ב-25 לספטמבר יתקיים משאל עם בצפון עיראק על סוגיית הכרזת עצמאות כורדית. השאלה שעליה יתבקשו התושבים לענות היא האם אתם תומכים בכך שהחבל הכורדי והאזורים הכורדים מחוצה לו יהפכו למדינה עצמאית. על נשיא חבל כורדיסטן של עיראק (KRI), מסעוד ברזאני, הופעלו לחצים רבים בתוך עיראק ומחוצה לה כדי לדחות את משאל העם, לפחות עד לאחר הבחירות לפרלמנט העיראקי באביב 2018. הכורדים מצדם טענו שלא הוצגו בפניהם תמריצים מספקים כדי לדחות את קיום המשאל, ולכן הוא יתקיים כמתוכנן ב-25 לספטמבר. המשאל יתקיים גם בחבלים המוגדרים בחוקה העיראקית כנתונים במחלוקת - לאור תהליך הערביזציה שעברו בזמן שלטון הבעת' - כדוגמת כירכוכ.

The official logo for the YES campaign. Approved by the referendum committee today. pic.twitter.com/wevYLTvbnS

— Hemin Hawrami (@heminhawrami) 15 בספטמבר 2017

לוגו קמפיין ה"כן" לעצמאות

בגדאד הביעה את התנגדותה החריפה למהלך הכורדי, ובית המשפט העליון העיראקי הודיע שיש להשהות את ההכנות למשאל העם. הכורדים בתורם הביעו את אכזבתם מבגדאד, תוך העברת המסר שזו הייתה טעות להישאר חלק מהמדינה העיראקית לאחר 2003, בין היתר על רקע המחלוקות המהותיות על חלוקת המשאבים וייצוא הנפט מהאזורים הכורדים.

הכורדים לא הצליחו לרתום אף מדינה, למעט ישראל, לתמוך בעצמאותם. ישנה התנגדות משמעותית ומובנת מצד המדינות השכנות למדינה כורדית עצמאית. אשר לארצות הברית, בעלת ברית חשובה של הכורדים, הרי שדוברת מחלקת המדינה האמריקאית אמרה כי משאל העם מסיט את תשומת הלב מהמאמץ המרוכז במאבק נגד המדינה האסלאמית (דאע"ש). ההיסוסים וההימנעות הבינלאומית מתמיכה בעצמאות הכורדית מעט מפתיעים לאור הפופולריות הרבה לה זוכים הכורדים בעת הנוכחית. עם זאת, הדבר עולה בקנה אחד עם ההתנגדות המסורתית הקיימת במערכת הבינלאומית בעשורים האחרונים ליצירתן של מדינות חדשות. זו נובעת מחשש שלו תמומש ריבונות עבור כל קבוצה שמעוניינת בהגדרה עצמית, הדבר יוביל לכאוס.

בשנים האחרונות התבטאו מספר בכירים ישראלים בעד עצמאות כורדית. ב-12 בספטמבר חזר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, על הצהרתו מ-2014 ולפיה הוא תומך ב"מאמצים הלגיטימיים של הכורדים להשיג מדינה לעצמם." יש המציגים את התמיכה הישראלית במדינה כורדית עצמאית כפעולה שנועדה להתריס ולאתגר את טורקיה, אך למעשה המדינה שמאוימת הרבה יותר מהיווצרות ישות עצמאית כזו היא איראן. מעבר לקיום מיעוט כורדי משמעותי גם בתחומה, איראן רואה במדינה כורדית עצמאית איום על מעמדה הדומיננטי בעיראק וחוששת מנוכחות מתמשכת של ארצות הברית (וישראל) באזורים הכורדים. ברור למדי, שאם הכורדים יתקדמו לקראת ישות עצמאית, ארצות הברית - למרות ההתנגדות הנוכחית שלה למשאל העם - תהיה בין התומכות המרכזיות. התמיכה הישראלית בעצמאות כורדית היא המשך למעשה של "מדיניות הפריפריה" שנהגתה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ואחד מיסודותיה היה קידום שיתוף פעולה של ישראל עם מיעוטים במזרח התיכון. גם כיום, מדינה כורדית עצמאית פרו-מערבית, בשכנות לאיראן, עולה בקנה אחד עם האינטרסים הישראלים.

שאלה קונקרטית היא האם תמיכה ישראלית גלויה בשאיפות העצמאות הכורדיות היא מדיניות נבונה מבחינת התרומה שלה למאבק הכורדי לעצמאות. ישנם דוברים כורדים הטוענים שבמקום השמעת הצהרות פומביות מצד דוברים ישראלים, היה עדיף שמאמציהם היו מושקעים בשכנוע ופעולה למען מטרה זו בוושינגטון. ביקורת נוספת שמושמעת היא על הצביעות שבתמיכה הישראלית בעצמאות כורדית, כשבמקביל נמשכת ההתנגדות למדינה פלסטינית.

ואולם, למרות שתי ביקורות אלו, ניתן גם לטעון בזכות התמיכה הרטורית הפומבית הישראלית. בטווח המידי כורדיסטן העיראקית חוששת מצעדי תגובה איראניים למשאל העם, ועולה השאלה מה ירתיע את האיראנים מלפעול צבאית כנגדם. במקרה הזה הן ישראל והן הישות הכורדית המתהווה יכולות להשתמש בקשרים ביניהן לצורך איתות מדיני וצבאי אל מול איראן. קיימות דרכים נוספות בהן יכולה ירושלים לסייע לשלטון הכורדי בארביל, כדוגמת המשך פיתוח היחסים בתחום הכלכלה והאנרגיה עם הישות החדשה.

'Kurdish Independence' pic.twitter.com/DTiAbwzLSI

— Mutlu Civiroglu (@mutludc) 13 בספטמבר 2017

ההתנגדות האזורית למה שנתפס ככוונות של נשיא הממשל הכורדי האזורי, מסעוד ברזאני, להכריז על עצמאות

ההקבלה בין הסוגיה הכורדית לבין הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינה מופרכת. פתרון "שתי המדינות" הוא למעשה גם הפתרון שמעוניינים בו הכורדים העיראקים בתהליך ה"גירושין" מבגדאד. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי תמיכה ישראלית בעצמאות כורדית תשנה מעט מאוד בהקשר הפלסטיני, לכאן או לכאן, במבוי הסתום אליו הגיע תהליך השלום הישראלי-פלסטיני. וכפי שהתמיכה הרטורית הישראלית לא תשנה את הדינמיקה האזורית סביב הסוגיה הפלסטינית, היא גם לא תשנה את עובדת היסוד בסוגיה הכורדית: על מנת לשרוד, כורדיסטן העיראקית אמנם מסתכלת סביב, אך עיניה נשואות בעיקר למקום שישפיע יותר מכל על האינטרסים הקיומיים שלה (ובראשם מוצא לים לצורך ייצוא אנרגיה), שהיה ונשאר אנקרה.