יום עיון בנושא: יחסי ישראל - תורכיה לאן?

בערב עיון שנערך במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ב-12 למרץ, 2009, נידונה השאלה "יחסי תורכיה- ישראל לאן?". בעוד שחלק מהמשתתפים הדגישו את מימד ההמשכיות ביחסים ואת כך שמה שהתרחש בזמן מבצע עופרת יצוקה אינו מייצג את טיב היחסים, אחרים הדגישו שהמשבר ביחסים משקף מגמות של שינוי. בין הדוברים שהדגישו את מימד ההמשכיות היו השגריר התורכי בישראל, נאמיק טאן, האלוף (מיל.) עמוס גלעד, ראש האגף המדיני ביטחוני, משרד הביטחון, חזי קוגלר מנכ"ל המשרד לתשתיות לאומיות ורפי ברק, סמנכ"ל במשרד החוץ. בין הדוברים שהדגישו את מימד השינוי היו דר' אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ, ופרופ' עמיקם נחמני מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן.

השגריר נאמיק טאן הדגיש בהרצאתו שהיחסים בין ישראל ותורכיה חשובים לא רק לצדדים עצמם כי אם גם בהקשר האזורי והגלובלי. הוא טען שבין שתי המדינות קיימים יחסים אסטרטגים, שגם בצד התורכי מייחסים להם חשיבות רבה. הוא טען שטיב היחסים מאפשר גם לתורכיה לדבר בכנות עם ישראל, ושהביקורת התורכית היא לעיתים חריפה כנגד ישראל בגלל שתורכיה היא מדינה דמוקרטית. הוא אף טען שבגלל חשיבות היחסים עבור ישראל, הם נבחנים ב'זכוכית מגדלת' בעיתונות הישראלית ולכן לעיתים יש בה הגזמות. הוא הדגיש שאף פרויקט משותף לא נעצר או בוטל, ושישראל לא יכולה למצוא מדינה חברה טובה יותר מתורכיה באזור הזה.

האלוף (מיל.) עמוס גלעד הציג את החשיבות שמייחסת ישראל לברית האסטרטגית עם תורכיה. הוא טען שבין שתי המדינות יש מערכת יחסים מצוינת בתחום הביטחוני כתוצאה מאינטרס הדדי. הוא הדגיש שתורכיה לא רק מעוניינת לקנות ציוד מישראל אלא גם בפיתוח יכולת עצמאית, ושישראל מסייעת לה בכך. לגבי איראן, ציין גלעד, שבעוד שהמדיניות הפומבית התורכית היא זהירה, הרי שבסופו של דבר האיראנים מבקשים להשתמש בתורכיה כבמדינת מעבר, ושתורכיה מסרבת לכך. לדעתו, אין חלופה אסטרטגית ליחסים עם תורכיה, וחשוב מאוד גם שתורכיה תתקבל לאיחוד האירופי. לגבי הפלשתינים, ציין גלעד את החשיבות שמייחסים התורכים לפרויקטים כלכלים שמלווים יוזמות דיפלומטיות ושהיו כמה מאמצים תורכים לפרויקטים משותפים עם הפלשתינים. לגבי סוריה, טען גלעד, שתורכיה הראתה את יכולותיה והדבר לא יישכח. לגבי היחסים בין תורכיה והחמאס—בהקשר זה טען גלעד שיש לבקר את המדיניות התורכית, אך בעוד שלגיטימי וחיוני שינוהל דיאלוג נוקב, אסור שהדבר ייפגע בנכס האסטרטגי של היחסים בין ישראל ותורכיה.

מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות חזי קוגלר הדגיש את חשיבות קיומם של דרכי אספקה של אנרגיה דרך תורכיה לישראל. הוא הדגיש שבעימותים האחרונים לא נפגעה אספקת האנרגיה לישראל, ושזוהי אינדיקציה ליתרונות שמהם נהנית ישראל בקשר עם תורכיה. הוא סיפר על החתימה על ההסכם העקרוני על פרוזדור התשתיות בין ישראל ותורכיה, שבאופן פוטנציאלי יכול לכלול מספר סוגי צינורות – גז, נפט, מים, חשמל וסיבים אופטיים, אך שנערכים עדיין מבחני כדאיות לגבי הפרויקטים השונים.

סמנכ"ל אירופה במשרד החוץ, מר רפי ברק, ציין שאמנם הייתה תקופה קשה בזמן מבצע עופרת יצוקה, אך שכל הזמן התנהלו שיחות בין ישראל ותורכיה, ושגם הוא יכול להעיד על כך שלא היו פרויקטים משותפים שהתבטלו. הוא הדגיש את היקף היחסים בין המדינות בזמן שגרה, ואת קיומם של פרטים רבים שיש להם עניין בקיום היחסים – הוא ציין שיש כיום 3,000 חברות ישראליות שפועלות בתורכיה, ו-4 טיסות יומיות. ברק הדגיש את העלייה במידת המעורבות התורכית במערכת הבינלאומית ואת היתרונות שיכולים להיות לישראל מכך.

דר' אלון ליאל, ששם דגש רב יותר על מימד השינוי ביחסים, טען שתורכיה חזרה להצמיד את טיב היחסים הבילטראליים עם ישראל להתפתחויות בסכסוך הישראלי-ערבי והישראלי-פלשתיני, מגמה שהייתה קיימת בין שנות השישים לשנות השמונים, אך השתנתה בצורה משמעותית בשנות התשעים. לטענתו לאחר עלייתה של מפלגת הצדק והפיתוח לשלטון בתורכיה ב-2002 חלה התדרדרות ביחסים, והתפנית החיובית ב-2005, נבעה מתוכנית ההתנתקות של שרון שהתקבלה באופן חיובי בתורכיה. מבחינה זאת, גם אין מפתיעה ההתדרדרות בעקבות המלחמה בלבנון ב-2006 ומבצע עופרת יצוקה. ליאל אף ציין שמפלגת הצדק והפיתוח רואה בחמאס כמעין "אחות קטנה". מבחינה זאת הוא סקפטי לגבי אפשרות של תיווך תורכי בין ישראל והפלשתינים. לגבי התיווך התורכי בין ישראל וסוריה, הוא הדגיש שעל אף שהתורכים עשו עבודה טובה, הוא מתקשה לראות איך הציבור הישראלי יקבל את המשך התיווך התורכי לאור ההתבטאויות של ארדואן במהלך מבצע עופרת יצוקה. ליאל הדגיש שמדיניות זאת של מפלגת הצדק והפיתוח, של הצמדה בין יחסי ישראל-תורכיה ותהליך השלום, אינה מדיניות חולפת, ושנראה שמנהיגות מפלגה זאת, שהיא צעירה, מוכשרת וכריזמאטית, עוד תשלוט שנים רבות בתורכיה.

פרופ' עמיקם נחמני טען שהיחסים בין המדינות יימשכו, אבל חלק מהם "ירדו למחתרת". הוא הזכיר שלישראל היו כמה מערכות יחסים מיוחדות שבסופו של דבר קרסו. מה שמבדיל בכל זאת את יחסי ישראל-תורכיה ממערכות יחסים קודמות אלו הוא שלא רק שהמרכיב הצבאי של היחסים חזק, אלא גם המרכיב האזרחי. עם-זאת, הוא השווה בין יחסי הסחר בין ישראל ותורכיה לבין יחסי הסחר בין תורכיה ואיראן, ההולכים וצומחים והמגיעים כבר כיום להיקף של 10 בליון דולר (בהשוואה ל-4 בליון בין ישראל ותורכיה). בנוסף הוא טען שנושא הגרעין האיראני אינו מטריד את התורכים, לפחות על-פי העולה מהתבטאויות פומביות, והם מייחסים התפתחויות אלו לנוכחות האמריקאית במפרץ.

נחמני ניסה להסביר את התגובה התורכית למבצע עופרת יצוקה. הוא טען שיש תסכול בקרב הציבור התורכי מכך שלישראל לכאורה מרשים "לרסק" את החיזבאללה והחמאס ואילו לתורכיה לא מרשים לפעול במלוא העוצמה כנגד המחתרת הכורדית, ה-PKK. הוא ציין גם שהאהדה והדאגה התורכית לפלשתינים מקורה עוד באימפריה העות'מאנית—התורכים מרגישים אחריות לבעיות שנוצרו בזמן שלטונם, הם זוכרים לטובה את יכולת הלחימה של הלוחמים הפלשתינים למען האימפריה העות'מאנית, וכן את כך שהפלשתינים רצו לממש את שאיפותיהם הלאומיות במסגרת האימפריה העות'מאנית ולא כנגדה. כמו-כן התורכים מזדהים עם הפלשתינים על רקע זאת שגם הם סבלו ממניפולציות של המערב. נחמני אף טען שתורכיה התקדמה לפני מבצע עופרת יצוקה במספר מאמצי תיווך, ונראה היה שמאמצים אלו הולכים לטמיון בגלל "הבגידה" של אולמרט. עם-זאת הוא ציין, שיש לשים לב שהיו גם בתורכיה תגובות מאוזנות יותר מאלו שקיבלו הד בישראל.

דר' עודד ערן, אשר סיכם את הדיון, טען שלאור חשיבות היחסים והאתגרים שצוינו בערב העיון, יש צורך בניהול הדוק יותר של היחסים. הוא אף הדגיש את חשיבות נושא היחסים בין תורכיה והאיחוד האירופי עבור ישראל, ושזהו נושא שישראל אולי גם צריכה להעלות במגעיה עם האיחוד. ערן אף היה יותר אופטימי מליאל לגבי אפשרות של תיווך תורכי בין ישראל לפלשתינים, אם כי הוא ציין שבהקשר הישראלי-סורי, שני הצדדים מעוניינים בתיווך אמריקאי.