בחירתו של רוחאני: למה ניתן לצפות?

בחירתו של חסן רוחאני לנשיא איראן התקבלה בהפתעה – בעצם בחירתו, אך בעיקר ברוב הגדול שבו זכה, שלא חייב סיבוב שני בבחירות. בהערכות המוקדמות טרם הבחירות נחשבו שני מועמדים למובילים: סעיד ג'לילי – היועץ לביטחון לאומי וראש צוות המשא והמתן האיראני בנושא הגרעין, המקורב מאד למנהיג הרוחני חאמנהאי ומוחמד בכר קליבאף, ראש העיר הפופולרי של טהראן. בבחירות עצמן זכה רוחאני ברוב של 50.7%, כאשר כל המועמדים האחרים זכו בפחות מ-17% כל אחד.

א. גם בעבר נוצרו מתחים וקשיים בין חאמנהאי לשלושת הנשיאים שכיהנו מולו – רפסנג'אני, חאתמי ואחמדינג'אד – שנבעו ממבנה המשטר, הבנוי על מנהיג רוחני ממונה בפועל לכל חייו ועל נשיא נבחר בבחירות כלליות, ומחיכוכים עקב חלוקת הסמכויות ביניהם.

ב. בחירתו של רוחאני עשויה להעיר מחדש ולחזק – מתוך תחושת ניצחון – את המחנה הרפורמיסטי, שהיה רדום מאז דוכאו ההפגנות בקיץ 2009. אם הדבר יקרה, עשויה בחירת רוחאני לשמש אבן-דרך חשובה בעיצוב פני המשטר.

ג. העובדה שרוחאני נבחר על בסיס תמיכה עממית כה נרחבת עשויה להעניק לו כוח מול חאמנהאי והמחנה השמרני, מה גם שבחירתו נתפסת כמכה למחנה השמרני.יחד עם זאת, יתכן שלחאמנהאי יהיה עניין לנצל את דימויו המתון של רוחאני, כדי לנסות להסיר את הסנקציות מעל איראן ולשפר את מעמדה הבינלאומי, מבלי לשלם על כך מחיר כבד מדי בתחום הגרעין.

ברור לכל, שמקבל ההחלטות הראשון במעלה באיראן הוא המנהיג הרוחני. עם זאת, הנשיא הוא הדמות השנייה בחשיבותה, בעיקר בתחומי הפנים. הוא ממנה את השרים (באיראן אין ראש ממשלה מתחת לנשיא), אחראי לניהול הממשלה ותפקודה, ומופקד על עיצוב המדיניות הכלכלית והפעלתה. סמכותו בתחום מדיניות החוץ, ובמיוחד בסוגיית הגרעין, מוגבלת, והגורם הקובע בתחום זה הוא המנהיג הרוחני. ואולם הנשיא אינו נעדר השפעה גם בתחום זה, משום שהוא ראש המועצה העליונה לביטחון לאומי, והוא מציג את המדיניות האיראנית כלפי חוץ. העובדה שרוחאני עסק בעבר בנושאי חוץ ובסוגיית הגרעין, בהיותו ראש צוות המשא והמתן בסוגיה זו תחת הנשיא חאתמי, בעוד שחאמנהאי לא יצא מאיראן מאז שהתמנה למנהיג הרוחני ב-1989 – יכולה לשחק לטובת השפעתו של הנשיא. סביר להניח שרוחאני יקנה עדיפות גבוהה למאמץ לקדם פתרון לסוגיית הגרעין, כדי לצמצם את הסנקציות המוטלות על איראן. במערכת הבחירות הוא התחייב לגלות גישה מתונה, ולפתור את בעיית הסנקציות ובידודה של איראן בזירה הבינלאומית, אם כי, כשאר המועמדים, הוא מחויב להמשך תכנית הגרעין. לשם כך, הוא עשוי לנסות לגבש הצעות חדשות, כדי להגיע להסדר עם ממשלות המערב. יתכן שגם ייזום מגע ישיר עם הממשל האמריקאי בסוגיה זו. השאלה היא מה יהיה אורך החבל ש-חאמנהאי יהיה מוכן להעניק לו, ומותר להניח שהוא לא יהיה ארוך מדי. ראוי לזכור שחאתמי, נשיא איראן בין 1997 ל-2005, שנחשב למתון, ניסה בפומבי ליזום הידברות עם העם האמריקאי, אלא שנבלם על ידי חאמנהאי, ובתקופת כהונתו נעשתה פריצת הדרך החשובה בתחום העשרת האורניום עם בניית מתקן ההעשרה בנתאנז. האפשרות היותר סבירה היא, שבתקופה הבאה תהיה איראן מוכנה אולי לוויתורים טקטיים בסוגיית הגרעין, אך חאמנהאי לא יאפשר ויתורים בעלי משמעות אסטרטגית. בחירתו של רוחאני מתקבלת בברכה על ידי הממשל האמריקאי וממשלות המערב. אלה מצפות שנשיאותו תאפשר התקדמות ממשית בסוגיית הגרעין, ואולי אף תביא לחיזוק המחנה הרפורמיסטי והתחלה של שינויים פנימיים באיראן. הן גם יראו בבחירתו סימן מעיד ראשון לכך שהסנקציות מתחילות להשפיע על התנהלותה של איראן. משום כך סביר להניח, שיבקשו להעניק הזדמנות נוספת לאופציה המדינית, תוך בחינת מרחב התמרון הפנימי של רוחאני ויכולתו לקדם הסדר. אפשרי גם שבמסגרת זו יהיו גורמים במערב שיציעו להקל את הסנקציות מעל איראן, כדי להעניק הישג לרוחאני ולחזק את כוחו הפנימי לקראת הסדר. סביר להניח שברוח זו, יוריד הממשל האמריקאי, בשלב זה, את האופציה הצבאית מעל סדר-היום – וכך גם ידרוש מישראל – עד שיתבהרו הסיכויים להשגת הסדר עם איראן.

 מבחינתה של ישראל יש בבחירתו של רוחאני סיכויים וסיכונים. הסיכויים טמונים באפשרות של השגת הסדר שיתקבל על דעתה של ישראל, ובאפשרות של תחילת שינוי פנימי באיראן. סבירותן של אפשרויות אלה אינה גבוהה בינתיים. סביר גם להניח שרוחאני יימנע מדיבורים על הצורך במחיקת ישראל מעל המפה ועל הכחשת השואה, כפי שעשה קודמו אחמדינג'אד, ושרבים באיראן רואים אותה כשגיאה מיותרת. אם כך יהיה, ישראל תאבד נכס הסברתי, משום שהתבטאויותיו הבוטות של אחמדינג'אד סייעו לישראל להמחיש את האיום הטמון באיראן גרעינית. חשוב מכך, דימויו המתון של הנשיא החדש עלול להביא להרפיית הלחצים על איראן, להרחבת חילוקי הדעות בין ממשלות ארצות-הברית וישראל בסוגיה האיראנית, ובהמשך אולי גם לעסקה בתחום הגרעין שלא תהיה מקובלת על ישראל.