מלחמת לבנון השנייה פרצה בין ישראל לחזבאללה בקיץ 2006. הלחימה, שנמשכה 34 ימים, החלה עקב תקיפה של חזבאללה באזור גבול ישראל-לבנון, חטיפת שני חיילים והרג של שלושה. בעקבות התקיפה, הגיב צה"ל בתקיפות מן האוויר ולאחר מכן – מן מהקרקע. המכון למחקרי ביטחון לאומי עוסק רבות בניתוח אירועי המלחמה, בהשלכותיה ובלקחיה.
בהנחה שהכרעה צבאית מוחלטת של חיזבאללה ושל "ציר ההתנגדות" אינה אפשרית בטווח המיידי, ומתוך הכרה בכך שהישארות ארוכת טווח בשטח לבנון תזיק לצה"ל וללגיטימציה הבינלאומית והפנימית בישראל לשהיה זו, יש לחתור להסדרה מדינית מול ארצות הברית ומדינות העולם ואולי אף מול מדינת לבנון, על בסיס עמדת העוצמה הישראלית הנוכחית, במטרה ליצור תנאים להשבת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה. זוהי האופציה המועדפת לישראל.
אם הסדרה זו לא תהיה אפשרית בטווח הקצר והמערכה באש נגד חיזבאללה, שהשיגה הישגים יוצאי דופן עד כה, תאבד מיעילותה, תישקל אופציית התמרון הקרקעי אל מול מטרת הלחימה המוצהרת – השבתם של תושבי הצפון בבטחה לבתיהם.
במסמך זה נדונים הישגים אפשריים של תמרון יבשתי בשטח לבנון ומנותחות חלופות להפעלתו. הניתוח ההשוואתי בין החלופות מסוכם בהצגת דרך הפעולה המועדפת: טיהור השטחים השולטים על קו הגבול ליצירת מרחב אבטחה לישובים הישראליים שמדרום לו, למניעת ירי ישיר מכל סוג ולסיכול אפשרות פשיטה של כוח רדואן עליהם. זאת לטווח זמן מוגבל, ללא יצירת "רצועת ביטחון" קבועה וכדרך להשיב את הביטחון, ובה בעת לייצר לחץ להסדרה שהתנאים ההכרחיים לקבלתה מפורטים גם הם.
ההערכה האסטרטגית לשנת 2021 מתאפיינת באי-ודאות ניכרת בשלושה נושאים עיקריים: מידת ההצלחה בהתמודדות עם הקורונה; האופן שבו יפעל הממשל החדש בארצות הברית; וההתפתחויות הפוליטיות בישראל. ההערכה הנוכחית מבוססת על תפיסה רחבה יותר של הביטחון הלאומי, שנותנת משקל רב מבעבר לזירה הפנימית ולאיומים על היציבות, על הלכידות החברתית, על הערכים ועל דפוסי החיים. זאת, כמובן, מבלי להמעיט בעוצמתם של האיומים הביטחוניים, שנותרו משמעותיים. למול אי-הוודאות הזאת תצטרך ישראל לתת עדיפות לטיפול במשבר הפנימי; להתאים עצמה לתחרות בין המעצמות, המושפעת מהקורונה; להסתגל לממשל ביידן ולהיות מתואמת איתו בעניין האיראני ובעניינים נוספים; להרחיב את מערכת הבריתות שלה ואת הסכמי הנורמליזציה עם מדינות האזור; ולהיות מוכנה להסלמה ביטחונית בצפון ומול עזה, שיכולה להתרחש למרות שכל הגורמים המעורבים מעדיפים להימנע ממנה.
במאמרו 'מי שיברח מהתמרון, לא ינצח' ("פרסום מיוחד", המכון למחקרי ביטחון לאומי, 12 באוגוסט, 2021), טוען עפר שלח שהתמרון (קרי מתקפה קרקעית, בלשון צבאית) חיוני, וזאת כדי להכריע את כוחות האויב, להגדיל את ההרס הצפוי לאויב, וכדי שהשאלה "מי ניצח" לא תהא מוטלת בספק. שלח טוען כי הפעלת אש ללא תמרון מאריכה את משך העימות וכך מגדילה את הפגיעה בישראל, וכן כי הישג הגנתי אינו מספיק בשום מערכה. מטרת מאמר זה היא לבחון את טענותיו של שלח, ובחלק מהמקרים להציג טענות נגדיות.
