במשולש היחסים שבין מצרים, חמאס והרשות הפלסטינית, מתהווה ציר בין המצרים לרשות. המכנה המשותף לשתיהן גלום באינטרס משותף בחזרת הרשות הפלסטינית לרצועת עזה ובהחלשת החמאס. ברקע, האינטרס הישראלי הוא שיקום רצועת עזה בהקדם האפשרי - הן בשל הסיכון בהתפרצות אלימה כתוצאה מהמצוקה הגוברת והן מסיבות הומניטריות הנעוצות במצבה הקשה של האוכלוסייה האזרחית. אלא שישראל לבדה אינה יכולה לשקם את רצועת עזה ויכולתה להשפיע על המדינות התורמות, המתנות את העברת כספי השיקום בחזרת הרשות לרצועה, מוגבלת גם היא.

במידה ומצרים והרשות אכן גיבשו הבנות והסכמות לגבי הפעלת מעבר רפיח, סביר להניח שחמאס תעשה כל מאמץ אפשרי על מנת לסכל מימושן של ההבנות, עד כדי מניעה מתושבי הרצועה להגיע למעבר. אולם, באותה נשימה ייתכן וההסכמה בין מצרים לבין הרשות יכולה לאפשר עיצוב מחדש של המרחב, להחזיר את הרשות הפלסטינית לשליטה חלקית ברצועת עזה, להקל על מצוקת האוכלוסייה ולקדם את שיקום הרצועה. כל אלו עשויים להחליש את מעמדה של חמאס, להניח התשתית לחזרת הרשות הפלסטינית לרצועת עזה ולחזק את מעמדה של מצרים כגורם אזורי משפיע.

על בסיס ההבנות הקיימות בין מצרים לרשות הפלסטינית, יכולה ישראל להציע לצדדים להעתיק את מעבר רפיח למרחב כרם שלום ולנצל את המעבר לצורך בניית אזור סחר חופשי, שישרת את שלושת הצדדים. הקמת אזור סחר חופשי תעניק פתרון חלקי למצוקת האבטלה הקשה ברצועת עזה, תסייע לכלכלה המצרית ותעודד שיתופי פעולה כלכליים בין שלושת הצדדים המעורבים.

הקמתו של אזור סחר חופשי, אשר יובל על ידי מצרים והרשות הפלסטינית בתיאום עם ישראל ובסיועה, ובו ימוקם גם המעבר החדש בשליטת הרשות הפלסטינית, כרוכה בעלות גבוהה. את פרויקט זה ניתן יהיה לממש בסיוע כספי המדינות התורמות. כספים אלו מיועדים לשיקום הרצועה, והרי שבניית אזור הסחר החופשי והמעבר הם מרכיבים חיוניים להשגת מטרה זו,. בהנחה שיהיה במהלך זה כדי לעודד את המדינות התורמות להעביר את כספי השיקום עבור רצועת עזה, ניתן יהיה להאיץ את תהליכי שיקום הרצועה בתיאום שתכפה הרשות הפלסטינית על חמאס. במציאות בה נפתחות בפני תושבי הרצועה אפשרויות תעסוקתיות חדשות ותנועה מרצועת עזה ואליה, כאשר לחמאס נשמר תפקיד - אם כי באופן מצומצם מזה שהיא מייחלת - תתקשה חמאס לסכל את המהלך. במידה ותפעל לסיכול המהלך, היא עלולה להקים כנגדה את אוכלוסיית הרצועה ולאבד את תמיכתה, למרות שיש להביא בחשבון את האפשרות ששיקולים אחרים ינחו את חמאס, שתעדיף לסכל את המהלך, גם במחיר עימות עם אוכלוסיית הרצועה.

כאמור, המהלך המוצע אינו פטור מסיכונים ומחייב רמת תיאום גבוהה בין מצרים, הרשות הפלסטינית וישראל. במקביל, נפתח גם צוהר של הזדמנויות. חשוב להבין שרק מעצם מימוש המהלך עשויה להתפתח אפשרות לחידוש המגעים בין הרשות הפלסטינית לבין ישראל ואולי אפילו לחידוש המשא ומתן. המהלך עשוי להתברר כיוזמה שיש בה כדי להרגיע במשהו את גל הטרור, ולו בשל התחושה שמשהו חיובי קורה. לעומת זאת, הסיכון העיקרי במהלך הוא במוטיבציה שתהיה לחמאס לחבל במהלך, גם במחיר פגיעה במרחב כרם שלום (שם נמצא מעבר הסחורות המרכזי לרצועת עזה). בשעת ייאוש וחשש מוחשי מפני פגיעה במעמדה ואיבוד נכסים שלטוניים, היא עלולה גם ליזום הסלמה ביטחונית. סיכון נוסף נכרך ביכולת הביצוע של הרשות הפלסטינית ובמידת נכונותה ונחישותה להירתם למהלך. את הסיכון הזה ניתן לגדר באמצעות מעורבות מצרית ואזורית, ובתמיכה אמריקנית ובינלאומית.

במהלך המוצע יש משום אפשרות לישראל להציג יוזמה ולקדם מהלך, אותו ניתן אולי למנף גם לטובת חידוש התהליך המדיני. במידה והמהלך יקרום עור וגידים, תיתכן אפשרות לכרוך אותו ביוזמות משותפות נוספות גם ביהודה ושומרון, בדגש לגבי מרחבים מוגדרים באזורי C, בהם יש היגיון כלכלי ותשתיתי לפיתוח מרחבי תעסוקה ומיזמים מגוונים. כל אלו לא יכולים לעמוד בפני עצמם, ונכון יהיה לכרוך אותם בתהליך מדיני ובמשא ומתן בין הצדדים. אלא שהפעם, ובמידה והתהליך המדיני יתחדש, לא יהיה מדובר רק בשיחות ובהתמקחות בנוגע לסוגיות הליבה, אלא גם בהתקדמות מוכחת בשטח, שעשויה לייצר דינמיקה חיובית בתורה ואולי גם לסייע למשא ומתן בין הצדדים ולעיצוב מציאות מרחבית חדשה.