הציוץ שפרסם הנשיא דונלד טראמפ ברשת Truth Social רגעים ספורים לאחר סיום פגישתו בת שלוש השעות עם ראש הממשלה נתניהו ב-11 בפברואר, סיפק הצצה לדינמיקה שהתפתחה ככל הנראה מאחורי הקלעים במהלך הפגישה. זאת לאחר ששני הצדדים נמנעו, בניגוד לפגישות קודמות, מלאפשר שאלות עיתונאים. טראמפ הבהיר כי הוא "עמד על כך שהמשא ומתן עם איראן יימשך", במשתמע מול עמדה שונה של ראה"מ נתניהו, תוך שהוא מזכיר לטהראן את מחיר הסירוב בדמות מבצע "פטיש חצות" (יוני 2025).
בהנחה שגישת הממשל אינה הונאה טקטית לקראת תקיפה בטווח הזמן הקצר, נראה כי טראמפ מוביל קו של פרגמטיזם כוחני. הציוץ שלו אינו רק מסר לטהראן, אלא גם "תמרור עצור" לשאיפות הישראליות להסלמה. טראמפ רואה בשימוש בכוח מנוף שנועד להביא את היריב אל שולחן הדיונים מעמדת נחיתות. מבחינת הבית הלבן, היעד נותר "סגירת תיקים" במזרח התיכון כדי להתפנות לתחרות המעצמות מול סין, גישה המעדיפה פתרונות מהירים, גם במחיר של חיכוך גלוי עם תפיסת הביטחון הישראלית.
הביקור והתגובות שאחריו חשפו פערים מהותיים:
- הסוגייה האיראנית - בעוד נתניהו הציג בחדר הסגלגל קו אדום הדורש פירוק יכולות (לרבות היכולות הבליסטיות) כתנאי סף, טראמפ הבהיר כי הדיפלומטיה היא הערוץ המועדף עליו כעת. עם זאת, ייתכן כי בחדרי חדרים הושגו הבנות לגבי "קווים אדומים" ומנגנוני תיאום חשאיים שיגדירו מה ייחשב לכישלון המשא ומתן ויחייב תגובה. בכל מקרה, גם אם המו"מ ייכשל טראמפ יידרש לקחת בחשבון, קודם להחלטה לצאת למערכה צבאית מול איראן, קשת רחבה של שיקולים פוליטיים פנימיים, הכוללים את אירוח משחקי המונדיאל ביוני 2026 ואת בחירות האמצע בנובמבר. עליו יהיה גם לתמרן בין האגף הניצי במפלגתו לבין הקולות הטוענים כי נתניהו גורר את ארה"ב למלחמה המנוגדת לאינטרס האמריקאי.
- עתיד עזה ו"מועצת השלום" - הסכמת נתניהו להצטרף ל"מועצת השלום" הרב-לאומית היא נקודת ציון אסטרטגית, אך המתח סביב שאלת הריבונות נותר בעינו. בעוד טראמפ דוחף לפתרון רב-לאומי מהיר שיאפשר נסיגת כוחות וקידום ארכיטקטורה אזורית חדשה, ישראל עומדת על הצורך בשליטה ביטחונית עצמאית ובפירוק מלא של חמאס.
ישראל מוצאת עצמה בתוך "מלכוד של שותפות" מול נשיא שרואה בדיפלומטיה כוחנית את חזות הכל. הכלים של ירושלים להשפיע על המדיניות האמריקאית מצומצמים מאי פעם. הניסיון הישראלי המסורתי להפעיל לחץ דרך הקונגרס או האגף הניצי במפלגה הרפובליקנית נתקל הפעם בנשיא בעל שליטה מוחלטת בבסיסו הפוליטי, שאינו סובל התנגדות בשאיפתו להישג מדיני. המבחן המיידי של ישראל יהיה היכולת להכניס "תיקוני ביטחון" קריטיים לתוך ה"עסקה" של טראמפ, מתוך הבנה שבעת הזו, התנגדות גלויה לחזון הבית הלבן לא תוביל לעצירת המו"מ עם איראן, אלא רק לאובדן ההשפעה הישראלית על תנאיו.
הציוץ שפרסם הנשיא דונלד טראמפ ברשת Truth Social רגעים ספורים לאחר סיום פגישתו בת שלוש השעות עם ראש הממשלה נתניהו ב-11 בפברואר, סיפק הצצה לדינמיקה שהתפתחה ככל הנראה מאחורי הקלעים במהלך הפגישה. זאת לאחר ששני הצדדים נמנעו, בניגוד לפגישות קודמות, מלאפשר שאלות עיתונאים. טראמפ הבהיר כי הוא "עמד על כך שהמשא ומתן עם איראן יימשך", במשתמע מול עמדה שונה של ראה"מ נתניהו, תוך שהוא מזכיר לטהראן את מחיר הסירוב בדמות מבצע "פטיש חצות" (יוני 2025).
בהנחה שגישת הממשל אינה הונאה טקטית לקראת תקיפה בטווח הזמן הקצר, נראה כי טראמפ מוביל קו של פרגמטיזם כוחני. הציוץ שלו אינו רק מסר לטהראן, אלא גם "תמרור עצור" לשאיפות הישראליות להסלמה. טראמפ רואה בשימוש בכוח מנוף שנועד להביא את היריב אל שולחן הדיונים מעמדת נחיתות. מבחינת הבית הלבן, היעד נותר "סגירת תיקים" במזרח התיכון כדי להתפנות לתחרות המעצמות מול סין, גישה המעדיפה פתרונות מהירים, גם במחיר של חיכוך גלוי עם תפיסת הביטחון הישראלית.
הביקור והתגובות שאחריו חשפו פערים מהותיים:
ישראל מוצאת עצמה בתוך "מלכוד של שותפות" מול נשיא שרואה בדיפלומטיה כוחנית את חזות הכל. הכלים של ירושלים להשפיע על המדיניות האמריקאית מצומצמים מאי פעם. הניסיון הישראלי המסורתי להפעיל לחץ דרך הקונגרס או האגף הניצי במפלגה הרפובליקנית נתקל הפעם בנשיא בעל שליטה מוחלטת בבסיסו הפוליטי, שאינו סובל התנגדות בשאיפתו להישג מדיני. המבחן המיידי של ישראל יהיה היכולת להכניס "תיקוני ביטחון" קריטיים לתוך ה"עסקה" של טראמפ, מתוך הבנה שבעת הזו, התנגדות גלויה לחזון הבית הלבן לא תוביל לעצירת המו"מ עם איראן, אלא רק לאובדן ההשפעה הישראלית על תנאיו.