סיכום יום עיון בנושא שבויי ישראל במצרים ויישום אמנת ז'נבה השלישית
יום העיון נערך במכון למחקרי ביטחון לאומי בתאריך 28/01/2016 במסגרת סדרת הרצאות העוסקת בשבי שבויים ופדיון שבויים "ללכת שבי", בשותפות עם עמותת "ערים בלילה". בכנס בו הרצו פרופ' אסא כשר וד"ר רוית גור-לינדנברג בהשתתפות כ-200 אורחים.
הרצאת פרופ' אסא כשר: "חובת המדינה להחזרת חייל או אזרח מידי אויב".
פרופ' כשר היה חבר בוועדת שמגר שנתבקשה על ידי שר הביטחון, ברק, להגיש המלצות לשאלה כיצד מנהלים משא ומתן עם מדינה או גוף עוין אחר על מנת לשחרר ישראלים הנמצאים בידיו. הוועדה מונתה ע"י שר הביטחון ברק בשעה שגלעד שליט היה בשבי החמאס והיא הגישה המלצות בעניין התהליכים, העקרונות והשיקולים שראויים שידריכו את המדינה בעת שהיא עוסקת בשאלת השבויים.. למרות שלא דיבר ישירות על ממצאי הוועדה משום שזו לא פורסמה הרצאתו של כשר התמקדה בדיון עקרוני בסוגיית הימצאותו של חייל ישראלי בשבי האויב בהקשרה הרחב.
נקודות מרכזיות בהרצאתו של כשר:
• לחץ ציבורי על ההנהגה בישראל גורם להעלאת דרישות האויב ודוחה את מועדת שחרור החטופים.
- כשר השווה את הליך המשא ומתן בישראל להליך בארה"ב, כאשר מסקנתו היא כי ההליך זהה בשתי המדינות מלבד ההיבט של הלחץ הציבורי הקיים בישראל ונעדר בארה"ב שלטענת כשר פועל לרעת ישראל מבחינת גובה "מחיר" העסקה.
- כשר השווה בין המקרה של החייל האמריקני בו בארגדל שהוחזק בידי הטאליבן לבין מקרה גלעד שליט שהוחזק בשבי החמאס ובין מחירי התמורות והדגיש את השוני בשתי החברות בהתייחסותן לשחרור השבויים.
• במדינת ישראל לקיחת חייל בשבי היא אירוע אסטרטגי.
- לטענת כשר, אסור למדינה להגדיר אירוע מסוג זה כבעל משמעויות אסטרטגיות, חמור ככל שיהיה.
- הגורם העיקרי לתפישת האירוע כאסטרטגי הוא המהומה החברתית והתקשורתית המשמשת כמנוף השפעה על הפוליטיקאים.
- המלצה חשובה של ועדת שמגר לקביעת מדיניות משא ומתן על חטופים ונעדרים, שגם פורסמה בתקשורת, הייתה להעביר את האחריות על ניהולו ממשרד רא שהממשלה לידי משרד הביטחון. עוד הומלץ לשמור ביתר שאת על סודיות המשא ומתן.
• העיקרון המנחה בעת משא ומתן הוא כי חובה להחזיר את החייל הביתה.
- מדובר בחובה לחייל ולחברה הישראלית.
- יש לנטוע בקרב חיילים את התפישה שהמדינה תפעל לשחרורם במקרה שישבו וכן בקרב השבויים עצמם.
• שאלת התמורה שהמדינה צריכה לתת בעד השבוי.
- השאלה שעל המדינה לשאול היא האם שחרור האסירים מעלה את רמת הסיכון הביטחוני לאזרחי ישראל.
- יש לפעול לשחרור השבוי ומצד שני לא לעלות את רמת הסיכון הנשקף לאזרחי ישראל כתוצאה מהשחרור.
• המדינה נושאת באחריות לחייל גם לאחר שחזר מהשבי.
- המדינה אחראית לכל תחום שהיותו של החייל בשבי הוותה גורם למצבו.
- באחריות המדינה להעניק שירותים מקצועיים וכן סיוע כספי.
• סוגיה מרכזית נוספת בה עסק פרופ' כשר היתה השימוש בנוהל "חניבעל".
- מדובר במצב של "פוטנציאל של הימצאות חייל ישראלי בידי האויב" המצדיק שימוש באש מאסיבית יותר כדי למנוע את החטיפה.
- קיימת פרשנות מוטעית ומסוכנת לנוהל "חניבעל" בה מותר להביא למותו של חייל על מנת למנוע את החטיפה, דבר שנוגד את לשון הפקודה.
- תפיסה מוטעית זו נפוצה עם הזמן אך צה"ל פועל נגד התופעה.
- מה שמכריע את שיקול המידתיות (מטרה צבאית אל מול נזק אפשרי) של המפקדים הוא התפישה שמדובר בסיכול אירוע אסטרטגי (ולא טקטי).
- אין החלטה ישראלית רשמית המגדירה את האירוע כאסטרטגי.
ההרצאה המרכזית בערב העיון הייתה זו של ד"ר רוית גור-לינדנברג והתמקדה בשבויים הישראלים שישבו בשבי המצרי במלחמות 48-73 עם התייחסות להפרות של אמנת ז'נבה השלישית.
ד"ר רוית גור-לינדנברג: "סיפורם של שבויי צה"ל במצרים במלחמות ישראל- מדינות ערב ואי יישומה של אמנת ז'נבה השלישית".
הנקודות העיקריות מהרצאתה של גור-לינדנברג:
- את הרצאתה פתחה גור בסיפור נפילתם בשבי של אביה וחייליו במהלך מלחמת יום הכיפורים.
- בסיפורה ציינה גור את הפרת אמנת ז'נבה בידי חיילי האו"ם שלא דיווחו על נפילתם בשבי של החיילים הישראלים שלה היו עדים וכן בידי המצרים שלא דיווחו את שמות השבויים.
- אמנת ג'נבה השלישית- עוסקת בדבר הטיפול בשבויי מלחמה ולה שלושה עקרונות
1. אסור למדינה השובה להתעלל פיזית או נפשית בשבויים
2. אסור למדינה השובה לנסות ולהוציא מידע מהשבוי שעלול לפגוע במדינתו
3. חובה על המדינה השובה לדווח את שמות השבויים ולאפשר להם קשר עם העולם
- אויביי ישראל ובכללם מצרים אינם מקיימים את חובתם על פי האמנה
• התפתחות המשפט ההומניטרי הבינלאומי: כיצד התגבשו כל תפישות הגבלת המלחמה?:
- עם השנים והתפתחות המודרנה, עלה מספר הנפגעים במלחמות. עקב כך, התגבשה התפיסה שיש צורך בחוקים ומוסדות שיגבילו את המלחמה.
• המניע של המצרים למלחמות עם ישראל:
- לטענת גור, תרבות של שנאה ורצון לנקמה הם שהובילו את ההנהגה המצרית בכל מלחמותיה בישראל. דבר שהתבטא גם ביחס לשבויים הישראלים.
• אפיון הקצין והחייל המצרי:
- על פי גור, הצבא המצרי מעולם לא פעל מתוך היכרות עם ערכים או קוד אתי.
• השוני בהחזרת שבויים בתקופות שונות:
- משפחות לא הורשו לקבל את פני יקיריהן עם חזרת שבויי מלחמת יום כיפור.
- במקרה חטיפתו של גלעד שליט, התקשורת כולה הייתה מגויסת. לא כך היה במלחמות ישראל הגדולות ואף ב48 לא יידעו את המשפחות שיקיריהן חזרו.
- האמונה של החיילים השבויים לכל אורך השנים, שהמדינה וצה"ל עושים הכול על מנת לשחררם, היוותה גורם מחזק בעת השבי.