ההיכרות עם ארגון המדינה האסלאמית (דאע"ש) בשנתיים האחרונות התעצבה בעיקר דרך החזות הצבאית והאלימה של הארגון, אשר מיתגה אותו כסמל לרצחנות ואכזריות בלתי מרוסנת. הכרזת מנהיג הארגון, אבו-בכר אל-בגדאדי, על הקמת ח'ליפות אסלאמית ביוני 2014, הפכה את 'המדינה האסלאמית מעוד ארגון טרור רדיקלי, לארגון האחראי על הרווחה ועל חיי היום יום של מיליוני התושבים החיים בשטחים שכבש בסוריה ובעיראק. מאז, הארגון מבסס עצמו בקרב האוכלוסייה האזרחית ומפתח סממני משילות – קרי, מנהל מערך אזרחי ושליטה על אוכלוסייה בשטח נתון, באופן דומה למדינה.

משילות של ארגונים אלימים איננה תופעה חדשה. דוגמאות לכך ניתן למצוא כבר במאה ה-18 (למשל, במקרה של מנהיג העבדים, טוסן לוברטור, במלחמת האזרחים בהאיטי). דוגמאות מאוחרות יותר קיימות בקולומביה, אינדונזיה, ניגריה, וכמובן לא רחוק מאתנו – במקרה של חזבאללה בלבנון וחמאס ברצועת עזה. ביסוס המשילות בקרב ארגון אלים אינו מעיד על תהליך מיסוד מלא, המסתיים בנטישת המאבק הצבאי, אלא על קיומה במקביל לפעילות הצבאית. הכרה בריבוי הממדים של ארגונים אלימים חשובה להבנה מעמיקה שלהם ולאופן ההתמודדות עמם. במקרה של 'המדינה האסלאמית', תהליך "בניית המדינה" נעשה באמצעות שלושה ממדים המזינים זה את זה - רעיון, תועלת וכפייה - המתורגמים לפרקטיקות ולמוסדות, שנועדו להעמיק את התבססות הארגון בשטח.

ברמה הרעיונית פועל הארגון באמצעות מגוון מנגנונים להפצת האידיאולוגיה ויישום השריעה (ההלכה המוסלמית). מאז קיץ 2013, הקים בתי משפט הלכתיים בצפון סוריה, וכשנה לאחר מכן גם בעיראק, במסגרתם מובאות לדיון מחלוקות בין תושבים ובינם לבין פעילי 'המדינה האסלאמית'. בדומה ל"ארגונים מושלים" אחרים, גם במקרה של 'המדינה האסלאמית' הקמת בתי משפט זוכה לעדיפות ולפיכך ממומשת כבר בשלבים הראשוניים של ההתבססות. מערכת בתי המשפט כמו גם מנגנוני אכיפה אחרים, נועדו להפגין את עוצמת הארגון, לבסס את מעמדו בקרב האזרחים ולהוכיח לתושבים את יעילותו של בניהול החיים האזרחיים, על רקע ההשוואה המתבקשת לשחיתות ולחוסר הצדק שאפיין את המשטרים החילוניים בסוריה ובעיראק. היבט נוסף שנועד להשריש את האידיאולוגיה הדתית של הארגון הוא מערכת החינוך. הארגון הקים מוסדות חינוך בסוריה ובעיראק (כולל אוניברסיטאות) המתנהלים על-פי תוכנית לימודים עצמאית, מתמקדים בלימודי דת ואוסרים על לימוד מקצועות "מערביים" (פילוסופיה, פסיכולוגיה, היסטוריה ומוסיקה) – כלומר, כל תוכן שעומד בסתירה לערכי האסלאם בראייתם. לצד זאת, הארגון פועל במידה רבה לקעקע את הזהויות הקודמות של האזרחים. ביטויים לכך ניתן למצוא בניסיונו למחוק ארכיונים, להרוס עתיקות של דתות וציביליזציות אחרות ואפילו להנפיק דרכונים ומטבעות זהב חדשים לח'ליפות האסלאמית.

ברמה התועלתנית, הארגון מעניק תגמולים חומריים בדמות שירותים וצרכים הומניטאריים לאוכלוסייה. אלו כוללים מזון ומים, ביגוד, דלקים, חשמל, שירותי רפואה ותברואה. משרדי ההסברה של 'המדינה האסלאמית' מפרסמים מעת לעת סרטוני וידיאו המנסים להנחיל את המסר, לפיו חיי היום-יום והפעילות המסחרית בעיר מתנהלים ללא הפרעה. כך, נראים פעילי 'המדינה האסלאמית' מנקים ומשפצים רחובות, מתחזקים קווי חשמל ותעלות השקיה, מפעילים שוק מזון, בית תמחוי לנזקקים, בית יתומים ואפילו בית מלון.

לבסוף, פרקטיקות ההתבססות המזוהות ביותר עם 'המדינה האסלאמית' הן כפייה, פחד ואלימות. הארגון מפעיל משטרת מוסר (אל-חסבה) לצד המשטרה המקומית הרגילה (אל-שרטה אל-אסלאמיה), שמטרתן לכפות את ההלכה האסלאמית ואת כללי ההתנהגות הרצויים. כך גם מייצר הארגון מנגנון לגביית מסים מהאוכלוסייה - "צדקה" בלשונם. בסוריה למשל, תושבי המדינה האסלאמית מחויבים במס חודשי על סך 1500 לירות סוריות (כ-8.30 דולר). מי שלא עומד בתשלום מסתכן במלקות, בחטיפה ואף בהוצאה להורג. שלושת הממדים שצוינו מזינים ומעצימים זה את זה באופן המאפשר ל'מדינה האסלאמית' להעמיק התבססותו בקרב האוכלוסייה, ובכך להקשות וייתכן שאף להאריך את המאבק בו.

לבסוף, היבטי המשילות של 'המדינה האסלאמית' טומנים בחובם מספר משמעויות קונקרטיות להבנת הארגון. כהנחת יסוד, המשילות מרחיבה את מעגל ההשפעה והתמיכה של הארגון ומסייעת לו לממש מטרותיו באופן יעיל יותר מאשר מצב בו היה פועל ברובד הצבאי בלבד. אולם, באופן פרדוקסאלי, כאשר ארגונים אלו מתעצמים ומתמסדים, דווקא אז נחשפות חולשותיהם הן ברמה האזרחית (מחסור באנשי מקצוע מנוסים, ניפוח הוצאות, ולרוב היעדר יכולת להחיל משילות אפקטיבית לאורך זמן), והן ברמה הצבאית (המיסוד מייצר מטרות צבאיות והיתרונות המגולמים בלוחמת גרילה – חתימה נמוכה ועיקרון הניידות וההיעלמות - מתקזזים). הכרה בכך עשויה לשכלל את אופי המאבק ב'מדינה האסלאמית'.

בנוסף, מחקרים מראים כי מצב המאופיין במשילות ולגיטימציה שבריריים בקרב מדינות, מאיץ אזרחים להישען על שירותיהם של שחקנים לא-מדינתיים, לרבות אלימים, כדי להמשיך לנהל את חייהם. על כן, התמודדות אפקטיבית עם 'המדינה האסלאמית' איננה יכולה להתמצות במבצע צבאי, אלא בנוסף לכלול הנחת תשתית משילותית ואזרחית ראויה, שתיתן מענה למצוקות התושבים, וכך תסייע בצמצום כוח המשיכה לארגון, שאינו תמיד נשען על אידיאולוגיה.