שיתוף הפעולה הטכנולוגי והביטחוני בין המדינות. עם זאת, קיים גם פוטנציאל לפערים בשורת נושאיים מרכזיים, בפרט המדיניות מול איראן, המלחמה ברצועת עזה והסוגייה הפלסטינית, ובמישור היחסים בין ישראל לסין ורוסיה.      התמקדות הממשל החדש בחודשים הקרובים בגיבוש מדיניותו מזמנת לישראל הזדמנות להבטיח תיאום מוקדם עימו בסוגיות מפתח. על ישראל להפנות קשב לשיח אסטרטגי כולל באשר לקידום היעד של גיבוש מציאות חדשה במזרח שבמוקדה קידום תהליך של נורמליזציה ערב הסעודית והחלשת איראן, כולל על ידי הבטחה כי ההתפתחויות הצפויות בסוריה ובלבנון יתנו מענה לאינטרסים של ישראל. זאת, כאשר ישראל מגלה הבנה לאינטרסים ולמהלכי הממשל, תוך הקפדה על איזון בין צרכיה לבין דרישותיו. בנוסף, יש להעניק חשיבות למהלכים שיאפשרו לעגן את היחסים בין ישראל לארצות הברית במסגרת MOU חדש ,בד בבד עם משא ומתן לחוזה הגנה. זאת, כחלק מתהליך ארוך טווח שיאפשר התמודדות טובה יותר עם איומים אפשריים על עתיד היחסים המיוחדים בין שתי המדינות. במסגרת זאת, יש צורך לייחס חשיבות רבה גם לשימור התמיכה הדו-מפלגתית בישראל בזירה הציבורית והפוליטית האמריקאית ולשיפור היחסים בין מדינת ישראל ליהדות ארצות הברית.  

הנשיא ג'ו ביידן, שעל פי הדיווחים בחן אפשרות לכונן חוזה הגנה עם ישראל, הוא אחד משני נשיאים אמריקאים בלבד ששקלו זאת ברצינות. ראשי ממשלה ישראלים אחדים שקלו במהלך השנים חוזה הגנה עם ארצות הברית, בעיקר כאמצעי שיסייע להפיג את החששות הביטחוניים ואת ההתנגדות הציבורית לוויתורים שעלו בשיחות השלום. בניגוד לצפוי, מערכת הביטחון הישראלית התנגדה כל השנים לחוזה הגנה רשמי. המחקר המובא כאן מנתח את היתרונות והחסרונות של חוזה הגנה בילטרלי משתי נקודות המבט, הישראלית והאמריקאית, ומציע דרכים להתמודדות עם החששות בשני הצדדים. כל חוזי ההגנה של ארצות הברית הם אסימטריים ביסודם באשר ליתרונות, אולם גם היא צפויה לזכות ביתרונות חשובים מכריתת חוזה הגנה עם ישראל, בייחוד אם יתלווה לכך כינון ארכיטקטורה ביטחונית אזורית רחבה בהובלה אמריקאית שערב הסעודית במרכזה, והיא תשיג יתרונות רבים יותר אם חוזה ההגנה יקושר להתקדמות בסוגיה פלסטינית.

בזמן שישראל נלחמת בדרום ובצפון, איראן ממשיכה להתקדם באופן מדאיג וחסר תקדים לעבר גרעין צבאי. היכן עומדים המאמצים האיראניים – והאם עוד ניתן לעצור את שעון החול?

מה עומד מאחורי הנאום הדרמטי של נשיא ארצות הברית, שבו הציג את "המתווה הישראלי" לעסקת חטופים – ומהן השלכותיו?

ככלל עומד אילן כפיר במשימה שקיבל על עצמו – לנסות לחשוף "ברחל בתך הקטנה" את הדינמיקה ואת האינטריגות שליוו את תהליך קבלת ההחלטות בישראל במהלך השנים הקריטיות, כשישראל הייתה קרובה מתמיד לבצע תקיפה רחבת היקף באיראן. אך גם הפרטים הרבים המובאים בספר לא מצליחים לשכנע את הקוראים כי קיימת דרך "לחדור" למוחותיהם של נתניהו וברק ולהבין אם אכן הייתה לשניהם יחד או לכל אחד מהם בנפרד כוונת אמת להורות על תקיפה, או שמראש היה ברור להם שתקיפה לא תתרחש, בוודאי מבלי שיובטח מראש גיבוי אמריקאי, וכל התהליכים שהשניים הובילו נועדו בעיקר להשגת מטרות אחרות.