הטלטלה האזורית הפכה למעצב המשמעותי ביותר במזה"ת ב-5 השנים האחרונות. אולם, בעוד התקוממויות עממיות זעזעו את הפסבדו-רפובליקות, אף משטר מלוכני לא נפל. בעוד עומאן חוותה תסיסה קצרת מועד ונקודתית, בסעודיה, המחאה התרכזה בעיקר למחוז הצפון מזרחי, השיעי ברובו, והתנקזה לרשתות החברתיות. המחאות הנמשכות בכוויית משקפות מסורת ארוכה של אקטיביזם אזרחי ומחאה פוליטית ורק בחריין עדיין מתנסה באי-שקט בממדים רחבים היונק ממתחים עדתיים.

למרות שחוקרים מובילים הספידו את המשטרים המלוכניים במחצית השנייה של המאה הקודמת נראה כי חמש שנים לתוך הטלטלה המשטרים הללו נהנים מיציבות יחסית. מדינות המפרץ עמדו בסערת ההתקוממויות, משום שמרביתן צפות בים של עושר שמאפשר להן (עד דרגה מסוימת) לקנות מתנגדים מבית ותמיכה מחוץ. אולם, לנוכח המשך הטלטלה שאלת עמידותם של המשטרים המלוכניים במפרץ עודנה תקפה. יתר על כן, ישנו קשר הדוק בין רווחי הנפט ליציבות המלוכות. ירידה חדה וממושכת במחירי הנפט עשויה לפיכך לאתגר את היציבות בכמה מהמשטרים במפרץ ואף מחוצה לו.

בחצי המאה האחרונה הפכו רווחי הנפט את כפרי הדייגים במפרץ לכמה מהמקומות העשירים בעולם. בממוצע, מעל 40% מהתמ"ג במדינות המפרץ ומעל 80% מהכנסותיהן של הממשלות מגיעים מרווחי מכירת נפט וגז. הכנסות אלו מאפשרות לממשלות המפרץ להעניק לאזרחיהן סובסידיות משמעותיות. למרות יציבותן היחסית, היציבות הפוליטית בכמה מהמלוכות עלולה להיות בסכנה, בעיקר בשל הירידה הממושכת במחירי הנפט, שעשויים אף לרדת עוד, לאחר שההסכם עם איראן יאושרר בקונגרס.

על-פי החוזה החברתי הבלתי-כתוב במדינות קצבה אלו (Rentier States) , המשטרים הנהנים מהכנסות ממשאבי טבע מעניקים סחורות ושירותים לאזרחים – במקרה זה לא רק קיומו של הכסף אלא אופן חלוקתו לאוכלוסייה הוא חשובה. בתי המלוכה אינם מטילים על האזרחים מס כלשהו ולאזרחים אין זכויות פוליטיות. יחסי חברה-מדינה נותרו כפופים לעיקרון לפיו השליט ידאג לנתיניו, ואלה מצדם יסכימו שלא לקחת חלק בשלטון.

ירידת מחירי הנפט ממעל 100$ לחבית נפט (מסוג ברנט) לפני כשנה ועד לפחות מחצי מכך כיום נגרמה בין היתר עקב סירובו של ארגון המדינות המייצאות נפט (אופ"ק) להקטין תפוקה. אחד ההסברים לנכונותן של מדינות המפרץ לספוג ירידה חדה בתקבולים בטווח הקצר, הוא שאיפתן למתן את השפעתה של מהפכת האנרגיה שמובילה ארצות הברית, אשר מאז שנת 2008, הודות לשיפורים טכנולוגיים ניכרים, הצליחה להעלות את קצב הפקת הנפט שלה בכ-50 אחוזים . ואולם, ירידת מחירי הנפט מקשה על המשטרים במפרץ לעמוד ביעדי התקציב שנקבעו ולשמור על מדיניות הסובסידיות .

מדינות המפרץ מוציאות עד כ-11 אחוזים מהתל"ג שלהן לסבסוד משק האנרגיה, כלומר כ-160$ מיליארד בשנה (לשם המחשה, ליטר בנזין עולה בערב הסעודית 16 סנט, פחות ממחיר בקבוק מים). הצריכה המקומית בערב הסעודית, למשל, צפויה לגדול משלושה לשמונה מיליון חביות נפט ליום עוד לפני 2030. לכן, יידרשו יותר ויותר משאבים כדי לספק את הדרישה הגוברת. לאחר מכן תיעשה הממלכה ליבואנית נפט, אם לא יערך שינוי מהותי במדיניות הסובסידיות.

מתחילת הטלטלה רזרבות המט"ח המשמעותיות שישנן למשטרים אפשרו להן להזרים לאזרחיהן סכומי כסף גדולים, כדי לשכך מתחים חברתיים-פוליטיים. כעת, הרזרבות הללו נשחקות וכמעט כל מדינות המפרץ נמצאות בגירעונות תקציביים. סעודיה, הכלכלה הגדולה במפרץ, הוציאה השנה 86 מיליארד לטובת סובסידיות בעדו שהגירעון שלה צפוי לעבור את ה-130$ מיליארד - הגרעון הגדול בתולדותיה. קרן המטבע העולמית נוקטת גם היא עמדה בעניין זה ולוחצת על המדינות להפחית את הסובסידיות על הדלק, גם כדרך להקטין את זיהום האוויר הגבוה בהן. בשל הלחצים התקציביים כווית, עומאן ובחריין החלו לנקוט בצעדים להפחתת הסובסידיות על הדלק וכעת תורה של איחוד האמירויות, הכלכלה השנייה בגודלה המפרץ, לעשות כן.

אולם, הפחתת הסובסידיות אינה עניין פעוט. כשכווית ניסתה בתחילת השנה לבטל את הסובסידיות על דיזל, זעם ציבורי גרם לבית המלוכה לשנות את החלטתו. הטלטלה האזורית לימדה את המונרכים במפרץ שיעור חשוב, שהעלאת מחירי האנרגיה באופן חד משולה להתאבדות פוליטית. אולם, נראה שהפעם לא תהיה להם ברירה: ירידת מחירי הנפט מקשה על המשטרים לעמוד ביעדי התקציב ולשמור על מדיניות הסובסידיות הנחוצה ליציבות המשטרים. הכסף המפרצי הוא אחד המעצבים העיקריים במרחב – מדינות המפרץ, ביחד ולחוד, תומכות במשטרים אחדים ומערערות אחרים – בהתאם לאינטרסים שלהן. המשך ירידת מחיר הנפט עלולה לפגוע לפיכך, לא רק ביציבות המונרכיות אלא גם במשטרים (דוגמת מצרים וירדן), בהם המונרכיות תומכות.