הסכמי שלום ונורמליזציה במזרח התיכון

הימצאותה של הנורמליזציה הישראלית-סעודית על הפרק מעידה כי המניעים הבסיסיים של ישראל, ערב הסעודית וארצות הברית לקידום יעד זה לא השתנו באופן מהותי גם לאחר שהמומנטום להשלמת התהליך נבלם עקב מתקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמה שפרצה בעקבותיה. שלוש המדינות המרכזיות בתהליך עדיין חותרות, כל אחת מסיבותיה, להבשלת המגעים בנושא, כשמטרת-העל היא עיצוב ארכיטקטורה אזורית חדשה במזרח התיכון. קובץ זה מאגד מאמרים שכתבו חוקרי המכון למחקרי לאומי, אשר דנים בעמדות ובאינטרסים של מדינות ושל שחקנים לא-מדינתיים, במזרח התיכון ומעבר לו, בדבר נורמליזציה ישראלית-סעודית ובהשפעתם הישירה או העקיפה, השלילית או החיובית של בעלי האינטרסים על התהליך ועל הסיכויים להבשלתו.

הפחתת המתיחות והעמקת שיתופי הפעולה בין מדינות האזור נמשכת - כאשר באותו הזמן המלחמה בישראל מגבירה את בידודה. כיצד עליה לנהוג כדי לצאת מהמצב הסבוך?

החל ממסעו הדרמטי של אנואר אל-סאדאת לירושלים ב-1977 ועד ההכרזה המפתיעה על הסכמי אברהם ב-2020, משטרים ערביים שפנו לשלום עם ישראל ניצבו בפני אתגר קשה - מתן לגיטימיות ציבורית למדיניות מהפכנית השנויה במחלוקת עמוקה. דרך ניתוח של אלפי פסקי הלכה, דרשות, חיבורים הלכתיים, ראיונות, מאמרים פובליציסטיים, שירים ובולי דואר, הספר בוחן את המערכות הרעיוניות שניהלו ההנהגות הפוליטיות והדתיות של מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות במטרה להקנות הכשר דתי-אסלאמי להסכמי השלום והנורמליזציה עם ישראל. ממצאי המחקר מדגימים כי אנשי דת גוזרים ממקורות האסלאם פרשנויות שונות - מתחרות ולעיתים הפוכות זו מזו - בשאלות הנוגעות לשלום עם ישראל, בהתאם לצרכים המשתנים של גורמי כוח פוליטיים והלכתיים. ל"אסלאם", מתברר, אין עמדה בשאלות פוליטיות; לפרשניו יש. הפולמוס סביב השלום עם ישראל מתגלה כחלק מהמאבק הרחב יותר בין המשטרים הערביים והממסדים הדתיים הכפופים להם לבין תנועות אופוזיציה אסלאמיסטיות ואחרות.

מטרת-העל של אבות התנועה הציונית הייתה הקמת מדינה יהודית בת-קיימא, ולאחר שתקום לשכנע את הערבים, באמצעות בניית "קיר ברזל" צבאי שאותו לא יוכלו להכניע, להסכים לסיום הסכסוך. "קיר הברזל" הוקם ב-1967. עד מלחמת ששת הימים לא היו לישראל נכסים שניתן היה להמירם בהכרה ערבית בדבר זכותה להתקיים, אולם כיבוש השטחים יצר את האופציה לכך. למרות זאת, תפיסת הביטחון המשיכה להיות שבויה בהיסמכות בלעדית על כוח צבאי ועל "קווי ביטחון". ישראל סירבה, למעט הסכמי השלום עם מצרים וירדן, לעשות שימוש באופציה המדינית, ותהליכי הסדרים שנפתחו מאז לא הושלמו מסיבות שונות. על רקע זה ועל רקע הופעת איומים משמעותיים חדשים, נראה כי המשך ההיסמכות הבלעדית על כוח תוך התעלמות מהאפיק המדיני, ובייחוד מיוזמת השלום הערבית החותרת לסיום הסכסוך, מוביל את ישראל למבוי ביטחוני סתום, ועל כך היא עלולה לשלם מחיר יקר בעתיד.