החמאס הינו ארגון טרור חצי-צבאי בעל ארסנל נשק רב ומתקדם ממקורות שונים, בהם הברחות נשק תיקני מאיראן דרך סיני או דרך הים התיכון לרצועה, וכן ייצור עצמי במעבדות ובסדנאות מקומיות בהדרכה איראנית.
בתחילת המלחמה החמאס היה מאורגן בכוח לוחם בממד הימי והיבשתי, במסגרות גדודיות וחטיבתיות בסדר גודל של כ-20,000-25,000 לוחמים, חלקם מאומנים (בין היתר באיראן), מצוידים היטב ומחופרים ברשת מנהרות לחימה, פיקוד, שליטה ובקרה בעומקים שונים ובהיקף אורך משוער של 500-700 ק"מ. כוח זה היה מצויד בעשרות אלפים של סוגי נשק קל כגון רובי סער קלצ'ניקוב, רובי צלפים, מקלעים, רימונים ומטעני נפץ וחבלה בכמות עצומה. אחד המקורות לייצור של אותם מטעני החבלה של חמאס הוא נפלים של תחמושת צה"לית. נושא זה נדון בכתבת תחקיר של ה"ניו יורק טיימס". ידוע כי חלק מהתחמושת הצה"לית היא ישנה או פגת תוקף, עם כשל של סביבות ה-15%. מדובר גם בתחמושת "לא חכמה", אשר נורית בכמויות גדולות ומתפזרת באזורים שהופצצו באופן אקראי. כך למשל, פצצה בת 750 ליברות (בערך 340 ק"ג) שלא התפוצצה יכולה לחמש כמות נכבדה של רקטות. לפי הכתבה, מרבית מטעני הנפץ של חמאס במלחמת "חרבות ברזל" מקורה בתחמושת צהלי"ת שלא התפוצצה, כמו למשל בתקרית בה נפלו 10 חיילי צה"ל בדצמבר האחרון.
גדודי החמאס היו מצוידים ב-7.10 בנשק נ"ט בהיקפים גדולים ביותר. נשק זה, כלל מגוון של מטולי רקטות RPG וסוגים שונים של טילי הקורנט הקטלניים, המהווים איום על טנקים וכלי רכב משוריינים אחרים וכן על מבנים בהם שוהים כוחותינו. מבחינת האיום בממד האווירי, ההנחה היא כי בתחילת המערכה היו לחמאס רקטות וטילים בסדר גודל של 18,000-30,000 רקטות וטילים לא מדויקים. מרביתם לטווחים קצרים - עד לטווח של 10 ק"מ, ובינוניים – עד 40 ק"מ, ומיעוטם לטווחים ארוכים יותר - עד 160-250 ק"מ. לחמאס גם מספר לא ידוע של כטבמ"ים ורחפנים לצילום, תקיפה או כלי טיס מתאבדים. לאחר ארבעה חודשי לחימה החמאס איבד כ-10,000-9,000 איש ועוד כ-10,000 פצועים שיצאו ממעגל הלחימה. למעשה, כ-75% מהמסגרות הגדודיות חוסלו, מחנות ומפקדות, סדנאות ומפעלי ייצור אמל"ח מעל ומתחת הקרקע הושמדו ושרשרת הפיקוד חוסלה ברובה הגדול. כרגע לחימת החמאס נעשית באופן ספורדי במגמת חיכוך ולא לחימה מסודרת. ירי הרקטות והטילים פחת משמעותית, והוא אקראי ובהיקפים של אחוזים בודדים מההיקף שהיה בתחילת הלחימה בזכות השמדה שיטתית של הטילים, הרקטות ותשתיות הייצור, ובגלל האחיזה היבשתית ההדוקה שמונעת חופש תנועה לחוליות השיגור.
החמאס הינו ארגון טרור חצי-צבאי בעל ארסנל נשק רב ומתקדם ממקורות שונים, בהם הברחות נשק תיקני מאיראן דרך סיני או דרך הים התיכון לרצועה, וכן ייצור עצמי במעבדות ובסדנאות מקומיות בהדרכה איראנית.
בתחילת המלחמה החמאס היה מאורגן בכוח לוחם בממד הימי והיבשתי, במסגרות גדודיות וחטיבתיות בסדר גודל של כ-20,000-25,000 לוחמים, חלקם מאומנים (בין היתר באיראן), מצוידים היטב ומחופרים ברשת מנהרות לחימה, פיקוד, שליטה ובקרה בעומקים שונים ובהיקף אורך משוער של 500-700 ק"מ. כוח זה היה מצויד בעשרות אלפים של סוגי נשק קל כגון רובי סער קלצ'ניקוב, רובי צלפים, מקלעים, רימונים ומטעני נפץ וחבלה בכמות עצומה. אחד המקורות לייצור של אותם מטעני החבלה של חמאס הוא נפלים של תחמושת צה"לית. נושא זה נדון בכתבת תחקיר של ה"ניו יורק טיימס". ידוע כי חלק מהתחמושת הצה"לית היא ישנה או פגת תוקף, עם כשל של סביבות ה-15%. מדובר גם בתחמושת "לא חכמה", אשר נורית בכמויות גדולות ומתפזרת באזורים שהופצצו באופן אקראי. כך למשל, פצצה בת 750 ליברות (בערך 340 ק"ג) שלא התפוצצה יכולה לחמש כמות נכבדה של רקטות. לפי הכתבה, מרבית מטעני הנפץ של חמאס במלחמת "חרבות ברזל" מקורה בתחמושת צהלי"ת שלא התפוצצה, כמו למשל בתקרית בה נפלו 10 חיילי צה"ל בדצמבר האחרון.
גדודי החמאס היו מצוידים ב-7.10 בנשק נ"ט בהיקפים גדולים ביותר. נשק זה, כלל מגוון של מטולי רקטות RPG וסוגים שונים של טילי הקורנט הקטלניים, המהווים איום על טנקים וכלי רכב משוריינים אחרים וכן על מבנים בהם שוהים כוחותינו. מבחינת האיום בממד האווירי, ההנחה היא כי בתחילת המערכה היו לחמאס רקטות וטילים בסדר גודל של 18,000-30,000 רקטות וטילים לא מדויקים. מרביתם לטווחים קצרים - עד לטווח של 10 ק"מ, ובינוניים – עד 40 ק"מ, ומיעוטם לטווחים ארוכים יותר - עד 160-250 ק"מ. לחמאס גם מספר לא ידוע של כטבמ"ים ורחפנים לצילום, תקיפה או כלי טיס מתאבדים. לאחר ארבעה חודשי לחימה החמאס איבד כ-10,000-9,000 איש ועוד כ-10,000 פצועים שיצאו ממעגל הלחימה. למעשה, כ-75% מהמסגרות הגדודיות חוסלו, מחנות ומפקדות, סדנאות ומפעלי ייצור אמל"ח מעל ומתחת הקרקע הושמדו ושרשרת הפיקוד חוסלה ברובה הגדול. כרגע לחימת החמאס נעשית באופן ספורדי במגמת חיכוך ולא לחימה מסודרת. ירי הרקטות והטילים פחת משמעותית, והוא אקראי ובהיקפים של אחוזים בודדים מההיקף שהיה בתחילת הלחימה בזכות השמדה שיטתית של הטילים, הרקטות ותשתיות הייצור, ובגלל האחיזה היבשתית ההדוקה שמונעת חופש תנועה לחוליות השיגור.