בשבועיים האחרונים התחוללו עימותים בין כוחות הביטחון הסוריים לבין הכורדים בהובלת ארגון "כוחות סוריה הדמוקרטיים" (SDF). מה שהחל כחיכוך צבאי ביוזמה כורדית התגלגל במהירות להזדמנות אסטרטגית עבור המשטר: השבת שטחים נרחבים והפעלת לחץ כבד על הכורדים ליישם את ההבנות שנקבעו בהסכם ממארס 2025. לאחר השתלטות על רובעי שייח' מקסוד ואל-אשרפייה בחלב, ובהמשך גם על דיר חאפר, הצליחו כוחות המשטר לבסס שליטה מלאה במחוז דיר א-זור וכן בשכונות בא-רקה – אחת הערים המרכזיות בצפון־מזרח סוריה.
למעשה, מדובר בהשתלטות המשמעותית ביותר של המשטר על שטחים מאז נפילת משטר אסד. במהלך זה עברו לידיו למעלה מ־40 אחוזים מהשטחים שבשליטת הכורדים, ובהם גם שדות הנפט והגז המרכזיים של סוריה. הקצב המהיר של ההתקדמות הצבאית, ואופייה הלא־אלים יחסית, התאפשרו בין היתר בשל מהפך בנאמנות האוכלוסייה המקומית: שבטים ערביים־סוניים בחרו להתנתק משליטת ה־SDF, לחבור לכוחות המשטר ולסייע בהעברת השטחים לידי כוחותיו של אחמד א־שרע. לכך תרמו גם התמיכה שמקבל א־שרע מארצות הברית והיעדר התנגדות בינלאומית משמעותית למהלך.
בערב הדרמטי של 18 בינואר הכריז א־שרע על הפסקת אש ועדכן כי הצדדים צפויים לחתום על הסכם חדש. ההסכם כולל, בין היתר, שילוב כלל המוסדות בצפון־מזרח סוריה תחת שלטון דמשק, מסירה מלאה של שדות הנפט והגז לידי הממשלה, העברת השליטה על מעברי הגבול, ושילוב אנשי ה־SDF בצבא הסורי כיחידים – ולא כיחידות אורגניות, כפי שדרשו הכורדים. כמו כן התחייב המשטר למנות נציגים כורדים מוסכמים למוסדות המדינה.
אירועים אלו ממחישים את נחישותו של א־שרע לאחד מחדש את סוריה ולסכל כל ניסיון לקדם מודל ביזורי או פדרטיבי. אם ההסכם אכן ייושם, מעמדו הפנימי של א־שרע יתחזק, ובמקביל השאיפה לאוטונומיה מצד מיעוטים אחרים – ובראשם הדרוזים – תלך ותתרחק.
ישראל, הרואה בכורדים שחקן חיובי בעל אינטרסים משותפים, בחרה הפעם לפעול באיפוק. לאחר ששבה לאחרונה לשולחן המו״מ עם דמשק, נמנעה ישראל מהתערבות ישירה והסתפקה בהבעת תמיכה פומבית בכורדים – צעד שנועד להימנע מהסתבכות בענייניה הפנימיים של סוריה ומעימות עם ארצות הברית. לצד זאת, ראוי שישראל תשתמש בערוצי הקשר שלה, הן מול דמשק והן מול וושינגטון, כדי להבהיר את ציפיותיה לשמירה על ביטחון הכורדים ולקידום שילובם במוסדות המדינה ובמערכת הביטחון. מהלך כזה עשוי לתרום לייצוב סוריה, לגיוון מוקדי הכוח בה ולאיזון הדומיננטיות הסונית – תוצאה בעלת חשיבות אסטרטגית גם עבור ישראל.
בשבועיים האחרונים התחוללו עימותים בין כוחות הביטחון הסוריים לבין הכורדים בהובלת ארגון "כוחות סוריה הדמוקרטיים" (SDF). מה שהחל כחיכוך צבאי ביוזמה כורדית התגלגל במהירות להזדמנות אסטרטגית עבור המשטר: השבת שטחים נרחבים והפעלת לחץ כבד על הכורדים ליישם את ההבנות שנקבעו בהסכם ממארס 2025. לאחר השתלטות על רובעי שייח' מקסוד ואל-אשרפייה בחלב, ובהמשך גם על דיר חאפר, הצליחו כוחות המשטר לבסס שליטה מלאה במחוז דיר א-זור וכן בשכונות בא-רקה – אחת הערים המרכזיות בצפון־מזרח סוריה.
למעשה, מדובר בהשתלטות המשמעותית ביותר של המשטר על שטחים מאז נפילת משטר אסד. במהלך זה עברו לידיו למעלה מ־40 אחוזים מהשטחים שבשליטת הכורדים, ובהם גם שדות הנפט והגז המרכזיים של סוריה. הקצב המהיר של ההתקדמות הצבאית, ואופייה הלא־אלים יחסית, התאפשרו בין היתר בשל מהפך בנאמנות האוכלוסייה המקומית: שבטים ערביים־סוניים בחרו להתנתק משליטת ה־SDF, לחבור לכוחות המשטר ולסייע בהעברת השטחים לידי כוחותיו של אחמד א־שרע. לכך תרמו גם התמיכה שמקבל א־שרע מארצות הברית והיעדר התנגדות בינלאומית משמעותית למהלך.
בערב הדרמטי של 18 בינואר הכריז א־שרע על הפסקת אש ועדכן כי הצדדים צפויים לחתום על הסכם חדש. ההסכם כולל, בין היתר, שילוב כלל המוסדות בצפון־מזרח סוריה תחת שלטון דמשק, מסירה מלאה של שדות הנפט והגז לידי הממשלה, העברת השליטה על מעברי הגבול, ושילוב אנשי ה־SDF בצבא הסורי כיחידים – ולא כיחידות אורגניות, כפי שדרשו הכורדים. כמו כן התחייב המשטר למנות נציגים כורדים מוסכמים למוסדות המדינה.
אירועים אלו ממחישים את נחישותו של א־שרע לאחד מחדש את סוריה ולסכל כל ניסיון לקדם מודל ביזורי או פדרטיבי. אם ההסכם אכן ייושם, מעמדו הפנימי של א־שרע יתחזק, ובמקביל השאיפה לאוטונומיה מצד מיעוטים אחרים – ובראשם הדרוזים – תלך ותתרחק.
ישראל, הרואה בכורדים שחקן חיובי בעל אינטרסים משותפים, בחרה הפעם לפעול באיפוק. לאחר ששבה לאחרונה לשולחן המו״מ עם דמשק, נמנעה ישראל מהתערבות ישירה והסתפקה בהבעת תמיכה פומבית בכורדים – צעד שנועד להימנע מהסתבכות בענייניה הפנימיים של סוריה ומעימות עם ארצות הברית. לצד זאת, ראוי שישראל תשתמש בערוצי הקשר שלה, הן מול דמשק והן מול וושינגטון, כדי להבהיר את ציפיותיה לשמירה על ביטחון הכורדים ולקידום שילובם במוסדות המדינה ובמערכת הביטחון. מהלך כזה עשוי לתרום לייצוב סוריה, לגיוון מוקדי הכוח בה ולאיזון הדומיננטיות הסונית – תוצאה בעלת חשיבות אסטרטגית גם עבור ישראל.