משחקי קופסא הם בילוי חווייתי שלעתים מקנה כישורים בעלי ערך חינוכי. אך יותר מכך, הם אמצעי בעזרתו ניתן להבין תופעות בחברה. משחקים כוללים פעמים רבות סמלים, ערכים, וקודים התנהגותיים. למעשה, הם מהווים סוג של סוכן חברות באמצעותם מועברים ערכים מדור לדור. יש בכוחם של משחקים לספר סיפור ולבנות נרטיב. לעיתים משחק קופסא, כמו ספר או הצגה, הוא כלי שבאמצעותו חברה זוכרת את העבר, חושבת על ההווה ומסתכלת על עתידה. המחקר בתחום מבליט את הפוטנציאל הגלום במשחקים ככלי מתווך עבור הפרטים והקהילה שדרכו הם מגדירים את תפיסת עולמם, או לחילופין מוצאים בהם מפלט ממציאות בעייתית ושוחקת.

בחנוכה 2016 הושק על-ידי חברת קודקוד, המגדירה את עצמה כחברה המובילה בישראל בפיתוח משחקי קופסא, "מונופול ירושלים". הבחירה להוציא לשוק את המשחק הפופולרי – שבמהלך השנים לוחו הורכב מערים שונות – בגרסה המוקדשת לירושלים אינה מקרית, ומעניקה הזדמנות לבחון דרך משחקי קופסא שיצאו לאורך השנים (משחק מונופול ומשחקי רביעיות קלפים) את הגישה המשתנה בממסד ובציבוריות הישראלית כלפי סוגיית ירושלים.

מהתבוננות במשחק "מונופול ירושלים" ומשחקי קלפים לאורך השנים עולה כי המאפיין המרכזי שחוזר על עצמו בכולם הוא ההתייחסות אל העיר מנקודת מבטו של תייר. כלומר, רוב האתרים שנבחרו למונופול וקלפי ההפתעה מציגים יעדי תיירות אטרקטיביים. על אף שמשחק המונופול הוא במהותו משחק ששם דגש על נדל"ן, ירושלים כמעט ולא מוצגת דרכו כמקום מגורים מעבר להיבט התיירותי. סקטור התיירות הוא אמנם חשוב בירושלים (כשישית מהמועסקים בירושלים הם חלק מתעשיית התיירות), אך ההתייחסות לירושלים רק כעיר תיירות משקפת את העובדה שהעיר כמקום מגורים אינה נתפסת כאטרקטיבית עבור חלקים גדולים באוכלוסייה.

גם במשחק רביעיות "ירושלמיקס" שהוציאה ב-2010 חברת שנבוב, יש אמנם סדרה של שכונות בירושלים, הכוללת את משכנות שאננים, עין כרם, רחביה ומאה שערים, אך המאפיין את כולן הוא שהן פופולריות בקרב מארגני הסיורים בעיר. חברת ישראטויס הוציאה משחק רביעיות לקראת יום העצמאות 2017 וגם בה יש שכונות, אך רק אחת מהן במובהק אינה מעניינת תיירים ('בית וגן'). בשני המקרים אין כל זכר לשכונות מזרח ירושלים, עדות לקושי של החברה להתמודד עם המורכבויות הקשורות לפרויקט איחוד העיר מ-1967.

אחד הדברים המעניינים לבחון ביחס למשחקים הוא אופן ההתייחסות לאתרים הקדושים ולשלוש הדתות. רביעיות "ירושלים" של חברת פלפוט היו פופולריות בשנות השמונים של המאה הקודמת. בסדרת "העיר העתיקה" במשחק היו מוקדשים קלפים – מלבד הרובע היהודי - גם לרובעים המוסלמי, הארמני והנוצרי. בסדרת "עיר קדושה" היה קלף להר הבית. גם ברביעיות "ירושלמיקס", אשר ניתנו כשי לבנותיו של נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה בזמן ביקורו בישראל ב-2013, מוקדשות (מתוך 12 הסדרות) סדרה אחת לאסלאם וסדרה אחת לנצרות.

מצד שני, ברביעיות "ירושלים" של חברת ישראטויס אין אזכור לאתרים נוצרים ומוסלמים כחלק מסדרה בשם "מקומות קדושים", בה מוזכרים רק אתרים חשובים ליהדות. גם ב"מונופול ירושלים" אתרים כמו כנסיית הקבר או הר הבית נעדרים, וההתייחסות היחידה להיותה של העיר חשובה לשלוש הדתות מופיעה בדף הנלווה למשחק בהתייחסות לכרטיס של קבר דוד.

הנושא הדתי אמנם לא זכה לנוכחות גדולה במשחקים גם בעבר, אך מההתעלמות המוחלטת בשניים מהמשחקים הנוכחיים אפשר ללמוד על שינויים תפיסתיים, ובפרט על התחזקות המרכיב "היהודי" והיחלשות המרכיב "הישראלי" בתפיסת הזהות, בעיקר של צעירים יהודים.

מעבר להיבט הדתי, גם הגיוון הרב-תרבותי שאופייני לירושלים כמעט ולא בא לידי ביטוי במשחקי הקופסא הללו. היחידה שמעט יוצאת דופן בהקשר זה היא "ירושלמיקס", שבה קיימים קלפים בודדים נוספים המתייחסים לאופי המגוון של תושבי העיר והתיירים המבקרים בה כגון: המוזיאון לארצות האיסלאם, חצר סרגיי, אמריקן קולוני, ועמק המצלבה.

באחד מכרטיסי ההפתעה ב"מונופול ירושלים" נכתב: "כאות הוקרה על פעילותך למען קירוב לבבות בין הדתות – קבל שטר של 200". בהסתכלות רחבה יותר, נראה כי למרות רוח הדברים הנגזרת מהכתוב בכרטיס, בפועל בחירת האתרים והנושאים למשחק זה דווקא מקדמת מטרה הפוכה.