ארגון המדינה האסלאמית (דאע"ש) הרחיב את פעילותו למגזר הנשי והחל לגייס פעילות שמטרתן לאכוף את השריעה ולהפיץ את משנתו של הארגון. המניעים להצטרפותן לגדוד הנשים, המכונה "אלח'נסאא", מוכרים מדוגמאות היסטוריות אחרות, אולם ממחישים פעם נוספת את המציאות העגומה בסוריה, לפיה המדינה האסלאמית מהווה חלופה ומוקד משיכה לנשים, על אף יחסו האכזרי והמשפיל כלפיהן.

בפברואר 2014, מורד סורי לבוש בבגדי אישה, מכוסה מכף רגל ועד ראש, התפוצץ במחסום בצפון סוריה שהיה תחת פיקוח המדינה האסלאמית. הטקטיקה במקרה זה היתה ברורה: פעילי המדינה האסלאמית מנועים מלערוך חיפוש על גופן של נשים מטעמי דת וצניעות. מתנגדי הארגון מנצלים את נקודת התורפה הזו במטרה לפגוע בו.

הפיתרון היצירתי שהוצע בארגון היה לגייס נשים שיוצבו במחסומים ויערכו בידוק ביטחוני לנשים החוצות את המעברים. אך הסיפור לא מסתיים כאן: גיוסן של נשים אחדות למטרה המצוינת לעיל היווה פתח להיווצרות תופעה חדשה: גדוד הנשים של המדינה האסלאמית -  גדודי אלח'נסאא.

הארגון נוסד סמוך להשתלטות המדינה האסלאמית על אל-רקה שבסוריה ומונה כיום בין 50-70 נשים באזור. הבחורות הפעילות הן בגילאי 25-18 והמשכורת החודשית שלהן מוערכת בכ-25 אלף לירות סוריות. מוצאן של הנשים הוא מגוון וכולל מדינות כגון תימן, אפגניסטן וצ'צ'ניה (ככל הנראה מדובר בנשים שבעליהן נהרגו בעימותים במדינות המוצא, מול ארה"ב ורוסיה בהתאמה), תוניסיה ומרוקו וכן נשות מהגרים אירופאים (בעלות לאום צרפתי ובריטי).

אחת מאותן לוחמות התראיינה לרשת CNN באוקטובר 2014:

מקור השם אגב, חוזר למאה ה-7 למשוררת מחצי האי-ערב בשם ח'נסאא בנת עמרו אל-סלמיה, ששלחה את בניה לשדה הקרב להצטרף למאבקו של מחמד. כשאלו נהרגו, במקום להתאבל היא כתבה שירי הלל והודתה לאללה שכיבד את בניה במות קדושים.

אז מה היה לנו עד כה? פעילות הארגון מפטרלות חמושות ברחובות תוך קריאות ליישום ההלכה האסלאמית, פועלות למען גיוס פעילות נוספות, עוצרות נשים לבחינת בקיאותן בסוגיות דתיות (תפילות, מועדי צום ומנהגים אסלאמיים אחרים), תוקפות באלימות נשים שאינן לבושות בצניעות, עוסקות בשידוכין כפויים למג'אהדין ומתחזקות עמודי פייסבוק המזוהים עם המדינה האסלאמית. הגברים הפעילים בארגון, שכנראה השכילו להבין את היתרון בניצול כוח האדם, מעודדים מצידם את הנשים ומדגישים שהג'האד הוא אינו מצווה גברית וכי על הנשים לתרום את חלקן גם כן.

חברותן של נשים בארגוני טרור איננה תופעה חדשה, וכבר היו מקרים כאלה בעבר ובהווה. כך למשל בשורות ה-FLN האלג'יראית, הנמרים הטמיליים בסרילנקה, בוקו חראם בניגריה ומיליציות הנשים הכורדיות). גם במקרה של המדינה האסלאמית, המניעים להצטרפות נעים בין שיקולים שונים, ביניהם - החשש לביטחון האישי (מוות, אונס, סחר בנשים), הרצון להעמיק את הזהות הדתית או לבסס מעמד אתני, הנאה מהטבות חומריות וכלכליות ולבסוף, הצורך (בעיקר על רקע משב הרוח המהפכני באזור) באקטיביזם וב"הוצאת קיטור".

אירוני ככל שיהיה, במציאות העגומה בעיראק ובסוריה, אפילו ארגון אכזרי, פוגעני ומדכא כמדינה האסלאמית, נתפס עבור הנשים שמצטרפות אליו כגוף המייצג אותן ואת האינטרסים הפוליטיים והאידיאולוגיים שלהן באופן הטוב ביותר.