תודה רבה על ההזמנה לארח אותי ואני מאד שמח להיות כאן. זוהי פריבילגיה לדבר בכנס אסטרטגי בתל אביב. יש לי הערכה רבה לתרבות הדיון האסטרטגי שהתפתחה בישראל, כמובן בשל כורח המציאות – זהו עניין של חיים ומוות עבור ישראל בתוך הפוליטיקה של המזרח התיכון. חלק מסיפור ההצלחה של ישראל בת ה-70 הוא אסטרטגיה זו, ולגרמניה יש הרבה מה ללמוד בעניין זה. רצוי לנו ללמוד מהר.
למרות שרבים בארצי מתעלמים מכך, עבורי זה ברור שהעולם הפך למקום הרבה פחות נוח, גם לנו הגרמנים. אם נהיה כנים בעבר היה לנו הגרמנים נוח - כאירופאים נתמכנו על ידי ברית נאט"ו כברית מהותית במדיניות הביטחון הגרמנית. אולם עלינו להודות בכך שסדרי העדיפויות האמריקניים משתנים בתהליך שהחל לפני עידן טראמפ – ארצות הברית מסתגרת פנימה, וכלפי חוץ מסתכלת יותר כלפי אסיה. היא פחות מעוניינת להיות ה"שוטר" ששומר על הסדר הבינלאומי. עלינו להסתגל למציאות זו.
בה בעת, כוחות עולמיים אחרים עולים, וביניהם רוסיה וסין. העולם מפחד שסין תמלא את הוואקום שאחרים הותירו במזרח התיכון. רוסיה הפכה לאחד משחקני המפתח בסוריה. המלחמה בסוריה היא כמובן טרגדיה בפני עצמה. כתוצאה, הדבר משליך גם עלינו האירופאים ומביא ללחץ פליטים והגירה, טרור גלובאלי ואיום לביטחון הלאומי האירופאי. אלו דברים שיחסית נחסכו מהאירופאים בעבר.
לבסוף, אנו רואים כמה ערכים ליברליים משותפים יש לנו – גרמניה וישראל - בעיקר בזמנים בהם הם מאויימים. בין היתר מדובר בזכויות אזרח, נורמות גלובליות וחוק בינלאומי. צריך להגן על אלו. אירופה מאותגרת, וכנקודת פתיחה עליה להתעורר – יחד עם צרפת ועמנואל מקרון עלינו להפוך את אירופה לתואמת את העולם המאתגר החדש הזה. עלינו להגן על אזרחינו. אך בנוסף על אירופה להקרין כוח על הזירה הבינלאומי כולה כדי להגן על השלום והשגשוג בעולם. אירוני שדווקא בנקודה זו, כשהעולם צריך את אירופה יותר מכל – היא לא במצב הכי טוב. יש פערים כלכליים של צפון ודרום, וישנן אי-הסכמות בין מערב למזרח אירופאים. אי-הסכמות אלו מדאיגות כי הן מאיימות על הקוהרנטיות של אירופה ועל הנורמות שבמרכז הפרויקט האירופאי כולו. לכן, אין זו רק דאגה של ישראל והמזרח התיכון אלא גם של אירופה.
אני מבטיח שנמצא דרך לפתור זאת ולהגן על הערכים שלנו. ברור כי לישראל אתגרי ביטחון קשים. הזכרתי את סוריה ורואים שאי-היציבות מחלחלת ומשפיעה על ישראל. אנו חולקים את דאגתכם מהתפשטות איראן, שהיא כןח מערער יציבות. איראן אחראית לכאוס במזרח התיכון וזו סיבה לדאגה, אך מאידך זו הסיבה שאנו נמשיך לפעול נגד הגרעין האיראני ולבלום אותו. נטרול יכולת גרעינית הוא פקטור מרכזי עבור ביטחון ישראל.
יש לפנות גם לסכנות האחרות שאיראן מציבה לעולם. למשל, ייצוב עיראק ותמיכה בלבנון וירדן שקיבלו המון פליטים והמצב הפנימי שלהן רעוע. לישראל וגרמניה יש אינטרס משותף לדאוג ליציבות של מדינות אלו. מבחוץ זה נראה כאילו ישראל והמדינות הערביות הסוניות עשויות להתאחד כנגד איראן. לדעתי פיתוח כזה יביא עמו הבטחה גדולה, לצד איומים חדשים. יחסים שמבוססים אך ורק על אויב משותף יישארו רעועים. זה מביא אותי גם לארצות הברית, שבנוגע לפלסטינים והשאלה האיראנית לוקחת את הצד של ישראל בצורה ברורה יותר מבעבר. אך האם זה דבר טוב? זה אמביוולנטי – הדיפלומטיה האמריקנית הצליחה שנים להשאיר את ארצות הברית כמתווכת למרות הנטייה לצד ישראל (כמו למשל בשלום עם מצרים). האם עדיין תוכל ארצות הברית לשחק את תפקיד המתווך אם תראה נטייה ברורה לטובת ישראל?
חלק יגידו שהאתגר הפלסטיני הוא לא העיקרי, אך כחבר של ישראל וכשר חוץ של מדינה עם מחויבות מיוחדת לביטחון ישראל, אני בהחלט מודאג מההזדמנויות לטווח ארוך של ישראל. צריך להבין מה האסטרטגיה הישראלית בקונפליקט הישראלי-פלסטיני.
יש קולות המתנגדים לפתרון שתי המדינות, אבל זה מה שמאפשר את המימון הגדול של אירופה לישראל ולמצב בשטח. תנו לי להוסיף שהמסרים המעורבים שישראל מעבירה לא עוברים טוב באירופה. במפלגה שלי הדור הצעיר מרגיש הרבה פחות מחוייב לישראל ונוטה לכיוון הפלסטיני, וקשה לי מאוד להסביר להם למה עלינו להמשיך לתמוך בישראל. כידיד ובן ברית קרוב עלינו לדעת שישראל תדון בפתרון שתי המדינות בשולחן המשא ומתן. אני יודע שקשה להאמין בשתי מדינות שיחיו זו לצד זו בהרמוניה ללא שנאה ובביטחון מלא.
25 שנים אחרי אוסלו מנהיגים ישראליים ופלסטינים עדיין לא יכולים להגיד אחד לשני "אתה שייך לכאן", ואני אומר את זה גם לפלסטינים. אמרתי זאת למחמוד עבאס ברמאללה ממש לפני שבאתי לכאן. עלינו להסתכל לעתיד ולהבין מה הפתרון הפוליטי. האם אתם מוכנים לשלם את מחיר הכיבוש שיגבר? או סיפוח לא חוקי? אני מודה שאני מודאג משאלות אלו ומהיעדר התשובות שקיבלנו עד כה. עד שלא אשמע תשובות, אאמין שהדרך לשלום וביטחון נמצא רק בפתרון שתי המדינות.
אך יש חדשות טובות. גרמניה מחכה ליום בו תוכל להעביר את שגרירותה לבירת ישראל – ירושלים, אך לצד הבירה הפלסטינית בירושלים. הפתרון יכול להימצא רק במשא ומתן. אנו מאמינים שצעד זה חייב להתקיים ולהביא לפתרון שתי מדינות על בסיס קווי 1967. עד אז ננהג לפי החוק הבינלאומי בנוגע לשטחים הכבושים, ובו בזמן תמיד נילחם להגנה על הזיקה ההיסטורית של ירושלים לעם היהודי ומדינת ישראל.
אני נכבד להיות נואם מרכזי הערב, אני גאה במה שהשגנו ויחד ומה שנרצה להגן עליו יחד. אנו זוכרים את מה שקרה באושוויץ. אני בן של נציונאל-סוציאליסט. היום אני פה איתכם בישראל ועל כך אני מכיר תודה. לארצי מטרה מיוחדת וחשובה, והיא לחימה באנטישמיות. לצערי טרם ניצחנו בגרמניה במאבק זה. אבל אנו ממשיכים להיאבק. השגריר הישראלי בגרמניה אמר שאי אפשר לשנות את ההיסטוריה, אבל ההיסטוריה יכולה לשנות אותנו. כעת אני אומר שכגרמני איננו רוצים להשאיר את ההיסטוריה מאחור ותמיד נעמוד בפני האחריות ההיסטורית שלנו. היחסים בין ארצותינו שפרחו עם הדורות ממלאים אותי באושר - בין היתר בתחומי מדע, אומנות, אימוני חיל האוויר משותפים בנגב, קהילה יהודית גדלה בגרמניה ועוד. אנו מסתכלים יחד לעתיד.