מערכת היחסים בין סעודיה לפקיסטן הייתה במשך שנים רבות סמל לעמימות אסטרטגית בה רב הנסתר על הגלוי: מימון סעודי נדיב, אשראי נפט ותמיכה כלכלית נכרכו בקשרים ביטחוניים סמויים, תוך רמיזות מתמשכות על מטריה גרעינית פקיסטנית לסעודיה.
חתימת ההסכם הביטחוני השבוע שינתה את התמונה במקצת. לראשונה, סעודיה ופקיסטן אינן מסתפקות עוד במחוות של סיוע הדדי ובהצהרות כלליות על אחווה אסלאמית, אלא קובעות בסעיף מפורש כי תקיפה על אחת מהן תיחשב תקיפה על שתיהן. זהו מהלך שנעד להעביר את היחסים מהצללים אל האור, מהסתרה אל הצהרה.
ועדיין, גם כאשר ה"נסתר" נחשף, העמימות לא נעלמת. הברית החדשה מעוררת שאלות חדשות: כיצד תיושם המחויבות ההדדית בעת משבר, מהו היקף התיאום האופרטיבי, והאם – חרף ההכחשות – קיימת התחייבות פקיסטנית גרעינית לממלכה? דווקא הפיכת הברית לפומבית מגבירה את הספקולציות סביב הממד הזה, ונדמה כי המוטיב של “רב הנסתר על הגלוי” נותר.
יש לזכור כי הברית בין המדינות אינה חדשה כלל ועיקר. הקשרים הכלכליים והחברתיים – אשראי נפט, סיוע כספי, מיליוני עובדים פקיסטנים בסעודיה ומעמד החג’ – ממשיכים להוות את בסיס הדבק האסטרטגי. ההסכם הביטחוני מתווסף לשכבות קיימות אלו, אך גם נכרך במהלכים אזרחיים מקבילים. לפיכך, מדובר במערכת יחסים מקיפה, שאינה מצטמצמת להרתעה צבאית בלבד.
בהיבט האזורי, סעודיה מאותת כי גם אם בשנים האחרונות פחתה המתיחות שלה עם איראן והיחסים עלו על מסלול תקין לפחות באופן פומבי, באמצעות הדטאנט, הרי היא מחזיקה בברית עם מדינה מוסלמית גרעינית המהווה עבורה עומק אסטרטגי.
לכן, מה שנראה בעבר כברית מוצנעת הפכה לברית מוצהרת, אך לא פחות מורכבת. סעודיה ופקיסטן הכריזו בגלוי על מה שהיה ידוע במובלע, אך השאירו במכוון שאלות פתוחות. בכך הן מבססות מודל אסטרטגי חדש: מערכת יחסים שמבוססת על שקיפות חלקית בלבד, על שילוב של הצהרה והסתרה. זוהי דינמיקה שצפויה להשפיע לא רק על מאזן הכוחות במזרח התיכון, אלא גם על הדרך שבה מדינות המפרץ יבחנו את יכולתן להמשיך ולגדר סיכונים, ולא להסתמך בלעדית על ארצות הברית.
מערכת היחסים בין סעודיה לפקיסטן הייתה במשך שנים רבות סמל לעמימות אסטרטגית בה רב הנסתר על הגלוי: מימון סעודי נדיב, אשראי נפט ותמיכה כלכלית נכרכו בקשרים ביטחוניים סמויים, תוך רמיזות מתמשכות על מטריה גרעינית פקיסטנית לסעודיה.
חתימת ההסכם הביטחוני השבוע שינתה את התמונה במקצת. לראשונה, סעודיה ופקיסטן אינן מסתפקות עוד במחוות של סיוע הדדי ובהצהרות כלליות על אחווה אסלאמית, אלא קובעות בסעיף מפורש כי תקיפה על אחת מהן תיחשב תקיפה על שתיהן. זהו מהלך שנעד להעביר את היחסים מהצללים אל האור, מהסתרה אל הצהרה.
ועדיין, גם כאשר ה"נסתר" נחשף, העמימות לא נעלמת. הברית החדשה מעוררת שאלות חדשות: כיצד תיושם המחויבות ההדדית בעת משבר, מהו היקף התיאום האופרטיבי, והאם – חרף ההכחשות – קיימת התחייבות פקיסטנית גרעינית לממלכה? דווקא הפיכת הברית לפומבית מגבירה את הספקולציות סביב הממד הזה, ונדמה כי המוטיב של “רב הנסתר על הגלוי” נותר.
יש לזכור כי הברית בין המדינות אינה חדשה כלל ועיקר. הקשרים הכלכליים והחברתיים – אשראי נפט, סיוע כספי, מיליוני עובדים פקיסטנים בסעודיה ומעמד החג’ – ממשיכים להוות את בסיס הדבק האסטרטגי. ההסכם הביטחוני מתווסף לשכבות קיימות אלו, אך גם נכרך במהלכים אזרחיים מקבילים. לפיכך, מדובר במערכת יחסים מקיפה, שאינה מצטמצמת להרתעה צבאית בלבד.
בהיבט האזורי, סעודיה מאותת כי גם אם בשנים האחרונות פחתה המתיחות שלה עם איראן והיחסים עלו על מסלול תקין לפחות באופן פומבי, באמצעות הדטאנט, הרי היא מחזיקה בברית עם מדינה מוסלמית גרעינית המהווה עבורה עומק אסטרטגי.
לכן, מה שנראה בעבר כברית מוצנעת הפכה לברית מוצהרת, אך לא פחות מורכבת. סעודיה ופקיסטן הכריזו בגלוי על מה שהיה ידוע במובלע, אך השאירו במכוון שאלות פתוחות. בכך הן מבססות מודל אסטרטגי חדש: מערכת יחסים שמבוססת על שקיפות חלקית בלבד, על שילוב של הצהרה והסתרה. זוהי דינמיקה שצפויה להשפיע לא רק על מאזן הכוחות במזרח התיכון, אלא גם על הדרך שבה מדינות המפרץ יבחנו את יכולתן להמשיך ולגדר סיכונים, ולא להסתמך בלעדית על ארצות הברית.