ב־31 באוקטובר, במסגרת פורום הדיאלוג של מנאמה בבחריין, אישר שר החוץ הסורי, אסעד א־שיבאני, כי דמשק מקיימת דיונים לבחינת הצטרפותה ל"ברית מכה". דברים אלה מצטרפים להצהרתו במהלך ביקורו בפקיסטן באוגוסט, שלפיה נבחנת הצטרפותה של סוריה לברית.
ברית מכה, שחתמה באוגוסט 2026 בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן, היא הסכם הגנה הדדי הקובע כי מתקפה חמושה על אחת החברות תיחשב למתקפה על כולן, בדומה לעקרון ההגנה הקולקטיבית של נאט"ו. הברית נועדה לחזק את ההרתעה ושיתוף הפעולה הצבאי, על רקע החרפת האיומים האזוריים, ובפרט מתקפות החות׳ים על סעודיה.
עבור סוריה, ההצטרפות מגלמת יתרונות אסטרטגיים משמעותיים. ראשית, היא משתלבת במאמציו של הנשיא אחמד א־שרע לבסס מחדש את מעמדה של סוריה כשחקן אזורי קונסטרוקטיבי, התורם לביטחון וליציבות ולא רק נזקק לסיוע. בכך היא מסמלת גם את התרחקותה מהציר האיראני ואת השתלבותה המחודשת במערכת הסונית-ערבית.
שנית, הברית עשויה לסייע בשיקום הצבא הסורי באמצעות שילוב המשאבים הסעודיים, הניסיון והתעשייה הביטחונית הטורקית והיכולות הצבאיות של פקיסטן. סיוע זה חיוני גם למאמצי המשטר לאחד את המסגרות החמושות תחת סמכות מדינתית אחת. נוסף על כך, גיבוי אזורי עשוי לחזק את מעמדה של דמשק מול ישראל ולהרחיב את מרחב התמרון המדיני שלה.
אולם להצטרפות יש גם מחירים. התחייבות להגנה הדדית עלולה לגרור את סוריה למעורבות בעימותים רחוקים, ובראשם המערכה נגד החות'ים בתימן, בשעה שהיא עצמה מתקשה להתמודד עם אתגרי ביטחון פנימיים. יתרה מכך, הצטרפות לברית מחייבת עלולה להגביל את מדיניותו של א־שרע, המבקש לגוון משענות ולשמר יחסים עם שחקנים מתחרים מבלי להשתייך למחנה אחד.
השיקול הישראלי מוסיף נדבך מורכב להתלבטות הסורית. הצטרפות לברית עשויה לחזק את מעמדה של דמשק מול ישראל ולהעניק לה גיבוי אזורי, אך גם לעורר חששות בירושלים מפני התגבשות מחנה צבאי עוין, במיוחד לנוכח מעורבותה של טורקיה. א־שרע, שנקט עד כה מדיניות מרוסנת כלפי ישראל ומבקש לקדם הסדרה ביטחונית בתיווך אמריקאי, נדרש לשקול אם הרווח האסטרטגי מצדיק את הסיכון להעמקת החשדנות ולפגיעה במגעים המדיניים.
מנגד, דווקא המשך הפעילות הצבאית הישראלית בסוריה והיעדר הסדרה עשויים להגביר את התמריץ של דמשק לחפש משענות ביטחוניות חלופיות. במובן זה, שאלת ההצטרפות לברית משקפת גם את גבולות מדיניות האיזון של א־שרע, המבקש לחזק את מעמדה של סוריה מבלי להיגרר לעימותים אזוריים חדשים.
ב־31 באוקטובר, במסגרת פורום הדיאלוג של מנאמה בבחריין, אישר שר החוץ הסורי, אסעד א־שיבאני, כי דמשק מקיימת דיונים לבחינת הצטרפותה ל"ברית מכה". דברים אלה מצטרפים להצהרתו במהלך ביקורו בפקיסטן באוגוסט, שלפיה נבחנת הצטרפותה של סוריה לברית.
ברית מכה, שחתמה באוגוסט 2026 בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן, היא הסכם הגנה הדדי הקובע כי מתקפה חמושה על אחת החברות תיחשב למתקפה על כולן, בדומה לעקרון ההגנה הקולקטיבית של נאט"ו. הברית נועדה לחזק את ההרתעה ושיתוף הפעולה הצבאי, על רקע החרפת האיומים האזוריים, ובפרט מתקפות החות׳ים על סעודיה.
עבור סוריה, ההצטרפות מגלמת יתרונות אסטרטגיים משמעותיים. ראשית, היא משתלבת במאמציו של הנשיא אחמד א־שרע לבסס מחדש את מעמדה של סוריה כשחקן אזורי קונסטרוקטיבי, התורם לביטחון וליציבות ולא רק נזקק לסיוע. בכך היא מסמלת גם את התרחקותה מהציר האיראני ואת השתלבותה המחודשת במערכת הסונית-ערבית.
שנית, הברית עשויה לסייע בשיקום הצבא הסורי באמצעות שילוב המשאבים הסעודיים, הניסיון והתעשייה הביטחונית הטורקית והיכולות הצבאיות של פקיסטן. סיוע זה חיוני גם למאמצי המשטר לאחד את המסגרות החמושות תחת סמכות מדינתית אחת. נוסף על כך, גיבוי אזורי עשוי לחזק את מעמדה של דמשק מול ישראל ולהרחיב את מרחב התמרון המדיני שלה.
אולם להצטרפות יש גם מחירים. התחייבות להגנה הדדית עלולה לגרור את סוריה למעורבות בעימותים רחוקים, ובראשם המערכה נגד החות'ים בתימן, בשעה שהיא עצמה מתקשה להתמודד עם אתגרי ביטחון פנימיים. יתרה מכך, הצטרפות לברית מחייבת עלולה להגביל את מדיניותו של א־שרע, המבקש לגוון משענות ולשמר יחסים עם שחקנים מתחרים מבלי להשתייך למחנה אחד.
השיקול הישראלי מוסיף נדבך מורכב להתלבטות הסורית. הצטרפות לברית עשויה לחזק את מעמדה של דמשק מול ישראל ולהעניק לה גיבוי אזורי, אך גם לעורר חששות בירושלים מפני התגבשות מחנה צבאי עוין, במיוחד לנוכח מעורבותה של טורקיה. א־שרע, שנקט עד כה מדיניות מרוסנת כלפי ישראל ומבקש לקדם הסדרה ביטחונית בתיווך אמריקאי, נדרש לשקול אם הרווח האסטרטגי מצדיק את הסיכון להעמקת החשדנות ולפגיעה במגעים המדיניים.
מנגד, דווקא המשך הפעילות הצבאית הישראלית בסוריה והיעדר הסדרה עשויים להגביר את התמריץ של דמשק לחפש משענות ביטחוניות חלופיות. במובן זה, שאלת ההצטרפות לברית משקפת גם את גבולות מדיניות האיזון של א־שרע, המבקש לחזק את מעמדה של סוריה מבלי להיגרר לעימותים אזוריים חדשים.