מחול השדים האזורי אינו מתקרב לקיצו וטומן בתוכו סכנות רבות. דבר זה משרת נאמנה את גישת "ההפחדה" שנועדה ליצור אווירת איום קיומי ממשי בקרב אזרחי ישראל. המסרים השולטים גורסים כי איראן על סף הגרעין ומאיימת בגלוי בהשמדת ישראל, וכי אם נעזוב שטחים ביהודה ובשומרון יתייצבו על גבולותינו גורמי האסלאם הרדיקאלי ובראשם 'המדינה האסלאמית' - והרי איננו רוצים לדמיין אירוע בו חודרים ג'יהאדיסטים ליישוב ישראלי ועורפים ראשים. בזירה הצפונית, שבה מתהווים האיומים המרכזיים על ישראל, אין 'משחק סיום' באופק, אך שתי התוצאות בעלות הסבירות הגבוהה להתממשות הינן גרועות לישראל: או 'המדינה האסלאמית' או איראן וזרועותיה יתבססו על הגבול עם ישראל. כיצד נחליט מה עדיף, או ליתר דיוק מה פחות גרוע? גם עתיד בעלות ברית של ישראל להסכם השלום, מצרים וירדן, לוט בערפל במאבקן בגורמים סלפים-ג'יהאדיים. לפיכך, מה שנותר הוא להתבצר, להגן על גבולות "הווילה בג'ונגל" באמצעות 'קיר הברזל', 'כיפת הברזל' ודומיהם, להתרחק מבעיות הסביבה, לא להתערב ולא להזיל דמעה כאשר 'הרעים הורגים ברעים'.

ועדיין, למרות שתשומת הלב האזורית והעולמית אינה מתמקדת יותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אנו מופתעים שוב ושוב כי למרות התמונה האזורית המטורפת, העולם עודו שופט את ישראל על פי קריטריון אחד עיקרי, והוא מדיניות הבנייה בהתנחלויות. זה המבחן המדיד העיקרי לשאלה האם ממשלת ישראל חפצה לקדם הסדר מדיני עם הפלסטינים. לדידה של הקהילה הבינלאומית, מדיניות קביעת העובדות בשטח של ממשלת ישראל סותמת את הגולל לפתרון 'שתי מדינות לשני עמים'. הפלסטינים, שבפועל מצאו סיבות אין ספור להימלט מכל סבב משא ומתן שהגיע לישורת האחרונה, זוכים למרות זאת לתמיכה בינלאומית גורפת מקצה לקצה. דימוי הסרבנות הישראלית פוגע בלגיטימציה שלה ומחמש את יוזמי החרמות נגד ישראל.

אולם, דווקא בעת הזאת כאשר התהליך המדיני במבוי סתום, והסביבה האזורית גועשת ללא כיוון ליישוב המאבקים הדתיים, העדתיים והסקטוריאליים המתחוללים בה - יש מקום ליוזמות ולבניית הזדמנויות לישראל לשם שיפור מצבה והשפעתה האזורית. השאלה היא איזה אופציות מונחות על השולחן?

התמונה שעולה וחוזרת בימים האחרונים של הילד הפליט הסורי בן השלוש שנפלט מהים, מדגישה כי על ישראל לסייע לפליטים הסוריים. לא ניתן להתעלם מהבעיה המרכזית של הפליטות, עד כה מעל לארבעה מיליון סורים ברחו למדינות הסמוכות. אולם, ישראל הרשמית נרתעת מלהביע נכונות לקלוט פליטים סוריים, ומוכנה רק לאפשר סיוע עקיף לפליטים על בסיס ארגונים לא מדינתיים ויזמים פרטיים שפועלים בשם עצמם. ישראל מקדמת בפרופיל נראות נמוך מחוות כלפי האוכלוסייה הסורית שאינה מעורבת אך סובלת ממלחמת האזרחים העקובה מדם (כולל פליטים שברחו לירדן) באמצעות סיוע הומניטארי, אספקת מים, מתן טיפול רפואי ועוד.

דרך נוספת שמבטאת מעוף רב יותר, בה ישראל יכולה ליזום בגדול ולהפתיע, היא הרמת מחווה לקליטת פליטים סוריים-פלסטיניים, כמו ממחנה הפליטים אל-ירמוך שבפאתי דמשק, שתושביו הם צאצאים של פליטי 1948 שלא ניתנה להם מעולם ההזדמנות להשתלב בחברה הסורית. ישראל יכולה להציע הקמת תשתית לקליטת הפליטים הסוריים-פלסטיניים בגדה המערבית, באזורי C שתחת שליטתה הביטחונית והאזרחית. זו מחווה הומניטארית ופוליטית, המגלמת גם הצלת אנשים שחייהם בסכנה מוחשית וגם סיוע לקבוצה חלשה מאד בתוך החברה הסורית. מה ישראל תשיג במהלך זה? דימוי של מדינה שפועלת להצלת אזרחים שבסכנת חיים, כמו גם שיפור הלגיטימציה הבינלאומית ומיקוד הדיון בהצלת הפליטים. בד בבד, חלחול ההבנה כי פתרון בעיית הפליטים הפלסטיניים יהא בתחומי המדינה הפלסטינית העתידית, שתקום מתוקף הסכם ישראלי–פלסטיני. מהלך זה יסיט הדיון מסוגיית ההתנחלויות לכיוון הסיוע ההומניטארי לפליטים הפלסטיניים-סוריים, ובניית תשתית ליישובם מחדש בשטחים המיועדים למדינה הפלסטינית.

יוזמה זאת עשויה באופן טבעי לעורר התנגדויות רבות. יש לשער כי הימין הפוליטי בישראל, שמאמין כי ניתן יהיה לספח את שטחי C למדינת ישראל, לא יסכים להקצות שטחים, אף מצומצמים בהיקפם, לטובת הפליטים מסוריה. גם אלו שכרטיס הביקור שלהם הוא מחויבות לשימור המאזן הדמוגרפי בין הירדן לים כנראה יתנגדו להצעה ויציגו זאת כמימוש 'זכות השיבה' למרות שלא מדובר בשטחי מדינת ישראל. איני בטוח כי הצהרותיו של נשיא הרשות הפלסטינית, עבאס, מבטאות רצון כן לקלוט פליטים פלסטיניים מסוריה בתחומי הרשות. עם זאת, אין הוא יכול לשלול הצעה ישראלית לקליטת פליטים באזור C , אפילו בשם התפיסה של 'הכול או לא כלום' וסירובם לכל יוזמה שמקדמת פתרון חלקי ולא מלא של בעיית הפליטים הפלסטיניים. חרף כל ההתנגדויות חשוב להבין כי בעקבות מהלך כזה ישופר מעמדה הבינלאומי של ישראל, גם אם הפלסטינים יפעלו לטרפוד המהלך. לכן, על הציבור בישראל לא לשקוט, להפעיל לחץ ציבורי על ממשלת ישראל ולחפש דרכים ליזום סיוע הומניטארי ולקלוט פליטים מסוריה שחייהם נתונים לסכנה מוחשית בשל מלחמת האזרחים האכזרית.