מעבר לרשת: שירין אבו עאקלה ותופעת הפיגועים התודעתיים

עם מותה של כתבת אל-ג׳זירה הפלסטינית שירין אבו עאקלה, שנהרגה במהלך חילופי ירי בין פלסטינים חמושים לכוחות הביטחון במחנה הפליטים בג׳נין בשבוע שעבר, והוצאת קטעי הוידאו שלה לרשתות החברתיות, החל לפי החוקרת אורית פרלוב גל ״פיגוע תודעתי״ – הציבור הפלסטיני והערבי האשים את ישראל ״ברצח״ שירין ובניסיון ״לרצוח״ את ה״אמת״. קריאות לנקמה הדהדו ברחבי הספירה התקשורתית וקמפיין השחרה אדיר ריחף מעל ראשה של ישראל. לא חלפו מספר ימים עת נערכה הלווייתה של העיתונאית בבית חנינא שבירושלים, אז החל ה״פיגוע התודעתי״ השני, כפי שפרלוב מסבירה בפינתה, כאשר קטעי וידאו שוב הופיעו ברשתות החברתיות בהם נראו שוטרי משטרת ישראל מסתערים על בית החולים הצרפתי, תוקפים עם אלות את הצעירים הפלסטינים אשר נשאו את ארון הקבורה ואף תלשו ממנו את דגלי פלסטין.

בחלקה הראשון של הפינה מנסה פרלוב להציג את הנרטיב הפלסטיני: מדוע דווקא שירין הפכה לסמל לאומי? האם חקר האמת והצגת עובדות עדיין בעלות ערך, או שמא אנחנו שבויים של מיס-קונצפציה?
מדוע ״הפגיעה באל-אקצא״ לפי הפלסטינים, סמל דתי, לא הצליח לנייד את ההמונים לרחובות ואילו מותה של שירין, סמל אזרחי, הוביל להפגנות בכל המדינות השכנות?

בחלקה השני של הפינה מציגה פרלוב את שני האופנים בהם היא ממליצה לישראל להתמודד עם פיגועים תודעתיים: כיצד מרגיעים את הסערה ולא מלבים? הטיפול בנרטיב: ״מתקיפה לתיקוף״ וכיצד עוצרים קמפיינים של התנעה: רק ״סרטון יחליף סרטון״.