סיכום כנס: תגליות הגז הטבעי - השלכות אסטרטגיות
23 נובמבר 2010
דברי פתיחה
ד"ר עוזי לנדאו, שר התשתיות הלאומיות
משימתו העיקרית של משרד התשתיות הלאומיות היא השמירה על ביטחון אנרגטי: הבטחת אספקת אנרגיה סדירה לישראל, בהתאם לתחזיות העלייה בתצרוכת בעשורים הבאים. משימה זו חשובה במיוחד לאור חוסר-היציבות הגובר באזור והתרבות האיומים על ישראל. השמירה על בטחון אנרגטי דורשת: (א) פיתוח מגוון מקורות לאספקת גז ונפט (ב) תכנון אמצעים להבטחת אספקתם גם במצבי חירום ותנאי משבר, ובעלות סבירה (במונחים כלכליים ובמונחי פגיעה סביבתית וקיימות), (ג) פיתוח טכנולוגיות לאנרגיה מתחדשת שיחליפו הדרגתית את השימוש בנפט. בנוסף, יש לפעול לייצוא יתרת הנפט והגז על מנת למנפה לצרכים מדיניים ואסטרטגיים.
נתוני הרקע: לישראל יש שדה גז טבעי אחד – שדה תמר – 90 ק"מ צפון-מערבית לחיפה, שיוכל לספק 240 מיליארד מטרים מעוקבים של גז, כמות שצפויה להספיק לצרכי ישראל ל25-30 שנה. בשדה נוסף – לוויתן, יש צפי להיקף כמעט כפול של גז, אולם בדיקתו לא הושלמה. כיום, ישראל הולכת ושוקעת במשבר אנרגיה הגורם למחסור בחשמל.
פעולות מיידיות הנדרשות לצורך השגת יעדי השמירה על הביטחון האנרגטי של ישראל:
1. חיבור מהיר של מאגר תמר אל מערכת הצנרת הארצית – כמות הגז הטבעי העומד לרשות ישראל מתדלדלת במהירות, והשימוש בגז מקידוח תמר יהיה הכרחי כבר מסוף 2012. המכשול: מימון. דו"ח וועדת שישינסקי יצר אי-וודאות המרתיעה משקיעים ומעכבת את ביצוע הפרויקט. לנדאו: "העם צריך קודם-כל חשמל נקי וזול, ולא את הכסף מרווחי הגז. לשם כך צריך גז, ובינתיים זרימתו משתבשת". קורא לרה"מ להתערב ישירות בנושא [[פרופ' קנדל מגיב בטענה כי הוועדה רק הביאה לחיזוק הוודאות]].
2. כרגע, צינור אחד בלבד אמור לחבר את שדה תמר לצנרת הארצית. הכרחי להוסיף לו כניסה צפונית שנייה.
3. פיתוח ותחזוק מאגרים אסטרטגיים שיהוו חלופות למקרה שיבושי אספקה במאגרים הסדירים. במקביל, יש לקדם הקמת תחנה D באשקלון – תחנה דו-דלקית שתהא מבוססת על גז, אבל בעלת מערכת גיבוי הפועלת על פחם, למקרי-חירום. מעוכבת כיום מסיבות תקציביות.
4. הקמת קרן למחקר ופיתוח אנרגיות מתחדשות, אשר תתבסס על ההכנסות ממיסוי רווחי הגז, בהתאם להחלטת וועדת שישינסקי.
השלכות גיאו-פוליטיות ומדיניות (מותנות במציאת כמויות הגז המצופות במאגר לוויתן):
1. ייצוא גז לירדן ולרשות הפלסטינית –בעל פוטנציאל כלכלי ומדיני. ההסכמים יכולים להיקשר בין חברות מסחריות, על-מנת לעקוף חסמים מדיניים.
2. ייצוא לאירופה ולמזרח הרחוק – שם הביקוש גדל, ומתפתחת תעשייה של הובלת גז נוזלי באוניות.
3. ניתן לתכנן להכליל במו"מ לשלום דרישה לחבר את ישראל לצינור הגז הערבי ממצרים לטורקיה.
4. כלכלית: כדאי למדינה לצרף לפרויקט חברות בעלות רשתות שיווק עולמיות כמו Shell\ British Petroleum. לשם כך המדינה צריכה לשמור על שוק אטרקטיבי.
פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה
בהוראת הממשלה, הוטל על המועצה הלאומית לכלכלה לפתח תוכנית לצמצום תלות התחבורה העולמית בנפט. מהם המניעים להחלטת הממשלה על תוכנית כזו?
א. מדוע זהו צורך עולמי?
1. ההערכות מנבאות עלייה חדה נוספת במחירי הנפט בעשור הקרוב. לכך השלכות כלכליות נרחבות: האטת צמיחה במדינות מפותחות, פשיטת רגל של מדינות מתפתחות.
2. אסטרטגית: הכסף מממן פעילות של מדינות עוינות, בעיקר במפרץ הפרסי. מגדיל את כוחן ומגביר תלות בהן (למשל, של סין ושכנותיה).
ב. למה תחבורה?
1. סביבתית: התחבורה מייצרת את רוב פליטת גזי-החממה בעולם
2. מאז שנות ה-70 רוב המדינות המפותחות עברו לייצר חשמל מתחליפים. התחבורה היא הענף המרכזי אשר עדיין מבוסס כמעט לחלוטין על נפט, והגידול בכמות כלי הרכב בעולם – גובר בקצב מסחרר.
ג. למה ישראל צריכה להיות החלוצה בתחום?
1. אינטרסים אסטרטגיים מרכזיים להימנע ולמנוע תלות במדינות המפרץ המייצאות נפט
2. אין בישראל חברות נפט או חברות לייצור מכוניות, שיהוו לובי נגד ייזום פרויקט כזה
התוכנית הלאומית שהוכרזה ע"י נתניהו: לפתח חלופות לנפט, על-מנת ששינויים בכמות שמייצא קרטל הנפט לא יוכלו להשפיע באופן כל-כך משמעותי על מחירי הנפט, וכן על-מנת לצמצם את תלות ישראל בנפט לתחבורה.
תחומי פיתוח טכנולוגי:
1. דלקים ביולוגיים (מן הצומח)
2. דלקים סינטטיים (מגז טבעי, פצלי שמן ודומיהם)
3. חשמל, בטריות והנעה שלא על בסיס דלק פחמי
4. ייעול המנועים הקיימים (על בסיס נפט), ופיתוח מכוניות עם יכולת לתדלוק גמיש – יכולת להתבסס על כמה סוגי-אנרגיה במקביל.
בדיקות הוועדה העלו כי קיימת בישראל תשתית רחבה של אנשי מדע והיי-טק העוסקים בתחומים הללו, אשר לצורך מינופה נדרשת תמיכה ממשלתית (בשיתוף מדינות נוספות או גופים פרטיים—כבר היום רבים הביעו התעניינות). תמיכה כזו צריכה להציע מימון ארוך-טווח, אשר יבטיח את וודאות וכדאיות הפרויקט למשקיעים ומדענים, גם בעיתות ירידה במחירי הנפט.
מושב ראשון: הערכת הפוטנציאל הכלכלי-אסטרטגי של תגליות הגז
ד"ר עמית מור, Eco Energy
לטיפוח משק הגז הטבעי תועלות כלכליות, סביבתיות ואסטרטגיות:
תועלות כלכליות – ב-2009 בלבד נחסכו למשק 5 מיליארד שקלים משימוש בגז כתחליף לנפט, אשר מחיריו הרקיעו שחקים. הביא להורדת מחירי החשמל לצרכנים ב-15%. בנוסף, מביא לפיתוח ענף תעשייתי חדש ורווחי במשק הישראלי – הפקה מקומית של אנרגיה.
תועלות סביבתיות – הגז מפחית בחדות את פליטת התחמוצות הרעילות וגזי-החממה, ביחס לפליטתם בתהליך הפקת הנפט.
תועלות אסטרטגיות – ביטחון אספקה רציפה של אנרגיה לייצור חשמל.
הצלחות. ישראל המדינה המהירה ביותר בעולם למעבר לשימוש בגז טבעי:זה, נכנס לשימוש בארץ רק ב-2004, והיום כבר מספק 40% מהתצרוכת לייצור חשמל. ההערכה היא שתוך פחות מעשור הגז יספק 70% מצורכי משק החשמל בישראל.
מכשולים פוטנציאליים. כיום ישנם שלושה מקורות לסיפוק גז טבעי: שדה ים תטיס- 20 ק"מ מול חופי אשקלון, אשר הולך ואוזל, וצפוי להתרוקן בתוך שלוש שנים; שדה תמר – שעדיין אינו פעיל; וגז מיובא ממצרים. יש חשש מפני עיכובים בתהליך השמשת שדה תמר, וחשש מפני תקלות או מפגעים (טכניים, אסטרטגיים או כלכליים) אשר יפריעו את אספקת הגז השוטפת מן המקורות הקיימים. לצורך כך חשוב להקים מקורות גיבוי:
1. תחנה קיטורית דו-דלקית נוספת באשקלון, או הסבת תחנות הכוח הקיימות לשימוש בגז, עם אפשרות להסבה מהירה לשריפת-סולר, כגיבוי.
2. ייזום פרויקטים לפיתוח תחליפי-אנרגיה נוספים להפקת חשמל: שמש, רוח, עץ; פרויקטים לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים לתחבורה כגון הנעה בחשמל ומימן; ופרויקטים לייעול וחסכון השימוש באנרגיה; כל אלה בגיבוי רגולטורי.
3. השלמת תשתית הצנרת היבשתית, כולל הקמת מתקן חדש צפונית לשדה תמר.
4. קידום פרויקט LNG (Liquid Natural Gas) - הקמת מיכלית לגז נוזלי אשר תעגון מול חופי ישראל באופן קבוע, ותחזיק מקורות גז לעיתות-חירום. עלות הפרויקט: 200-300 מיליון דולר, משך ההקמה: כשנתיים.
סיכום יעדים: יש לשלב בין (1) האצת החדרת הגז הטבעי למשק, (2) מעבר לשימוש במקורות אנרגיה מתחדשת, ו- (3) הקמת מערכות גיבוי לצורך הבטחת בטחון אנרגטי רציף.
ד"ר יורם טרובוביץ', דלק אנרגיה
חברות הפקת הגז רואות במסקנות וועדת שישינסקי הלאמה קיצונית ורטרואקטיבית ללא תמורה. טוענות כי לא זכו לשימוע בתהליך הכנת הדו"ח, ומשוכנעות כי כאשר יעלו טיעוניהן בפני הועדה, היא תשנה מסקנותיה. ד"ר טרובוביץ' טוען כי זהו פרויקט בסדר גודל חלוצי בארץ, ומסקנות הועדה יצרו אי-וודאות כלכלית אשר מרתיעה משקיעים לקבל על עצמם את הסיכונים הכרוכים בו.
עצמאות אנרגטית למדינת ישראל: מענה לשוק מקומי בצמיחה
חל גידול אדיר בצורך בגז טבעי בשוק. על החברות הישראליות מוטלת האחריות לספק את צרכי השוק המקומי במחיר נמוך משמעותית מזה של השוק העולמי. בנוסף, גלום בו פוטנציאל ייצוא גדול, בשני מסלולים: באמצעות צנרת (נכון ל-2009, כך משונע 91.4% מהגז בעולם) , או בהפיכתו לגז נוזלי (כיום רק 7.3% מהשינוע בעולם, אך בצמיחה; אפשרות נוספת, אך שולית – המרה למתנול או אמוניה ושינועו ככזה). מימוש הפוטנציאל תלוי הן במסקנות ועדת שישינסקי והן בממצאים מקידוח לוויתן.
אפשרויות ייצוא לאירופה
אירופה תלויה בעיקר בגז רוסי ומרושתת בצנרת רחבה בצפונה. החברה המרכזית – גז פרום – חולשת על שליש מעתודות הגז העולמיות. ייבוא מצומצם יותר מאלג'יריה ותוניס מגיע בעיקר לאיטליה וספרד, גם הוא באמצעות צנרת. אירופה חוששת מתלות בגז הרוסי (חשש אשר קיבל משנה תוקף כאשר רוסיה ניתקה את אספקת הגז לאירופה בעקבות משבר פוליטי בינה לבין אוקראינה), ולכן משקיעה רבות בגיוון מקורות האנרגיה ובתשתיות לאספקתה. כיצד ישראל יכולה להשתלב בשוק זה? כרגע נערכות בדיקות היתכנות של החלופות השונות: (1) ייצוא לאירופה בצינור שיעבור דרך טורקיה (650 ק"מ, 2000 מטר מתחת לפני הים – בכדי להימנע מכניסה למים הרדודים של לבנון וסוריה, מוערך בעלות של 4 מיליארד דולר) או יוון (1000 ק"מ, 6 וחצי מיליארד דולר) ומשם בצינור קרקעי לאירופה.
(2) הקמת מתקן הנזלה של הגז (LNG) בארץ, תעלה 5-6 מיליארד דולר, אולם נוספת על כך עלות גבוהה לתחזוקה השוטפת. יתרון: מאפשר ייצוא לכל יעד, כולל המזרח הרחוק. שווקי יפן, סין, סינגפור ודרום קוריאה צמאים לגז ומציעים מחירים גבוהים בעבורו.
אם יימצאו כמויות הגז המצופות, זוהי הזדמנות כלכלית וגיאו-אסטרטגית ייחודית לישראל, אולם מחייבת ייזום מהלכים ופרויקטים רבים בתחומים וסדרי-גודל שלא נראו בארץ מעולם. לצורך הצלחתה יש הכרח במעורבות ותמיכה ממשלתית משמעותית, שכרגע אינה מתקבלת.
מושב שני: איומים פוטנציאליים ואתגרי-אבטחת מתקני אנרגיה ימיים
יו"ר המושב, ד"ר גל לופט, המכון למחקרי בטחון לאומי, המכון לחקר הביטחון הבינלאומי:
מטרת המושב: בחינת פוטנציאל האיומים הביטחוניים על מתקני הגז, אבחון האיומים והצעת דרכי התמודדות. בעולם ישנם תקדימים רבים לסכסוכים על מקורות אנרגיה (יפן מול סין, ארגנטינה-בריטניה עוד), אשר הגיעו עד כדי עימותים צבאיים. המאפיין המשותף לסכסוכים הללו הוא שהם התגלעו בין מדינות בעלות יחסים דיפלומטיים הדוקים ודיאלוג רציף. בישראל – זה לא המצב, ולכן יש סכנה ממשית לכך שהפעילות הגוברת בתוככי-הים תוביל להתפרצויות אלימות. תנועת הג'יהאד העולמי הכריזה על ג'יהאד ימי ומבצעת תקיפות רבות על מתקני אנרגיה ימיים, כולל פיגועי התאבדות. הדבר הביא לפגיעה בתעשיית האנרגיה עד-כדי הצהרת חברות גדולות על אפשרות לפרישתן ממעורבות בפרויקטים. יש לכך השלכות לגבי עלויות פרמיות הביטוח, סיכוני השקעה ועוד. לכן חשוב לדון לא רק בחלוקת ההכנסות מן הגז, אלא גם בחלוקת ההוצאות: מהן מחויבויותיהם של גופי-הביטחון השונים?
אלוף (מיל.) גיורא איילנד, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
ברמה האסטרטגית - הדרך הטובה ביותר להגן על מתקני הגז היא יצירת מצב בו לכל השחקנים באזור יהיו אינטרסים (בעיקר כלכליים) משמעותיים לשמור על תפקודם התקין של המתקנים. מכיוון שחיזבאללה (וגם חמאס) רגישים למעמדם הפוליטי, גם פעולתם-שלהם תוגבל באם יהיו לשחקנים המדינתיים אינטרסים לרסנם מפני פגיעה במתקנים.
ברמה האופרטיבית – ההגנה על המתקנים בעייתית. ראשית, בשל חומרת האיום עליהם: האיום העיקרי על ישראל כיום הוא איום הטילים, אשר כמותם, איכותם ורמת דיוק פגיעתם עלו מאוד בכל החזיתות המאיימות על ישראל. מתקני הגז מהווים יעד אסטרטגי מרכזי ליירוט בשל חיוניותם למדינה וכן בשל היותם פגיעים ודליקים. שנית, משום שאף גוף ממשלתי אינו ממונה על הטיפול בנושא, ולא קיימת רגולציה מתאימה להסדרת האחריות עליו בין הגופים הרלוונטיים. הלכה למעשה, קיימים אמצעים לסיפוק הגנה למתקנים חיוניים בעלות סבירה, ובראשם – הקמת המתקנים החדשים בבנייה תת-קרקעית. הכרחי לקדם רגולציה לקביעת חלוקת האחריות בנושא בהקדם, על-מנת לממש את יכולות ההגנה כבר בשלבי-הקמת המתקנים.
פרופ' אייל זיסר, דיקן הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת ת"א
"חצי הכוס המלאה": נראה כי קיימת הרתעה יציבה למדי בגבול הצפון. האופן בו הוכלה תקרית- הגבול החמורה שאירעה באוגוסט האחרון בין ישראל לצבא לבנון, אשר הייתה עלולה להתלקח לכדי עימות חריף, מהווה עדות לכך. נראה כי גם לחיזבאללה יש אינטרס לשמור על השקט בגבול הצפוני, והראייה לכך היא הירידה החדה בפרובוקציות שביצעה למול ישראל מאז מלחמת לבנון ב-2006. האינטרס העליון שלה הוא שימור התמיכה הפנים-לבנונית בה, והיא אינה מבצעת פעולות שיסכנו תמיכה זו. בנוסף, לבנון חווה כיום משבר אנרגיה משמעותי, אשר בא לידי ביטוי בהפסקות חשמל יזומות באזורים שלמים. הצורך החזק שלה בגז עשוי להוות בסיס לקידום "הסדר מאחורי הגב" או "הבנה שבשתיקה", בכדי למנוע תקריות סביב הקידוחים הישראליים.
מאידך גיסא: חיזבאללה אכן מאיים בתקיפת מתקנים אסטרטגיים באם יפרוץ עימות כולל, וסביר כי מתקני הגז יהוו יעד מרכזי. בנוסף, קיימת מחלוקת בין ישראל ללבנון ביחס לסימון הגבול הימי, הנובעת מכך שהגדרות המשפט הבינלאומי בנושא אינן חד-משמעיות. שתי המדינות מבססות את עמדתן על שיטות סימון מקובלות (ישראל – שיטה לפיה הגבול הימי משורטט בהמשך ישיר לגבול היבשתי, ולבנון – שיטה לפיה הגבול משורטט בהתחשב בטוואי קו החוף), אולם על-פי השיטה עליה מסתמכת לבנון– מאגרי הגז נמצאים בתוך שטחה. יש להסדיר את שאלת סימון הגבול הסדרה מוסכמת ובגיבוי לגיטימציה בינלאומית בדחיפות. הבעיה היא שחולשת ממשלת לבנון לא מייצרת בן-שיח פנוי והחלטי לדון בנושאים אלה.
תא"ל (מיל.) נועם פייג, סגן מפקד חיל-הים (לשעבר)
מקורות האיום על מתקני הקידוח וההפקה:
מדינות (כולל איראן) וארגונים (חיזבאללה, ג'יהאד עולמי).
סוגי איומים:
1. טילים מדויקים מונחי-מכ"ם.
2. כלי-שיט מפגעים, בין אם אוניות סחר גדולות הנושאות חומרי-נפץ, ובין אם כלי-שיט קטנים ומהירים נושאי מחבלים (לפיצוץ המתקן או חטיפת צוותו).
3. כלי-טייס בלתי-מאוישים, נושאי חומרי נפץ.
4. פעולות-חבלה תת-ימיות באמצעות צוללנים (תוכניות כאלה קיימות אצל משמרות המהפכה האיראניות. מחייב הגנה תת-מימית).
5. פגיעה בצנרת המונחת על קרקעית-הים באמצעות הטלת-מטענים.
אפשרויות מענה (רובן מופעלות גם כיום במאגר ים תטיס):
1. נדרשת הגדרה ממשלתית רשמית של האסדות כמתקנים אסטרטגיים חיוניים
2. אחריות בשגרה תהא על מפעילי המתקנים, בחירום – החלטה ממשלתית והפעלת צה"ל.
3. יש לבנות מערכת הגנה על ותת-מימית, תוך חלוקת האחריות מול המפעילים האזרחיים
4. צה"ל, ובפרט חיל הים, צריך להיות מנחה מקצועי לנושא האבטחה, ישירות או דרך הלוט"ר.
5. על מדינת ישראל לפרסם נהלי-שייט בינלאומיים שיאסרו התקרבות כלי שיט למתקנים אסטרטגיים ללא אישור, בכדי לאפשר שרטוט מעגל הגנה ותגובה לאיומים.
תפיסת ההגנה: שיטת המעגלים
1. גילוי וזיהוי – מחייב שת"פ של גופי האבטחה האזרחיים עם חיל-הים וסיוריו. דורש אמצעי זיהוי: מכ"מים, מערכות סונאר תת-מימיות ועוד.
2. התרעה והרחקה – בעזרת אמצעי אל-הרג כמו סולמות מתנתקים למניעת עלייה על האסדה, גדר היקפית, אמצעי רעש
3. עצירה – באמצעות כוח לוחמים אזרחי על האסדה עם ציוד ונשק מתאים, וכלי-שיט. בכדי למנוע דליקה בשעת חירום (למשל עקב שימוש בנשק חם) יש לייצר אפשרות להפסיק את הפקת הגז בכל רגע נתון.
שאלות ותשובות
האם יש הבדל בין הגנה על המתקנים אם הם נמצאים בתחומי המים הטריטוריאליים או המים הכלכליים של ישראל? מי יכול "לשחק את תפקיד האו"ם", או יוניפי"ל, כשותף הבינלאומי לפיקוח על האתר?
איילנד: אין צורך בשותף בינלאומי, המתקן הוא ישראלי ולכן האחריות הביטחונית עליו היא של ישראל. במובן זה גם להגדרתה המשפטית של מיקומו אין משמעות. השלכה אפשרית יחידה היא ביחס ליכולת של ישראל לשלוט על התחבורה הימית בסביבת המתקן.
אייל זיסר: ליוניפי"ל יש כוח ימי, וסביר שירצה לקחת חלק בפיקוח.
נועם פייג: עד כה ישראל סירבה להכריז על קו המים הכלכליים. עתה יש להסדיר את הנושא ולקבל הכרה בינלאומית בקו-הגבול הימי, למען הלגיטימציה לפעילות בשטח.
מושב שלישי: הפוטנציאל לשיתוף פעולה אזורי
אלוף (מיל.) עמוס ירון, יו"ר קו צינור הנפט אילת-אשקלון בע"מ
גז טבעי צריך להבחן בראש ובראשונה כמוצר כלכלי. לא ניתן להגיע לפתרונות מושלמים לכל הסוגיות שעלו עם גילוי הגז, ואל-לנו לבזבז זמן יקר בהמתנה להם לשווא. מהירות הקמת-התשתיות היא נושא המפתח: על ישראל לפתח במהירות את התשתית הנדרשת בכדי שניתן יהיה להתחיל לשווק את הגז ולהפיק רווחים.
שווקים פוטנציאלים: מדינות במזרח אסיה שכיום מתבססות על ייבוא גז טבעי מקטאר, מחפשות אחר מקורות נוספים. אם אכן יימצא גז במאגר לוויתן, בכדי לייצאו לשווקים אלה יהיה צורך לפתח תשתיות להעברת הגז במצב נוזלי(LNG) , אשר יידרשו ארבע-חמש שנים להקמתן, אך זה אפשרי. ירון פסימי יותר לגבי הולכת הגז בצינורות (לאירופה), משום שאפילו בדיקות היתכנותה עדיין לא החלו להתבצע באופן רשמי ומסודר, וצפוי כי הקמת צינורות כאלה תהיה כרוכה במכשלות לוגיסטיות מורכבות. במזה"ת: ירדן תקנה גז מישראל אם זו תציע מחירים תחרותיים, ומצרים עשויה אף-היא להתעניין באפשרות כזו, מאחר ואם לא יתגלו בה מאגרים חדשים – היא צפויה להתמודד בקרוב בעצמה עם מחסור בגז טבעי.
בתגובה לשאלה מן הקהל, אמר האלוף ירון כי אילת תהווה נקודת מעבר בעייתית לשילוח הגז למזרח בשל בעיות בטיחותיות וביטחוניות. יחד-עם-זאת, הוא הוסיף כי יש לשקול את כל האפשרויות.
ד"ר עודד ערן, מנהל המכון למחקרי בטחון לאומי
לבחירה של מדינות בספקי גז-טבעי יש השלכות אסטרטגיות משמעותיות. לכן על המדינה להיות מעורבת בקבלת-ההחלטות בשוק זה.
אירופה. מכירות של גז טבעי לאירופה עשויות להוות כלי לשדרוג יחסי ישראל עם היבשת (אם ישראל תגדיר זאת כאינטרס מרכזי). שאלה מהותית היא כיצד לשנע גז לשווקים אלה. הובלתו דרך טורקיה עשויה להיות נתונה לאי-וודאות פוליטית בעקבות מגמת ההתערערות היחסים עמה. מאידך גיסא, אם ניתן יהיה להגיע להסכם עם טורקיה בסוגיה זו (שיכלול ערבויות פוליטיות מצד ממשלת טורקיה), הוא עשוי להוות מנוף חשוב לשיפור היחסים בין המדינות.
כחלופה לטורקיה ניתן לשנע את הגז דרך יוון. ייתכן כי גם קפריסין תושפע מתגליות הגז, משום ששדות-הגז שנמצאו עשויים להתפרש גם לתוך שטחיה (מה שיעלה את הסוגיה האם הגז ממוקם בשטחי קפריסין היוונית או הטורקית). מצרים עשויה לשמש אף-היא נקודת מעבר להובלת הגז לאירופה, באמצעות הטרמינל רב-הקיבולת שברשותה.
בנוסף, על ישראל לקחת בחשבון את השפעת מכירת גז לאירופה על יחסיה עם רוסיה (שהיא כיום ספקית הגז העיקרית לאירופה), בהיותה שחקנית מרכזית בזירה הבינלאומית.
מזרח-אסיה. ייצוא למזרח-אסיה ידרוש מישראל לבחור בין בניית מתקנים עצמאיים משלה להנזלת הגז, לבין שימוש במתקנים קיימים במצרים או בקטר. להחלטה זו השלכות אסטרטגיות משמעותיות.
מזה"ת. הגז הטבעי עשוי לספק הזדמנות לקידום הנורמליזציה ביחסי ישראל עם מצרים וירדן, נורמליזציה אשר כיום נמצאת בהקפאה עמוקה, פרט לשיתופי-פעולה בתחומים ביטחוניים (וכן מכירת המים לירדן, אך זהו היוצא-מן-הכלל שמעיד על הכלל). הגז הטבעי עשוי לשמש כמקור אנרגיה להפעלת מתקני התפלה ועיבוד מים, וזה עשוי להוריד את מחירי-המים לצרכנים וכן לבלום את ירידת מפלס המים בכנרת ובים המלח. כלומר, ניתן לקדם את הנורמליזציה ביחסים באמצעות אינטרסים משותפים הנגזרים מתגליות הגז.
לגבי לבנון, יש לבחון האם צד שלישי יוכל לשרטט גבול ימי בין ישראל ללבנון אשר יהיה מוסכם על שני הצדדים. בנוסף, צריך לבחון את מידת יכולתן של חברות זרות המשקיעות בשדות הגז, לספק את המטריה לתפעול האסדות, ולהשפיע על שתי המדינות באופן שימנע סכסוכים ביניהן על נושאים הקשורים בגז.
תגליות הגז עשויות לשנות את הסביבה האסטרטגית של ישראל, ולכן יש לקחת בחשבון מערכת של שיקולים אסטרטגיים בעת תכנון הפרויקט והפעלתו, נוסף על השיקולים ברמה הכלכלית-ארגונית.
ד"ר גל לופט, המכון למחקרי בטחון לאומי, המכון לחקר הביטחון הבינלאומי:
ישנה מדינה נוספת שלא הוזכרה עדיין: הודו, שבה 400 מיליון איש שעדיין לא זוכים לאספקת חשמל. זהו שוק אידיאלי עבור ישראל: איראן מעוניינת לכבול את הודו לרשת הגז שלה, אולם עם 400 מיליון לקוחות פוטנציאליים חדשים, ייתכן כי יהיה מקום גם לכניסת ישראל לשוק זה. למכירות להודו עשויות להיות השפעות אסטרטגיות משמעותיות בהרבה מאשר מכירות לאירופה, שם הגז שיש ביכולתה של ישראל לייצא, יהווה רק טיפה בים.
מושב רביעי: שימוש בגז טבעי להורדת התלות בנפט
ד"ר גל לופט, המכון למחקרי בטחון לאומי, המכון לחקר הביטחון הבינלאומי:
לתלות בנפט השפעה משמעותית הן על הכלכלה העולמית והן על מאזן-העוצמה במערכת הבינלאומית. אחד הביטויים האחרונים לכך היה בחירתו של מלך סעודיה עבדאללה למקום השלישי ברשימת האנשים המשפיעים ביותר בעולם.
מבחינת ישראל, לשימוש בגז טבעי כאמצעי להפחתת התלות בנפט יש מספר יתרונות: הימנעות מהצורך לרכוש דלק בשווקים העולמיים; צמצום הזרמת רווחי מכירות לידי איראן ושחקנים עוינים אחרים; ופתרון חששות לגבי השלכותיו הסביבתיות של הנפט.
השימוש בגז טבעי הוא יעיל ביותר בתעשיות הכימיות, אח"כ בהפקת חשמל, ורק במקום השלישי – יעיל כדלק לתחבורה. כעקרון, ניתן להשתמש בגז להפקת חשמל, ובאמצעות החשמל להנעת מכוניות. בפועל, ייצור המוני של מכוניות חשמליות יתאפשר רק בעוד זמן רב, ולפי התחזיות, השימוש בהם יופץ ברמה משמעותית לא לפני 2030. לכן, כדאי יותר להשקיע בפיתוח פוטנציאל השימוש בגז הטבעי עצמו כדלק למכוניות.
הגז הטבעי יכול לשמש כדלק לתחבורה בצורות שונות, שתי היעילות ביותר הן גז טבעי דחוס(CNG) ומתנול. יש לשקול את היתרונות והחסרונות של כל שיטה. ככלל, מתנול זול יותר, דורש פחות מרחב אחסון ברכב, ומועדף מבחינת ביטחון אנרגטי. מאידך גיסא, ל- CNG פליטה נמוכה יותר, והוא בטיחותי יותר, מאחר ומתנול עשוי להתלקח (ולשרוף את הרכב) במקרה של מגע עם אש. ייתכן שהגישה הטובה ביותר היא להפיק דלק מעורב ממתנול וCNG יחד, מוצר שכבר פותח על-ידי חברה ישראלית. יחד-עם-זאת, גם פתרון כזה הוא פתרון זמני, לעשרים השנים הקרובות, עד שהמכוניות החשמליות יהיו מוכנות לייצור ושימוש המוני, ואז ניתן יהיה לעשות שימוש יעיל יותר בגז, להפקת חשמל עליו תתבסס התחבורה.
היבטים אסטרטגיים של תגליות הגז
אלוף (במיל.) עמוס גלעד, ראש האגף המדיני-בטחוני במשרד הביטחון
פרויקט הגז הטבעי משמעותי בהקשר הן להתפתחויות החיוביות והן להתפתחויות השליליות שעשויות להתרחש באזורינו.
בלבנון - חיזבאללה מתחזק מאוד, וההרתעה היציבה בצפון מטעה. חיזבאללה רק ממתין לכך שיהיה מוכן למלחמה קשה יותר. גם הגדרת הקשרים בין חיזבאללה לאיראן וסוריה כהברחת נשק, היא הגדרה מטעה. איראן וסוריה יוצרות למעשה מדינה חדשה: הלכה למעשה, דרום לבנון נותקה משאר חלקי לבנון, וממשלת לבנון השלימה עם המצב החדש בכדי לשמור על השקט בבירות. בהקשר כזה, לחיזבאללה יש הן את היכולת והן את הרצון לפגוע במתקני-גז טבעי. הגז יצטרף ל"סל" נושאי הסכסוך ויהפוך למטרה אסטרטגית. חיזבאללה הפך מארגון טרור לארגון פוליטי-צבאי, עם מאגרים משמעותיים של נשק מתקדם. סוריה הפכה לקיצונית יותר תחת שלטונו של בשאר אסד, עם שיתוף פעולה הדוק עם החיזבאללה. המטרה המרכזית של החיזבאללה היא לתקוף בישראל (כלומר, לא בזירה הביתית של לבנון), ולכן האיום משמעותי.
עם מצרים יש לנו יחסי-שלום יציבים, בעלי ערך משמעותי לישראל, ולכן עלינו לחזקם ולהתקרב למצרים ככל הניתן. מכירות גז עשויות להוות אמצעי להשגת מטרה זו. גם אירופה הדרומית עשויה להוות שוק בעל פוטנציאל אסטרטגי חשוב.
נראה כי תגליות הגז יהוו ברכה וקללה גם יחד: מחד גיסא, הן מהוות אמצעי לשיפור היחסים עם שכנותינו (מצרים, ירדן והפלסטינים), ומאידך גיסא, הן מקור נוסף לחיכוכים עם אחרות (איראן, חיזבאללה ועוד). תגליות הגז נופלות אל-תוך מפה אסטרטגית סבוכה, וחשוב לשקול את השלכותיו של כל מהלך לגביהן על מארג-היחסים בה.