מושב זה עסק בשאלת היחסים שבין הקהילות, בראי הביטחון הלאומי: מהי חשיבותם של יהודי ארה"ב ושל מערכת היחסים עמם לביטחונה הלאומי של מדינת ישראל? מהם המגמות במערכת היחסים ומהם הגורמים המשפיעים עליה? מהי משמעות היותה של מדינת ישראל בית לאומי לעם היהודי בהקשר זה? מהן ההשלכות ארוכות הטווח של התפתחות יחסי הקהילות ומהן דרכי ההתמודדות המומלצות עבור ההנהגות, הקהילות, הארגונים והציבורים בישראל ובארה"ב גם יחד?
מנחה: ד"ר מיכל חטואל-רדושיצקי
במחקר דעת קהל שנערך על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי בחודשים נובמבר-דצמבר 2017 עלו עמדות מעניינות של הציבור היהודי בישראל בנושאים שקשורים למושב זה:
כשאלנו כיצד תורמת יהדות ארצות הברית לביטחון הלאומי של ישראל, מצאנו ש-38 אחוזים מהציבור חושב שעיקר תרומתה של יהדות ארצות הברית באה לידי ביטוי בהשפעה חיובית על תמיכת ארצות הברית בישראל בזירה הבינלאומית (הסקר נדגם לפני הכרזתו של טראמפ על ההכרה בירושלים כבירת ישראל.
29 אחוזים סבורים שיהדות ארצות הברית משפיעה בצורה חיובית על הסיוע הביטחוני האמריקני לו ישראל זוכה, ו-23 אחוזים התייחסו לתרומות של יהדות ארצות הברית למוסדות ולמיזמים בישראל.
בשאלה על המגמה ביחסים בין הקהילות היהודיות בישראל ובארצות הברית, להפתעתנו כ-80 אחוזים מהציבור בארץ חושבים שאין בעיה. 50 אחוזים השיב שאין שינוי ביחסים, ו-29 אחוזים השיבו שיש התקרבות דווקא.
כשהקשינו על מי שהשיב שהקהילות מתרחקות (מיעוט של 21 אחוזים מהמשיבים בלבד) ושאלנו מה הסיבה לכך, הרוב השיב שמקור ההתרחקות הוא יחסה של ישראל לזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים.
השאלה האחרונה ששאלנו התייחסה לתפיסת הציבור ביחס למערכת היחסים בין ישראל ויהדות ארצות הברית. במהלך המחקר שלנו התחדדה ההבנה שגישת יהודי ארצות הברית בנוגע למערכת היחסים בין שתי הקהילות היא של שני מרכזים שווים בגודלם ובחשיבותם. בישראל הרוב המוחלט של הציבור (83 אחוזים) תופס את ישראל כמרכז העם היהודי, ורק מיעוט של 17 אחוזים הסכימו עם האמירה שלעם היהודי יש שני מרכזים גדולים דומים בחשיבותם.
מר ג'ונתן גרינבלט:
הפוליטיקה האמריקנית מקוטבת יותר מבעבר והיהודים הם חלק מזה ומושפעים מזה. יש תגובה שלילית מצדם של היהודים תומכי המפלגה הדמוקרטית לנשיא טראמפ. הם לא 'באותו עמוד' עם הנשיא טראמפ בנושאים רבים, למרות שהוא נשיא מאוד פרו-ישראלי, וזה מייצר ריחוק (מישראל). יש בעיה גם בקבוצות יהודיות מהשמאל שלוקחות חלק במסעות הדה-לגיטימציה נגד ישראל. ה-Jewish voice for Israel הוא ארגון גדול ובעייתי. ישראל תמיד הייתה נושא שנוי במחלוקת, אבל היום הנושא שנוי במחלוקת גם בקרב הקהילה היהודית. היום גם אנטישמיות הפכה לנושא שנוי במחלוקת.
יהודים אמריקנים צעירים מוצאים את עצמם מבולבלים ומאוכזבים ממדינת ישראל בענייני הכותל והגיור, והם לא רואים דרך (שונה) וברורה בעתיד, גם ביחס לתפיסת הדמוקרטיה המשתנה בישראל. עם זאת, יכול להיות גרוע יותר – רוב היהודים הם פרוגרסיביים, והם כועסים כשמגרשים פליטים אפריקנים מישראל שנולדו כאן ומדברים עברית.
לישראל יש נכס גדול ביותר שהוא תמיכת יהודי התפוצות. זהו נכס מיוחד ובעל ערך גדול יותר מביטקוין, אבל זה משאב טבעי שצריך לתחזק ולא תמיד יהיה שם. גלובליזציה וטכנולוגיה יכולות לקרב עם יהודי ארצות הברית וישראלים באופן שלא היה קיים בעבר (פייסבוק).
בשנה האחרונה ראינו עלייה לא רק בגישות ובעמדות אנטישמיות אלא גם באירועים אנטישמיים. לדוגמא, ראינו עלייה של כמעט 100 אחוזים בבריונות כלפי יהודים. זו תופעה שמגיעה הן מימין והן משמאל. אנחנו רוצים שאירועים כאלה לא יסווגו כאירועים פוליטיים כי הם לא. בלוס אנג'לס נדקר למוות סטודנט קולג' בשם ברנסטיין, על ידי אדם המחזיק בדעות של עליונות גזעית לבנה. אי אפשר לתת לאנשים היתר. אנטישמיות לא מקובלת, לא משנה מאיזה כיוון היא מגיעה. למרות שפוליטיקה היא משחק של ויתורים ושל שותפות אינטרסים, צריכים להיות עקרונות ליבה. צריך להתנגד לאנטישמיות בכל תוקף.
גב' נעמה אור
יש פער שהולך וגדל בין שתי הקהילות. הקהילה היהודית בארצות הברית בוחנת היום מה תפקידה ומה תפקידה של ישראל? איך אנחנו יכולים לעבוד יחד? המטרה המשותפת לעם היהודי הייתה הקמת מדינת היהודים. יהודי התפוצות ראו בזה חלום. ומה תפקידם היום? צריך לעבור מבניית מדינה לבניית קהילות.
בישראל יש בעיית זהות גדולה. האם הישראלים רואים עצמם כיהודים? האם הם חלק מהעם היהודי? אנחנו בישראל איננו קהילה אלא מדינה. מדינה, כפי שכבר נאמר, מורכבת מארבעה שבטים. גם יהדות התפוצות איננה קהילה אחת. ההבדל הוא שיהודי התפוצות בוחרים כל יום בבוקר להיות יהודים. אצלנו זה מובן מאליו. ואת זה הם מנסים להנחיל לילדיהם - לבחור להיות יהודי. רוב יהודי ארצות הברית
הם ליברלים ויש להם קושי עם הממשלה הימנית בישראל. צריך לחשוב איך מייצרים חיבור בין הקהילה היהודית בארצות הברית לישראל. שתי הקהילות יכולות להתכנס סביב חמישה נושאים – יש לנו זיכרון משותף, כולנו אותה משפחה, כולנו קיבלנו את ספר התורה במעמד הר סיני, יש לנו את מדינת ישראל ואת השפה העברית. אם כל אחד יאמץ רק שלושה מהם, נצליח לייצר חיבור. בנוסף - יש להעמיק את הידע בקרב הישראלים ולהתגבר על הבורות בישראל על מנת לייצר את החיבור. אני מדברת על יהדות לא כדת אלא כשייכות לעם.
יש חוסר הבנה גדול לגבי ישראלים המתגוררים בחו"ל. כיום ההערכות הן שישנם בין 700 אלף למיליון ישראלים שגרים בחו"ל. דור ראשון, שני ושלישי. רובם חילוניים שהגיעו בלי זהות יהודית ואפילו עם הרבה ניכור לזהות יהודית. האנשים הללו הופכים להיות מאוד בודדים בארצות הברית הגדולה כי הם לא מחוברים לקהילה היהודית. אדם בודד לא יכול להתחבר לקהילה ששונה ממנו. על מנת להתחבר לקהילה היהודית צריך לבנות קהילה ישראלית, קהילה שמבינה את המשמעות של להיות דור ראשון של מהגרים שמגדלים דור שני של ישראלים בעלי זהות מורכבת – ישראלית, יהודית אמריקנית.
אחד האתגרים בעבודתי ב-IAC היה להכיר את הישראלים לקהילה היהודית. יחסה הבסיסי של הקהילה היהודית אליהם היה 'אתם ישראלים, אז תחזרו לארץ'. אחת הדרכים לשכנע לתת צ'אנס ולהכיר את הישראלים הייתה דרך העובדה שהם נוסעים עד ישראל בשביל להכיר ולחוות 'ישראליות' ופה, באותו רחוב, דלת ליד דלת ישנם ישראלים שהם יכולים להכיר. והרווח הוא הדדי – הישראלים ירוויחו זהות יהודית והבנה מהי קהילה והקהילה היהודית את 'הישראליות'.
הקהילה היהודית בארצות הברית יכולה להיות נכס שמחבר בין יהדות התפוצות לישראל. כשהקמנו את הקהילה הזו הבנו שאנחנו הישראלים לא יודעים לדבר עם האמריקנים על ישראל. היום יש קהילה ישראלית שחיברה את כל הארגונים היהודים שעוסקים בפעילות פרו-ישראלית. אנחנו בישראל צריכים להבין מהי יהדות התפוצות, מה ומי אנחנו כעם, ואיך אנחנו מעגנים את כל השותפים יחד. לכן אני מייצרת מהלך של מיזם לאומי של תגלית הפוכה – להכיר את התפוצות - שאני מקווה שישנה וישפיע על החברה הישראלית.
השגריר דן שפירו
אולי אנחנו מגזימים בגודלו של המשבר ובהיקפה של מגמת ההתרחקות בין שתי הקהילות. צריך לזכור כי עדיין יש בסיס תמיכה חזק בין שתי הקהילות, של מחויבות עמוקה ותחושת גורל משותף. עם זאת, אנחנו עוסקים בשתי קהילות משתנות, שייתכן שמשתנות ונעות בשני כיוונים מנוגדים. הקהילה היהודית האמריקנית הופכת ליותר ליברלית ויותר רב-תרבותית, בעוד החברה בישראל הופכת ליותר דתית וקונסרבטיבית. אלו המגמות ולא צריך להילחם בהן, אלא להכיר בכך שיתכן שבגללן צריך לעבוד קשה יותר מבעבר על הקשר בין שתי הקהילות.
הקהילה היהודית בארצות הברית מבינה את חשיבותה של ישראל ושל קיום דיאלוג עמה. כמו כן, ברור שלישראלים יש יותר השפעה על המתרחש בישראל כי הם שולחים את ילדיהם לצבא, מצביעים בבחירות וכיו"ב. יחד עם זאת, על ישראל לקחת בחשבון את הנושאים המעסיקים את יהודי ארצות הברית, בעיקר נושאים הנוגעים לזהות היהודית שלהם. עלינו להביא למצב שישראלים מכירים טוב יותר את יהדות ארצות הברית ואת המגוון שבתוכה.
הישראלים צריכים להיות זהירים בהתערבות בפוליטיקה האמריקנית. זה לא טוב לישראל. המצב הרצוי לישראל הוא להישאר נושא על-מפלגתי (בי-פרטיזני) מבחינת היהודים האמריקנים.
היום ישנה תפיסה בקרב חלק ממקבלי ההחלטות הישראלים לפיה דינם של שני שלישים מיהודי ארצות הברית להיעלם בשל התבוללות, אך אל לנו להסתמך עליהם. זוהי תפיסה מוטעית המהווה טעות ערכית ואסטרטגית מהמעלה הראשונה.
איראן היא דוגמא לסיטואציה בה לישראל יש כל זכות להצהיר ולהתריע על הסכנות הרובצות לפתחה של ישראל כתוצאה מהתגרענות איראנית ועל המדיניות הרצויה שיש לנקוט בהקשר זה. יחד עם זאת, רצוי לה לישראל שלא תשים בעלי ברית – מקרב הקהילה היהודית - במקום בו הם מואשמים באי תמיכה בישראל, במידה והם לא רואים עין בעין בנושאי מדיניות. סביב הסכם הגרעין רבים מיהודי ארצות הברית חשו שהם צריכים לבחור בין עמדת ארצות הברית ובין עמדת ישראל.
ברור שלישראל יש אינטרס להיות קרובה לנשיא ארצות הברית. יחד עם זאת, לאור מגמות הקיטוב בארצות הברית ובקהילה היהודית, על רקע בחירתו של טראמפ, על ישראל לגלות רגישות כלפי מרבית הקהילה היהודית שמרגישה שטראמפ לא מייצג אותה ואת דעותיה. עליה להבטיח שיהודים שאינם תומכי טראמפ ואשר סבורים כי הוא איננו נוהג כראוי ביחסו ובהתמודדותו עם תקריות אנטישמיות, ואשר אינם מאמינים בכנות כוונותיו ביחס לתהליך השלום, לא ירגישו שישראל לא לוקחת אותם בחשבון ולא מתחשבת בהם.
ד"ר עינת וילף
הפתרון הוא קיומן של קהילות שהן שוות בעיצוב המרכז של העם היהודי. בגיל 16 השתתפתי במשלחת של משרד החוץ במסגרתה נשלחתי לספר לצעירים מרחבי העולם, ברובם לא יהודים, שישראל היא מדינה נורמלית של צעירים שאוהבים מוסיקה. באחד המפגשים, דווקא עם צעירים יהודים, נשאלתי מהו הדבר החשוב שהם יכולים לעשות למען מדינת ישראל. כתוצר מערכת החינוך הממלכתי בישראל, תשובתי האינטואיטיבית היתה 'תעשו עלייה'. אותו בחור, לא ויתר ושאל מה הדבר השני בחשיבותו שהוא יכול לעשות למען מדינת ישראל. בנקודה זו, התחלתי מסע בו התחלתי בבחינת האמיתות עליהן גדלתי ולאורן חונכתי בחינוך הישראלי הממלכתי הקלאסי. פגשתי בקהילה שמאתגרת את כל ההנחות הללו.
אם החוזה הישן בין ישראל לתפוצות אמר: אם אתם רצים להיות יהודים טובים – תעלו לארץ, ואם לא, תתנו הרבה כסף ותרגישו ממש רע שלא עליתם; היום צריך לבנות מסר שונה. מדינת ישראל צריכה לבוא להגיד ליהודי התפוצות – 'אנחנו רוצים שישראל תהיה הבית הלאומי הראשון של כל יהודי בעולם. אבל אם החלטתם לא לעלות, אנחנו רוצים שישראל תהיה הבית השני שלכם'.
מדינה יהודית היא המדינה היחידה בעולם בה אנחנו מתווכחים מהי מדינה יהודית. הוויכוח הזה מלווה את הציונות מאז הקונגרס הציוני הראשון. כדוגמא אפשר לקחת את הוויכוח שמתנהל סביב האנשים מאפריקה שנמצאים פה. מה שמרתק הוא שבלב הוויכוח עומדת השאלה מהו הדבר הנכון לעשות לאור היותה של ישראל יהודית. ואנחנו מוצאים אנשים משני צידי הויכוח עם אותו טיעון – אנו מצדדים במדיניות זו בשם היותה של ישראל מדינה יהודית.
ישראל היא בוודאי המרכז הריבוני של היהודים. אין ליהודים עוד מדינה. המסר של ישראל ליהודי העולם צריך להיות 'בואו תהיו חלק בויכוח, אל תשתקו'. הוויכוח הוא מה שהופך את ישראל למדינה יהודית טובה יותר, וכך גם נבנה עם יהודי טוב יותר.
הנושא הזה תמיד היה נושא עיסוק של אליטות וזה לא השתנה. גם בכנסת רק בין 10 ל-15 חברי כנסת ייסברו שזה באמת חשוב, למרות שאין בנושא רווח פוליטי מיידי. הסיפור של הציונות ומדינת ישראל הוא סיפור של מעבר מרבנות לריבונות. מעבר ממנגנונים שהחזיקו עם שגורלו בידי אחרים לבין עם שגורלו בידיו.
יהדות ארצות הברית צריכה להחליט מי הם בני הברית שלה בישראל – דתיים או אנשים ליברלים ופלורליסטים. האחרונים, סביר להניח, יהיו אנשים שנוסעים בשבת ואוכלים חזיר. אני אומרת ליהודי ארצות הברית - אתם לא תמצאו אנשים בישראל לעבוד איתם שיראו ויחשבו כמוכם, כי אין פה דתיים רפורמיים כמעט. עליכם לבחור בעלי ברית מבין הקבוצות שקיימות פה.
ועוד אני אומרת להם - העפת הרבנות לכל הרוחות לא תגיע מדיונים בנושא 'מהי יהדות'. הרבנות היא מונופול של המדינה והרבה יותר דומה לחברת חשמל ולדואר ישראל במובן זה. על כן, אם יהדות ארצות הברית מעוניינת בפירוק המונופול הרבני בישראל, עליה לשכור חברות ייעוץ העוסקות בהפרטה ולא לערוך דיונים סביב זהות יהודית וזרמים בתוכה.