הרכב הממשלה החדשה בלבנון בראשות נאווף סלאם, שקיימה כבר את ישיבתה הראשונה (11 בפברואר), מבטא שינוי במאזן הכוחות הפוליטי במדינה ומשקף את חולשת חזבאללה ומחנהו מול מתנגדיו מבית.
מהרכב הממשלה, הכוללת 24 שרים, ניתן ללמוד כי על אף שהעדה השיעית מיוצגת על ידי 5 שרים כבעבר (3 מטעם אמל ו-2 מטעם חזבאללה), הרי שחזבאללה איבד את יכולתו לייצר "שליש חוסם" ולמנוע קבלת החלטות שאינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים של הארגון. זאת בניגוד למעמדו המשפיע בממשלות קודמות, אשר מנע גם השגת הסכמה על הרכב הממשלה מאז הבחירות האחרונות (מאי 2022) ולכן ממשלתו של נג'יב מיקאתי היתה ממשלת מעבר.
סלאם והנשיא עוון הכריזו כי זוהי "ממשלת הרפורמה וההצלה", המורכבת משרים מקצועיים, מומחים בתחומים הרלוונטיים למשרדיהם, ללא שיוך מפלגתי. למרות זאת, להרכבתה קדמו דיונים עם נציגי המפלגות מהעדות השונות, אשר היו מעורבים בבחירת שרים מטעמם, תוך מאמץ לייצוג כל העדות על פי מפתח מפלגתי. הוויכוח העיקרי נסוב סביב תפקיד שר האוצר, אשר "הצמד השיעי" (אמל וחזבאללה) התעקש כי יישאר בידי השיעים, בעוד האחרים ובראשם סמיר ג'עג'ע, יריבו המושבע של חזבאללה, מנהיג מפלגת "הכוחות הלבנונים" הנוצרית (שנעדרה מהממשלות הקודמות), התנגד לכך. הפשרה שהושגה היתה שמשרד האוצר יישאר בידי השיעים (אם כי הובטח כי השר לא יפריע לעבודת השרים האחרים) ו"הכוחות הלבנונים" יהיו מיוצגים בשני משרדים מרכזיים: החוץ והאנרגיה. סלאם ועוון בחרו לשלב את חזבאללה (בניגוד לבקשה האמריקנית להימנע מכך) ולהותיר את משרד האוצר בידי אמל כדי להימנע מעימות גלוי עם חזבאללה וכדי לאפשר ייצוג לעדה השיעית הגדולה.
מינוי הנשיא עוון וראש הממשלה סלאם ובחירת שרים המקצועיים בתחומם (מתוכם 5 נשים), בצד חולשתו של חזבאללה, מייצרים תקווה לשיקום לבנון, הסובלת מקריסה כלכלית, שחיתות, חוסר תפקוד של המערכת הממשלתית וכן מההרס בעקבות המלחמה. יחד עם זאת, מדובר בצעד ראשון ועל ההנהגה החדשה יהיה להוכיח, בזמן הקצר עד לבחירות הקרובות לפרלמנט (מאי 2026), כי היא אכן עלתה על דרך חדשה כדי לזכות בסיוע החיצוני שהיא משוועת לו.
מבחינתה של ישראל התפתחויות אלה משרתות את האינטרסים שלה, ובראשם החלשת השפעת חזבאללה ואיראן בלבנון וביסוסה של מערכת פרו-מערבית יציבה בה. ואולם על אף השאיפה בישראל לשיפור היחסים הרשמיים עם המדינה הלבנונית, נראה כי טרם בשלה העת לכך, בעיקר נוכח קשייו של עוון מבית וחילוקי הדעות ביחס להשלמת הנסיגה הישראלית. בטווח המיידי נדרש שישראל תפעל, באמצעות ארה"ב, לשימור ההבנות עם ההנהגה החדשה בלבנון בדבר המשך הפסקת האש, ותימנע מלהתערב בענייניה הפנימיים. בד בבד קיימת חשיבות רבה להמשך הלחץ הצבאי והמדיני על חזבאללה למניעת שיקומו ולסיכול האיומים מצידו על תושבי הצפון.
הרכב הממשלה החדשה בלבנון בראשות נאווף סלאם, שקיימה כבר את ישיבתה הראשונה (11 בפברואר), מבטא שינוי במאזן הכוחות הפוליטי במדינה ומשקף את חולשת חזבאללה ומחנהו מול מתנגדיו מבית.
מהרכב הממשלה, הכוללת 24 שרים, ניתן ללמוד כי על אף שהעדה השיעית מיוצגת על ידי 5 שרים כבעבר (3 מטעם אמל ו-2 מטעם חזבאללה), הרי שחזבאללה איבד את יכולתו לייצר "שליש חוסם" ולמנוע קבלת החלטות שאינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים של הארגון. זאת בניגוד למעמדו המשפיע בממשלות קודמות, אשר מנע גם השגת הסכמה על הרכב הממשלה מאז הבחירות האחרונות (מאי 2022) ולכן ממשלתו של נג'יב מיקאתי היתה ממשלת מעבר.
סלאם והנשיא עוון הכריזו כי זוהי "ממשלת הרפורמה וההצלה", המורכבת משרים מקצועיים, מומחים בתחומים הרלוונטיים למשרדיהם, ללא שיוך מפלגתי. למרות זאת, להרכבתה קדמו דיונים עם נציגי המפלגות מהעדות השונות, אשר היו מעורבים בבחירת שרים מטעמם, תוך מאמץ לייצוג כל העדות על פי מפתח מפלגתי. הוויכוח העיקרי נסוב סביב תפקיד שר האוצר, אשר "הצמד השיעי" (אמל וחזבאללה) התעקש כי יישאר בידי השיעים, בעוד האחרים ובראשם סמיר ג'עג'ע, יריבו המושבע של חזבאללה, מנהיג מפלגת "הכוחות הלבנונים" הנוצרית (שנעדרה מהממשלות הקודמות), התנגד לכך. הפשרה שהושגה היתה שמשרד האוצר יישאר בידי השיעים (אם כי הובטח כי השר לא יפריע לעבודת השרים האחרים) ו"הכוחות הלבנונים" יהיו מיוצגים בשני משרדים מרכזיים: החוץ והאנרגיה. סלאם ועוון בחרו לשלב את חזבאללה (בניגוד לבקשה האמריקנית להימנע מכך) ולהותיר את משרד האוצר בידי אמל כדי להימנע מעימות גלוי עם חזבאללה וכדי לאפשר ייצוג לעדה השיעית הגדולה.
מינוי הנשיא עוון וראש הממשלה סלאם ובחירת שרים המקצועיים בתחומם (מתוכם 5 נשים), בצד חולשתו של חזבאללה, מייצרים תקווה לשיקום לבנון, הסובלת מקריסה כלכלית, שחיתות, חוסר תפקוד של המערכת הממשלתית וכן מההרס בעקבות המלחמה. יחד עם זאת, מדובר בצעד ראשון ועל ההנהגה החדשה יהיה להוכיח, בזמן הקצר עד לבחירות הקרובות לפרלמנט (מאי 2026), כי היא אכן עלתה על דרך חדשה כדי לזכות בסיוע החיצוני שהיא משוועת לו.
מבחינתה של ישראל התפתחויות אלה משרתות את האינטרסים שלה, ובראשם החלשת השפעת חזבאללה ואיראן בלבנון וביסוסה של מערכת פרו-מערבית יציבה בה. ואולם על אף השאיפה בישראל לשיפור היחסים הרשמיים עם המדינה הלבנונית, נראה כי טרם בשלה העת לכך, בעיקר נוכח קשייו של עוון מבית וחילוקי הדעות ביחס להשלמת הנסיגה הישראלית. בטווח המיידי נדרש שישראל תפעל, באמצעות ארה"ב, לשימור ההבנות עם ההנהגה החדשה בלבנון בדבר המשך הפסקת האש, ותימנע מלהתערב בענייניה הפנימיים. בד בבד קיימת חשיבות רבה להמשך הלחץ הצבאי והמדיני על חזבאללה למניעת שיקומו ולסיכול האיומים מצידו על תושבי הצפון.