בחלוף 10 שבועות של קרבות עקובי דם באוקראינה, ציפתה רוסיה לחגוג את יום הניצחון ה-77 על גרמניה הנאצית, ה-9 במאי, עם הישגים מרשימים ולהציגם לראווה לעם הרוסי ולעולם כולו. יתרה מזאת, התנעת ה"שלב השני" של המלחמה ב-19 באפריל נועדה, בין אם במכוון ובין אם במרומז, להביא תוצאות מרשימות לחגיגות יום הניצחון בדמות השגת שליטה באזור דונבאס ואולי אף שאיפה צבאית להתקדם משמעותית לעבר אודסה. עם זאת, השגת יעדים אלו בזמן האמור לא צלח והמלחמה נמשכת כאשר הכרעה צבאית לא נראית באופק. לא זו בלבד, אלא שהמשא ומתן בין רוסיה לאוקראינה פסק והלחץ ברוסיה מבית הולך ומתהדק.
ברקע כל זאת, נאומו של פוטין ביום הניצחון הסתמן כנאום זהיר, ללא הכרזות רשמיות על מלחמה או גיוס מאסיבי. עם תחילת הנאום רמז פוטין על הבאות על ידי אזכור הקרבות הקשים שעליהם נלחמה ברית המועצות נגד גרמניה הנאצית. בין השאר התייחס פוטין לקרבות בערים מרכזיות כמו לנינגרד (סנט פטרסבורג), סטלינגרד (וולגוגרד), קורסק ומינסק, אבל דאג להזכיר גם את הקרבות בקייב, סבסטופול וחרקיב. בכך, מבקש פוטין לשזור את ההיסטוריה המשותפת של ברית המועצות עם אוקראינה ולהדהד בתודעה כי מדובר בטריטוריה בלתי נפרדת מאזור ההשפעה של רוסיה.
בהמשך, עיקר נאומו של פוטין הופנה כלפי המערב, והמלחמה שמתנהלת צוירה כמלחמת "אין ברירה" אל מול המערב ונאט"ו. חשוב להדגיש כי בדבריו פוטין לא התייחס לאוקראינה כצד במלחמה הזו, אלא בעיקר למערב, לארה"ב ולנאט"ו אשר בחרו, כך לפי דבריו, לסכן את גבולותיה של רוסיה ולאיים עליה על ידי נוכחות צבאית במרחב הפוסט-סובייטי. הנאום יצר קו ברור ומקשר בין הקרבות העזים המתקיימים באזור דונבאס לבין הקרבות הקשים שהתקיימו במלחמת העולם השנייה. ההיסק המתבקש הוא כי דונבאס מסתמן כאזור האסטרטגי והמשמעותי בשלב זה לשליטה רוסית ועל כן עיקר המאמץ הצבאי מופנה לכיבושו.
לסיכום, בחינת דבריו של פוטין בנאומו לרגל יום הניצחון, מזכירה את אותה רטוריקה שקדמה ערב הפלישה לאוקראינה. רטוריקה זו דיברה בעד סדר עולמי חדש השואף לאיזון בין המעצמות ולאבטחת ביטחון גבולותיה של רוסיה והמרחב הפוסט-סובייטי, שנתפס כתחום השפעתה האסטרטגי של רוסיה.
בחלוף 10 שבועות של קרבות עקובי דם באוקראינה, ציפתה רוסיה לחגוג את יום הניצחון ה-77 על גרמניה הנאצית, ה-9 במאי, עם הישגים מרשימים ולהציגם לראווה לעם הרוסי ולעולם כולו. יתרה מזאת, התנעת ה"שלב השני" של המלחמה ב-19 באפריל נועדה, בין אם במכוון ובין אם במרומז, להביא תוצאות מרשימות לחגיגות יום הניצחון בדמות השגת שליטה באזור דונבאס ואולי אף שאיפה צבאית להתקדם משמעותית לעבר אודסה. עם זאת, השגת יעדים אלו בזמן האמור לא צלח והמלחמה נמשכת כאשר הכרעה צבאית לא נראית באופק. לא זו בלבד, אלא שהמשא ומתן בין רוסיה לאוקראינה פסק והלחץ ברוסיה מבית הולך ומתהדק.
ברקע כל זאת, נאומו של פוטין ביום הניצחון הסתמן כנאום זהיר, ללא הכרזות רשמיות על מלחמה או גיוס מאסיבי. עם תחילת הנאום רמז פוטין על הבאות על ידי אזכור הקרבות הקשים שעליהם נלחמה ברית המועצות נגד גרמניה הנאצית. בין השאר התייחס פוטין לקרבות בערים מרכזיות כמו לנינגרד (סנט פטרסבורג), סטלינגרד (וולגוגרד), קורסק ומינסק, אבל דאג להזכיר גם את הקרבות בקייב, סבסטופול וחרקיב. בכך, מבקש פוטין לשזור את ההיסטוריה המשותפת של ברית המועצות עם אוקראינה ולהדהד בתודעה כי מדובר בטריטוריה בלתי נפרדת מאזור ההשפעה של רוסיה.
בהמשך, עיקר נאומו של פוטין הופנה כלפי המערב, והמלחמה שמתנהלת צוירה כמלחמת "אין ברירה" אל מול המערב ונאט"ו. חשוב להדגיש כי בדבריו פוטין לא התייחס לאוקראינה כצד במלחמה הזו, אלא בעיקר למערב, לארה"ב ולנאט"ו אשר בחרו, כך לפי דבריו, לסכן את גבולותיה של רוסיה ולאיים עליה על ידי נוכחות צבאית במרחב הפוסט-סובייטי. הנאום יצר קו ברור ומקשר בין הקרבות העזים המתקיימים באזור דונבאס לבין הקרבות הקשים שהתקיימו במלחמת העולם השנייה. ההיסק המתבקש הוא כי דונבאס מסתמן כאזור האסטרטגי והמשמעותי בשלב זה לשליטה רוסית ועל כן עיקר המאמץ הצבאי מופנה לכיבושו.
לסיכום, בחינת דבריו של פוטין בנאומו לרגל יום הניצחון, מזכירה את אותה רטוריקה שקדמה ערב הפלישה לאוקראינה. רטוריקה זו דיברה בעד סדר עולמי חדש השואף לאיזון בין המעצמות ולאבטחת ביטחון גבולותיה של רוסיה והמרחב הפוסט-סובייטי, שנתפס כתחום השפעתה האסטרטגי של רוסיה.