מדיניות המכסים האמריקאית שהוצגה על ידי דונלד טראמפ ב-2 באפריל היא קיצונית יותר מכל אחד מהתסריטים הקיצוניים ביותר שעלו בשבועות האחרונים בכלי התקשורת השונים. ההיגיון שהנחה את הבית הלבן היה אמור ליצור סחר הוגן בהטלת מכסים הדדיים שלפיהם ארה״ב תטיל מכסים בשיעור זהה למכסים המוטלים על מוצרים אמריקאיים מכל אחת משותפות הסחר שלה. אולם, במסיבת העיתונאים חלו שני שינוים עיקריים בתכנית. בפן החיובי, שיעור המכס האמריקאי יהיה רק חצי משיעור המכס על סחורות אמריקאיות. בפן השלילי, שיעורי המכס על הסחורות האמריקאיות כפי שהופיעו ברשימה היו גבוהים בהרבה משיעורי המכס המקוריים המוכרים לאותם שותפי סחר.
כך למשל, לפי הבית הלבן, סחורות אמריקאיות נתקלות בחומות מכסים של 33 אחוז בישראל. לפיכך מעתה שיעור המכס על סחורות ישראליות הנכנסות לארה״ב יהיה 17 אחוז. עשרות מדינות יתקלו בחומות גבוהות יותר כתוצאה ממדיניות חדשה זו. בולטת מעל כולן היא כמובן סין. בתחילת הקדנציה השנייה של טראמפ, הוטלו מכסים בשיעור של 20 אחוזים על סחורות סיניות. בעקבות התכנית השיעור הכולל של מכס על סחורות סיניות הינו 54 אחוז. התכנית של טראמפ לא מבחינה בין חברים ליריבים, ועל כן גם שותפי סחר ידידותיים כמו האיחוד האירופי ויפן יאלצו להתמודד עם מציאות שונה שבה חומות מכס של 20 אחוזים ויותר.
לעת עתה המכסים מייצגים רק את המדיניות כלפי סחורות הנכנסות לארה״ב ולא שירותים. למעשה, ארה״ב מנהלת עודף מסחרי בשירותים במשך שנים רבות. אולם, הגרעון המסחרי שלה בסחורות הגיע לשיא חדש של טריליון דולר בשנת 2024. הגרעון המסחרי בשילוב עם הגרעון התקציבי והחוב התופח היו היבטים משמעותיים שהודגשו בקמפיין הבחירות הרפובליקני. התקווה של הבית הלבן הינה שהמכסים יובילו לחיזוק הכלכלה האמריקאית באמצעות שלושה תהליכים שיתרחשו כעת: ראשית, חברות יחזרו לייצר בארה״ב כדי להימנע מחומות המכס; שנית, תשלומי המכסים יגדילו את קופת האוצר האמריקאית ויסייעו לטפל בבעיית החוב; שלישית, ההכנסות מהמכסים יאפשרו לקצץ מיסים, מה שיוביל לביקושים עולים ושגשוג כלכלי. אולם, רצונות לחוד ומציאות לחוד. אם הדברים ישארו בעינם כפי שהוצגו במדשאות הבית הלבן, סביר להניח כי מדינות רבות יגיבו בהתאם ויגידלו את שיעורי המכסים שלהם. תהליך זה ייצור דינמיקה שלילית שאמורה לבוא לידי ביטוי בעליות מחירים, שיבושים בשרשראות האספקה הגלובליות, ובסיכומו של דבר האטה ואף מיתון בכלכלה הגלובלית.
למרות שחצי מהייצוא הישראלי הינו ייצוא שירותים שאינם כלולים במלחמת הסחר, גם ישראל עלולה להיפגע מהמצב החדש. הניסיון לרצות את האמריקאים ולהוריד את המכסים הבודדים על סחורות אמריקאיות ביום שלישי, לא הצליח. על כן, ישראל תאלץ להתמודד עם מציאות בה הייבואנית הגדולה ביותר מטילה חומת מכס גבוהה יותר של 17 אחוז על הסחורות ממנה. באופן מסורתי למעלה מרבע מסך כל הייצוא הפיזי הישראלי מופנה לארה״ב. בשנת 2024 הייצוא הישראלי של סחורות לארה״ב (כולל יהלומים) עמד על 17.3 מיליארד דולר. כמו כן, מאחר ולרוב התגובה למכסים היא מכסים נוספים, ייתכן כי הסחורות הישראליות יתקלו בחומות סחר גם במקומות אחרים. אין ספק כי הסבירות למיתון עולמי שיורגש היטב גם בישראל, עלה משמעותית בעקבות הצהרתו של טראמפ. שביב של תקווה יצא מכיוון שר האוצר סקוט בסנט, שביקש ממדינות לא להגיב למכסים, מה שעשוי להחמיר את המצב. כלומר, למרות הטלת פצצת המכסים כנראה יש מקום למשא ומתן כדי להמתיק את הגלולה.
מדיניות המכסים האמריקאית שהוצגה על ידי דונלד טראמפ ב-2 באפריל היא קיצונית יותר מכל אחד מהתסריטים הקיצוניים ביותר שעלו בשבועות האחרונים בכלי התקשורת השונים. ההיגיון שהנחה את הבית הלבן היה אמור ליצור סחר הוגן בהטלת מכסים הדדיים שלפיהם ארה״ב תטיל מכסים בשיעור זהה למכסים המוטלים על מוצרים אמריקאיים מכל אחת משותפות הסחר שלה. אולם, במסיבת העיתונאים חלו שני שינוים עיקריים בתכנית. בפן החיובי, שיעור המכס האמריקאי יהיה רק חצי משיעור המכס על סחורות אמריקאיות. בפן השלילי, שיעורי המכס על הסחורות האמריקאיות כפי שהופיעו ברשימה היו גבוהים בהרבה משיעורי המכס המקוריים המוכרים לאותם שותפי סחר.
כך למשל, לפי הבית הלבן, סחורות אמריקאיות נתקלות בחומות מכסים של 33 אחוז בישראל. לפיכך מעתה שיעור המכס על סחורות ישראליות הנכנסות לארה״ב יהיה 17 אחוז. עשרות מדינות יתקלו בחומות גבוהות יותר כתוצאה ממדיניות חדשה זו. בולטת מעל כולן היא כמובן סין. בתחילת הקדנציה השנייה של טראמפ, הוטלו מכסים בשיעור של 20 אחוזים על סחורות סיניות. בעקבות התכנית השיעור הכולל של מכס על סחורות סיניות הינו 54 אחוז. התכנית של טראמפ לא מבחינה בין חברים ליריבים, ועל כן גם שותפי סחר ידידותיים כמו האיחוד האירופי ויפן יאלצו להתמודד עם מציאות שונה שבה חומות מכס של 20 אחוזים ויותר.
לעת עתה המכסים מייצגים רק את המדיניות כלפי סחורות הנכנסות לארה״ב ולא שירותים. למעשה, ארה״ב מנהלת עודף מסחרי בשירותים במשך שנים רבות. אולם, הגרעון המסחרי שלה בסחורות הגיע לשיא חדש של טריליון דולר בשנת 2024. הגרעון המסחרי בשילוב עם הגרעון התקציבי והחוב התופח היו היבטים משמעותיים שהודגשו בקמפיין הבחירות הרפובליקני. התקווה של הבית הלבן הינה שהמכסים יובילו לחיזוק הכלכלה האמריקאית באמצעות שלושה תהליכים שיתרחשו כעת: ראשית, חברות יחזרו לייצר בארה״ב כדי להימנע מחומות המכס; שנית, תשלומי המכסים יגדילו את קופת האוצר האמריקאית ויסייעו לטפל בבעיית החוב; שלישית, ההכנסות מהמכסים יאפשרו לקצץ מיסים, מה שיוביל לביקושים עולים ושגשוג כלכלי. אולם, רצונות לחוד ומציאות לחוד. אם הדברים ישארו בעינם כפי שהוצגו במדשאות הבית הלבן, סביר להניח כי מדינות רבות יגיבו בהתאם ויגידלו את שיעורי המכסים שלהם. תהליך זה ייצור דינמיקה שלילית שאמורה לבוא לידי ביטוי בעליות מחירים, שיבושים בשרשראות האספקה הגלובליות, ובסיכומו של דבר האטה ואף מיתון בכלכלה הגלובלית.
למרות שחצי מהייצוא הישראלי הינו ייצוא שירותים שאינם כלולים במלחמת הסחר, גם ישראל עלולה להיפגע מהמצב החדש. הניסיון לרצות את האמריקאים ולהוריד את המכסים הבודדים על סחורות אמריקאיות ביום שלישי, לא הצליח. על כן, ישראל תאלץ להתמודד עם מציאות בה הייבואנית הגדולה ביותר מטילה חומת מכס גבוהה יותר של 17 אחוז על הסחורות ממנה. באופן מסורתי למעלה מרבע מסך כל הייצוא הפיזי הישראלי מופנה לארה״ב. בשנת 2024 הייצוא הישראלי של סחורות לארה״ב (כולל יהלומים) עמד על 17.3 מיליארד דולר. כמו כן, מאחר ולרוב התגובה למכסים היא מכסים נוספים, ייתכן כי הסחורות הישראליות יתקלו בחומות סחר גם במקומות אחרים. אין ספק כי הסבירות למיתון עולמי שיורגש היטב גם בישראל, עלה משמעותית בעקבות הצהרתו של טראמפ. שביב של תקווה יצא מכיוון שר האוצר סקוט בסנט, שביקש ממדינות לא להגיב למכסים, מה שעשוי להחמיר את המצב. כלומר, למרות הטלת פצצת המכסים כנראה יש מקום למשא ומתן כדי להמתיק את הגלולה.