פסח אמור להיות אחד החגים המשמחים ביותר לעם ישראל: מרומם רוח ומפיח תקווה חדשה מלווה בניחוח אביבי. הלוואי שגם השנה היינו יכולים להרגיש כך, אך חוששני שרבים מאתנו נחוש מועקה גדולה ונשאל את עצמנו קושיות חדשות אשר ל"מה נשתנה הלילה הזה" – הרי כל כך הרבה השתנה בפרק זמן כה קצר – האם אנחנו עדיין אותו עם, אותה חברה, אותה מדינה...?
ואכן, כל פסוק בהגדה יקבל השנה משמעות נוקבת חדשה. האם עשר המכות מונחתות הפעם עלינו, לא על המצרים, וכמו אז – האם רק בסופן יעשה המעשה הנכון, המשחרר? האם ארבעה הבנים מסמלים הפעם לא את הצורך להתאים את החינוך למגוון העשיר של נפשות, אלא את הצורך להידרש לפילוג הקורע אותנו? האם האמירה "לא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח" מהווה גם הפעם אזהרה חמורה למנהיגים המנסים לנכס לעצמם את מה שלא להם?
אני מציע שנתמקד דווקא בפסוק "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" ושנפרש אותו אחרת – לא כקריאה לחוש במלוא עוצמתה את היציאה מעבדות לחירות, אלא כציווי לקחת אחראיות: כל דור חייב להיאבק מחדש על חירותו, על הערכים שחשובים לו, ולא לצפות שמישהו אחר יעשה עבורו את המלאכה. הפעם הגיע תורו של הדור הצעיר הנפלא, שקורא ברחובות "נפלתם על הדור הלא נכון!" כן, הדור הזה יוציא את עצמו ואת כולנו מהשעבוד לפלגנות, לשיסוע, לאינטרסים צרים, לשקר. הדור הזה יביא אותנו עד מורדות הר סיני, כדי לכתוב מחדש את הקוד האתי שינחה אותנו מכאן ואיליך.
המכון למחקרי ביטחון לאומי נרתם בכל מאודו למערכה הזאת. מאז שפרץ העימות החריף סביב הרפורמה המשפטית, עסקנו ללא הרף בהשלכותיה לביטחון הלאומי, כמו גם בהשלכותיו של השבר הפנימי שחוללה הצעת הרפורמה. סוגיות כבדות משקל אלה באו לידי ביטוי עוצמתי במיוחד בכנס הבינלאומי השנתי של המכון, שנערך לפני כחודש, וכן ב-'התרעה אסטרטגית' שהמכון פרסם לאחרונה, לראשונה מאז היווסדו. הקול המקצועי, נטול הפניות, השקול אך נוקב שלנו, הדהד היטב מכל עבר במרחבי השיח הטעון. האם השפענו? אין לדעת. אבל במצבים האלה נדרשת מידה של צניעות; כל אחד חייב לעשות את שלו, לתרום את תרומתו, גם בלי לצפות - לא להכרה ולא לניכוס תוצאות.
אשרינו כי זוכים לקחת חלק במערכה לא רק כיחידים, אלא כחלק מגוף שכל כולו מוקדש לביטחון ישראל, לטובת המדינה, בלי ציניות ובלי מירכאות כפולות. גאווה גדולה היא להשתייך למכון בימים טרופים וגורליים אלה, גאווה גדולה על ההתגייסות של כל אחת ואחד מעובדי המכון, על האכפתיות, על לקיחת האחריות, על הכרה בגודל השעה.
חג שמח ופסח כשר,
פרופ' מנואל טרכטנברג