בחלוף ארבעה ימים ממתקפת חמאס הרצחנית על יישובי עוטף עזה, נראה שרחובות הגדה המערבית, הקמפוסים ומוסדות ציבוריים אחרים מתנהלים על מי מנוחות ולא ניכרים בהם גלויים עממים של הזדהות עם חמאס ותושבי הרצועה, או ניסיונות חיכוך עם כוחות צה"ל וסמלי שלטון ישראלים אחרים. אמנם נסיונות הפיגוע של חוליות הקשורות לארגוני ההתנגדות וכאלה הפועלים באורח בודד נמשכים, אולם אין בהם, עד כה, כדי לשנות את תמונת המצב העממית. הציבור לא ממהר לצאת אל הרחוב ואיננו נוטל חלק בפעולות של הזדהות ומחאה.
אין משמעות הדברים שהציבור איננו שמח, חש סיפוק או מזדהה עם מעשיה של חמאס. אם לשפוט על פי המאמרים המתפרסמים בעיתונות הפלסטינית ומהתבטאויות פומביות של אישים פלסטינים, יש באבידות הכבדות הללו שספגה ישראל בימים אלה, כדי להמחיש את עוצמת מעשיה של חמאס. ישראל על פי גרסה זו ספגה מהלומה שלא נחתה עליה מאז 1973, יש אפילו המרחיקים לכת עד 48 וטוענים שזו פעם ראשונה שהיא חשה מוכה ומתקשה לעכל את גודל האסון.
אי יציאתם לרחוב והיעדר גלויים של סולידריות נובעות ככל הנראה ממאמצים שביצעה הרשות הפלסטינית למנוע זאת, כדי לא להביך אותה ולהעמידה בצל מול חמאס הזוכה למנה גדושה מאוד של תהילה. לצורך כך פועלים הקמפוסים של האוניברסיטאות, בתי הספר ומוסדות ציבור, באורח חלקי, חלקם אף נסגר. הללו מהווים בדרך כלל בסיס ליציאה לפעולות מחאה שהרשות על פי רוב איננה מעודדת אותם.
ייתכן גם שה"הישג" שרשמה חמאס במעשיה, גם אם אופיים רצחני, לזכות הפלסטינים הוא כה גדול, שיש הסבורים שהיציאה לרחוב עלולה לקלקל אותו. הנוקטים בהסבר זה שואבים עידוד מן ההשוואה למלחמת יום כיפור, שם הגיעו שני הצדדים בסופו של דבר לההסדר שלום.
בחלוף ארבעה ימים ממתקפת חמאס הרצחנית על יישובי עוטף עזה, נראה שרחובות הגדה המערבית, הקמפוסים ומוסדות ציבוריים אחרים מתנהלים על מי מנוחות ולא ניכרים בהם גלויים עממים של הזדהות עם חמאס ותושבי הרצועה, או ניסיונות חיכוך עם כוחות צה"ל וסמלי שלטון ישראלים אחרים. אמנם נסיונות הפיגוע של חוליות הקשורות לארגוני ההתנגדות וכאלה הפועלים באורח בודד נמשכים, אולם אין בהם, עד כה, כדי לשנות את תמונת המצב העממית. הציבור לא ממהר לצאת אל הרחוב ואיננו נוטל חלק בפעולות של הזדהות ומחאה.
אין משמעות הדברים שהציבור איננו שמח, חש סיפוק או מזדהה עם מעשיה של חמאס. אם לשפוט על פי המאמרים המתפרסמים בעיתונות הפלסטינית ומהתבטאויות פומביות של אישים פלסטינים, יש באבידות הכבדות הללו שספגה ישראל בימים אלה, כדי להמחיש את עוצמת מעשיה של חמאס. ישראל על פי גרסה זו ספגה מהלומה שלא נחתה עליה מאז 1973, יש אפילו המרחיקים לכת עד 48 וטוענים שזו פעם ראשונה שהיא חשה מוכה ומתקשה לעכל את גודל האסון.
אי יציאתם לרחוב והיעדר גלויים של סולידריות נובעות ככל הנראה ממאמצים שביצעה הרשות הפלסטינית למנוע זאת, כדי לא להביך אותה ולהעמידה בצל מול חמאס הזוכה למנה גדושה מאוד של תהילה. לצורך כך פועלים הקמפוסים של האוניברסיטאות, בתי הספר ומוסדות ציבור, באורח חלקי, חלקם אף נסגר. הללו מהווים בדרך כלל בסיס ליציאה לפעולות מחאה שהרשות על פי רוב איננה מעודדת אותם.
ייתכן גם שה"הישג" שרשמה חמאס במעשיה, גם אם אופיים רצחני, לזכות הפלסטינים הוא כה גדול, שיש הסבורים שהיציאה לרחוב עלולה לקלקל אותו. הנוקטים בהסבר זה שואבים עידוד מן ההשוואה למלחמת יום כיפור, שם הגיעו שני הצדדים בסופו של דבר לההסדר שלום.