ערב עיון: הבחירות בתורכיה-השלכות אזוריות ובילטרליות.

בכנס שהתקיים במכון למחקרי ביטחון לאומי ב-22.6.2011 נידונו ההשלכות האזוריות והבילטראליות של הבחירות בתורכיה. רבים מהדוברים הדגישו את ההצלחות הרבות של מפלגת הצדק והפיתוח, ובראש ובראשונה את הזכייה של מפלגה זו בכמעט חמישים אחוז מהקולות בבחירות יוני 2011. מעבר לכך הודגשה היציבות הפוליטית שממנה נהנית תורכיה מאז עלתה לראשונה מפלגת הצדק והפיתוח לשלטון וכן ההתקדמות המרשימה בתחום הכלכלי. נידונו עם זאת גם האתגרים הניצבים בפני תורכיה, בהן השלכות "האביב הערבי" ובפרט המצב בסוריה, הבעיות עם המיעוט הכורדי וכן הבעיות בתהליך הקבלה לאיחוד האירופי. נידונו גם היחסים בין ישראל ותורכיה. בעוד שהדוברים הסכימו באשר למצבם הקשה של היחסים כיום, חלק ראו פוטנציאל לשיקום אם בגלל ההתפתחויות של "האביב הערבי" ואם בזכות שיתוף הפעולה בתחום הכלכלי ובפרט פוטנציאל לשיתוף פעולה בתחום תגליות הגז בחופי ישראל. אולם חלק אחר מהדוברים היה פסימי ולא מזהה פוטנציאל לשיפור של ממש ביחסים בעתיד הקרוב.

לטענת ד"ר ערן, תורכיה   יכולה לחוש מאוכזבת מיחס המערב כלפיה ומאי מימוש ההבטחות השונות שהיא קיבלה. אכזבה זו בולטת במיוחד ביחס לכניסה לאיחוד האירופי. כך מחד, היו התורכים בני ברית נאמנים של המערב מאז מלחמת העולם השנייה, ועל אף מספר טעויות של התורכים במשך השנים הם עשו מאמצים רבים על מנת להצטרף לאיחוד. אך מנגד מימוש אותן הבטחות לוטה בספק והמו"מ בין הצדדים נמשך שנים רבות ללא התקדמות משמעותית. הקאנצלרית מרקל, אשר מתנגדת לכניסת תורכיה לאיחוד והציעה לה מעמד של שותפות מועדפת, לא יכולה לומר מה שותפות כזו תכלול בפועל, דבר המצביע של היעדר חשיבה של ממש לגבי עתיד היחסים. לסוגיית היחסים בין תורכיה והאיחוד האירופי קשר עמוק למצב האסטרטגי של ישראל. לישראל יש אינטרס שתורכיה תהיה מעוגנת בקשר חזק למערב.

לטענת תא"ל (מיל.) אלרן, ליחסי ישראל-תורכיה ישנה חשיבות מיוחדת לאור העובדה שתורכיה היא המדינה המוסלמית היחידה המקיימת עם ישראל דו-שיח פתוח. אומנם לעיתים דיון זה הוא נוקב, אך בניגוד לשאר המדינות המוסלמיות הוא קיים.

הרצאתו של ד"ר ליאל התמקדה בניתוח תוצאות הבחירות. לדבריו, הסוקרים בתורכיה עשו עבודה טובה מאוד, כך שלא היו הפתעות. תוצאות אלה ביטאו את ההצלחה של ארדואן, כאשר למעשה לאחר תשע שנים בשלטון כל תורכי שני נתן עבורו את קולו. הישגו של ארדואן בולט במיוחד לאור חוסר היציבות השלטונית שאפיינה את המדינה בעבר וכן שינויי הממשל התכופים שחוותה המדינה. לטענת ליאל הישגו של ארדואן טמון במידה רבה בשגשוג הכלכלי שהוא הביא למדינה ובמלחמתו בשחיתות. בהקשר של "האביב הערבי", לדברי ליאל, למעשה ניתן לראות בעלייתו לשלטון של ארדואן ב-2002, את המהפכה הראשונה באזור. אומנם ארדואן רואה את עצמו כשמרן, אך לאור הרפורמות מרחיקות הלכת שהונהגו בתקופת כהונתו, ניתן לטעון שלמעשה הוא הנהיג מהפכה בתורכיה.

            לטענת ליאל, גם לכורדים היו הישגים בבחירות לאחר שעלה בידם להכניס 36 נציגים לפרלמנט שהתמודדו כנציגים כורדים עצמאיים וכן נציגים נוספים נכנסו לפרלמנט במסגרת המפלגות האחרות שהתמודדו. להערכת ליאל הנושא הכורדי הוא הנושא מרכזי שארדואן יטפל בו בכהונתו הנוכחית.

            לגבי היחסים עם ישראל, טען ליאל, כי היחסים בין המדינות נעו תמיד בין תקופות של גאות ושפל, וכי ניתן לשאוב אופטימיות מהסתכלות בעבר- מהיציאה בשנות ה-90 משלושים שנות היובש ביחסים שבאו לאחר פריחה ביחסים הצבאיים בין המדינות בשנות ה- 50.

לדברי פרופ' בנג'ו קיימים ארבעה פרדוקסים ביחס לבעיה הכורדית בתורכיה:

א.      למרות חוזקה הצבאי של תורכיה, היא לא הצליחה להתמודד בצורה אפקטיבית עם המורדים הכורדים.

ב.      מפלגת הפועלים הכורדית, ה- PKK , מצליחה להמשיך בפעולותיה חרף העובדה שמנהיגה, עבדוללה אוג'לאן, נמצא בכלא.

ג.       למרות שתורכיה מבקשת לפתור בעיות של המדינות הסובבות, היא עצמה טרם פתרה את כל בעיותיה.

ד.      למרות ויתורים גדלים לכורדים, הבעיה הכורדית מחריפה.

לטענת בנג'ו, לאורך השנים חלו שינויים בדרישות ובדרכי הפעולה של הכורדים. בעוד שבעבר הם ביקשו עצמאות, היום הם דורשים אוטונומיה או סידור פדראלי אחר. גם אופי הפעילות האלימה הכורדית השתנה. ממצב בו הייתה פגיעה בעיקר בתוך האוכלוסייה הכורדית, האלימות בשנים האחרונות מופנית כלפי אנשי צבא תורכים.

לדברי בנג'ו, שינוי היה גם במדיניות התורכית. ממצב של אי הכרה בבעיה הכורדית, התמודדות באמצעים צבאיים עם הבעיה והגבלות שונות על הכורדים, כולל הגבלות שפה, פעל ארדואן כדי לשפר את המצב תרבותית, פוליטית וכלכלית. ואולם, בעוד שהכורדים ראו בצעדים אלה התקדמות, לאומנים תורכים התייחסו לצעדים אלה כויתורים מרחיקי לכת. התנגדותם הביאה את ארדואן לחזור בו. יתרה מכך, בבחירות יוני 2011, על-מנת למנוע ממלגת התנועה הלאומית לעבור את אחוז החסימה, עשה ארדואן אף שימוש ברטוריקה לאומנית, דבר שנכשל והביא בין השאר להתחזקות התמיכה במועמדים הכורדים העצמאיים. מצב זה מביא את ארדואן לכדי דילמה—מחד העמדות הבלתי מתפשרות הלאומנים התורכים שיקשו על היענות לדרישות הכורדיות, ומנגד על-מנת להנהיג רפורמות חוקתיות הוא ירצה להתקרב מחדש לנציגי הכורדים לאור ההתחזקות בכוחם הפוליטי.

ד"ר ערד ניר

ד"ר ניר התייחס לתפיסת עולמו של ארדואן וטען שבעוד שהוא התכוון להוביל את תורכיה למצב בו היא עומדת בדרישות הסף של האיחוד האירופי לא היה בכוונתו להביא אכן לקבלתה, אלא מטרתו הייתה לאפשר פרקטיקה איסלאמית חופשית במדינה. הוא השתמש בתהליך הקבלה לאיחוד כדי לנטרל את הצבא, הכוח ששמר על האופי החילוני של תורכיה. בהקשר זה הוא טען שהיה בתורכיה פונדמנטליזם חילוני. בשנים האחרונות, אפילו על-פי התרשמות חיצונית שטחית של כמות הנשים ההולכות עם כיסוי ראש ברחוב, תורכיה אכן הופכת לאסלאמית יותר. הוא התייחס לקיומו של ניאו-כמאליזם בתורכיה- המשלב פרקטיקות אסלאמיות אך נאמנות לרפובליקה. הוא אף ציין שהגאווה הלאומית התורכית נמצאת בנקודת שיא. מבחינת שינויים במדיניות החוץ ניר התייחס להיבטים הניאו-עות'מאניים במדיניות החוץ התורכית. להגברת ההשפעה התורכית באמצעים "רכים" בסביבה הקרובה והרחוקה, כמו גם לפתיחה של שגרירויות רבות בין השאר באפריקה ובמזרח הרחוק.

מר דן קטריבס

מר קטריבס התייחס לחוזקה של הכלכלה התורכית. לכך שאחוזי הצמיחה מרשימים ולכך שב-2010 נשקו אחוזי הצמיחה ל-9%. יתרונותיה של תורכיה הן אוכלוסיה גדולה (73 מליון) ואוכלוסיה צעירה (הגיל הממוצע הוא 28). יש פעילות כלכלית אזורית ענפה וניסיון תורכי לשפר את יחסי הסחר בסביבה הקרובה, גם בשווקים בהם תורכיה לא פעלה בעבר. יש אף שימוש באנשי העסקים התורכים על-מנת להרחיב את ההשפעה התורכית. האתגרים בפני הממשלה התורכית לא מבוטלים, למשל גרעון מסחרי ואבטלה שמרימה ראש. אירופה היא עדיין שותפת הסחר הגדולה ביותר, אך הסחר עם המרחב הערבי גדל על חשבונה. באשר לישראל, היקף הסחר לא רק שלא הצמצם אלא אף גדל ולא בוטלו אף אחד מההסכמים הכלכליים בין המדינות.

פרופ' עמיקם נחמני

פרופ' נחמני ציין שתורכיה שיפרה בשנים האחרונות את יחסיה כמעט עם כל שכנותיה, גם כאלו עימם היחסים היו מתוחים בעבר, כמו סוריה איראן, עיראק, יוון וארמניה. מגמות אלו היו הגשמה של חזונו של שר החוץ התורכי אחמד דוואטולו. במקום להיות ב"שוליים של אירופה" ישנה כוונה להיות במרכז המרחב המזרח תיכוני – מבוסניה ועד עזה. ישנה גם ביקורת נוקבת על ממשלות קודמות שלא ראו נכונה את הנכסים שתורכיה מחזיקה בהם ושמאפשרים לה לתפוס מקום מרכזי שכזה. במקביל, וכתוצאה מ"האביב הערבי" ישנה התפכחות וחשיבה מחדש באשר לקשרים עם ארה"ב (בין השאר כתוצאה מ"נטישתה את מובראכ").

ד"ר ענת לפידות-פירילה

ד"ר לפידות-פירילה טענה כי המדיניות התורכית של "אפס בעיות" בעצם באה לכסות על בעיות אסטרטגיות קשות. לטענתה התורכים הפכו פחות אובססיביים כלפי הישרדות אך כעת אובססיביים לגבי נושאים אחרים. הראייה של תורכיה כמדינה מרכזית ולא רק גשר היא מגמה שהתחילה כבר לפני העלייה של מפלגת הצדק והפיתוח לשלטון. יש להדגיש שפרגמטיזם הוא מאפיין מרכזי נוסף ומתמשך במדיניות התורכית וגם הדמיון האזורי המפותח החל כבר בתקופה של אוזאל ודמירל. עם זאת היו גם חידושים – פרו-אקטיביות ועצמאות רבה יותר ביחס לבנות ברית של תורכיה (נאט"ו בכלל וארה"ב בפרט). לטענתה, אחד ההסברים להתקרבות למדינות מזרח תיכוניות הייתה העובדה שהתורכים נדחקו בין אזורי ההשפעה של רוסיה לבין אזורי ההשפעה של האיחוד האירופי ומה שנותר להם הוא המזרח התיכון. אך היו בעיות בקריאה שלהם של המפה הפוליטית - היעדים היו מגלומנים ולתורכים התבררה יכולת ההשפעה המוגבלת שלהם, זאת בנוסף לשינויים הנובעים מהאביב הערבי. לכן הם יצטרכו לחפש מקום אחר לבנות את "ארמונות החול" החדשים שלהם. בין האתגרים הניצבים בפני תורכיה כיום הם המשך ההצלחה הכלכלית, מניעת היווצרות קואליציות שיידחקו אותה, ושתורכיה לא תראה ככוח מאיים. היא אף צופה שבעיות הפנים של תורכיה, בדגש על המיעוט הכורדי, יחמירו.

ד"ר נמרוד גורן

ד"ר גורן התייחס להתפתחות מערכת היחסים המורכבת בין תורכיה והאיחוד האירופי, והעלה כמה סוגיות שישפיעו על התקדמות או נסיגה ביחסים:

א. האם התורכים ימשיכו ברפורמות ליברליות, או שהשלטון בתורכיה יפתח נטיות אוטוקרטיות יותר.

ב. האם תורכיה תצליח לשמור על איזון בפיתוח היחסים שלה עם מדינות שונות.

ג. האם תהיה התקדמות בסוגיית קפריסין? למשל, האם התורכים יתירו לאוניות ומטוסים מקפריסין היוונית לעגון ולחלוף בשטחה.

ד. המנהיגות האירופית – האם יחולו שינויים במדינות החזקות - מה יהיו תוצאות הבחירות בגרמניה וצרפת – האם יחול שינוי בהנהגה, או שהימין יתחזק?

ה. מצבה של אירופה – האם תחול התאוששות או שבעיות הפנים יחריפו.

גורן אף הציג שלושה תרחישים אפשריים ביחס לשנים הקרובות:

א. המשך הסטאטוס קוו – ימשיך להתקיים מראית עין של תהליך, אם כי בפועל לא יקרה הרבה.

ב. תחול פריצת דרך – אמנם צירוף תורכיה אם יתרחש ייקח עוד שנים רבות, אך יכול להיות מצב בו לפחות באחת מבעיות היסוד כגון קפריסין, תחול התקדמות.

ג. התדרדרות ביחסים- למעשה כמעט ולא נותרו פרקים שניתן עוד לדון בהם ביחס לקבלה של תורכיה לאיחוד, ולכן רק עובדה זאת יכולה ליצור משבר של ממש. יכולה גם לחול החרפה ב"רטוריקת ההאשמה" בין הצדדים.

ד"ר ערן התייחס בדבריו לכך שבעוד שבעבר היחסים הביטחוניים הם שחיברו בין ישראל ותורכיה, דבר זה לא יחזור בעתיד הנראה לעין ולנושא האנרגיה יש פוטנציאל להחליף את הנושא הביטחוני כחוט המחבר בין הצדדים. לישראל בשנים הקרובות צפויות ככל הנראה החלטות אסטרטגיות בתחום הגז, בהנחה שקיימות כמויות רציניות לייצוא. ההיגיון הכלכלי יכתיב ייצוא מערבה ואם ייצוא זה ייעשה בדרך של צנרת- יש הגיון רב להשתמש בצנרת שרובה כבר קיימת דרך תורכיה.

חה"כ טיבייב הביע אופטימיות ביחס לכך שיחסי ישראל תורכיה מתחילים לקבל מחדש כיוון נכון ולכך שיש כבר סימנים לכך שצפויים שינויים חיוביים.