חיסולו של נסראללה הוא לא פחות מטלטלה במזרח התיכון. מדובר באירוע בעל משמעויות אסטרטגיות מרחיקות לכת עבור ציר התנגדות ומעבר לכך. גלי ההדף עוד יורגשו באזור - מוקדם עדיין לקבוע באיזה אופן אבל בינתיים כמה תובנות על המצב:
א. נסראללה הוא לא עוד מפקד צבאי - הוא סמל, מנהיג כריזמטי ופוליטיקאי מיומן, מושא להערצה לשיעים ולשלל מתנגדי ישראל. נכון, לכל אחד יש מחליף אבל לא ברמה ובאיכויות של נסראללה, שידע לשלב במיומנות בין רמות המלחמה – מחזון דתי ואידיאולוגי ארוך טווח, לאופרציה מורכבת ועד לטקטיקה מיידית. הוא מזוהה כמי שאחראי לשורה של ניצחונות והישגים מול ישראל – מהנסיגה ב-2000 ועד ל"ניצחון האלוהי" של 2006.
ב. מי שמסתמן כמחליפו הוא האשם צפי א-דין (במידה והוא עצמו לא נהרג) – ראש המועצה המבצעת של חזבאללה, שנחשב למספר 2 בארגון. יש לו גם ייחוס משפחתי "מכובד": הוא בן דודו של נסראללה ובנו נשוי לבתו של קאסם סולימאני, לשעבר מפקד כוח קדס במשמרות המהפכה. ב-2006 הוא אף זכה להכרה איראנית כמחליפו של נסראללה. ועדיין - אין לו את המעמד והכריזמה של נסראללה. הוא יצטרך לעבוד קשה כדי לזכות באמון הציר.
ג. ולשאלה הקשה מכל - לאן הולכים מכאן? נתחיל מזה שהארגון חטף את המכה הקשה ביותר שיכול היה לדמיין. יש יאמרו אנושה. אין מערך פיקוד ושליטה מסודר, אין דירקטיבה ויש קשיים אופרטיביים וטקטיים משמעותיים. ואחרי כל האופטימיות הזו - אל לנו לשכוח שהיכולות הצבאיות המתקדמות של הארגון עדיין קיימות. חזבאללה בנה במשך עשורים שלמים את בניין הכוח וביתר שאת מאז 2006 - כולל מערך הטילים המדויקים, ובכלל ארסנל של טילים ורקטות. כך שגם אם היכולות נפגעו באופן משמעותי (הערכות של כ-50%) הן עדיין קיימות.
ד. משמעות חשובה נוספת היא שאנחנו נכנסים למרחב אי וודאות גדול. נסראללה היווה במידה רבה כתובת שאנחנו מכירים ומתיימרים להבין. הוואקום שנוצר מטלטל את כל ההבנות והמשוואות שכוננו מול הארגון. לפנינו עבודה קשה בניסיון לנתח יריב אחר, בעידן שאחרי נסראללה. בכל מקרה, אחרי שלל ההצלחות האופרטיביות כדאי שישראל תגבש אסטרטגיית יציאה חכמה שתסתיים במימוש מטרת העל של המלחמה הזו - השבת החטופים ליקיריהם.
חיסולו של נסראללה הוא לא פחות מטלטלה במזרח התיכון. מדובר באירוע בעל משמעויות אסטרטגיות מרחיקות לכת עבור ציר התנגדות ומעבר לכך. גלי ההדף עוד יורגשו באזור - מוקדם עדיין לקבוע באיזה אופן אבל בינתיים כמה תובנות על המצב:
א. נסראללה הוא לא עוד מפקד צבאי - הוא סמל, מנהיג כריזמטי ופוליטיקאי מיומן, מושא להערצה לשיעים ולשלל מתנגדי ישראל. נכון, לכל אחד יש מחליף אבל לא ברמה ובאיכויות של נסראללה, שידע לשלב במיומנות בין רמות המלחמה – מחזון דתי ואידיאולוגי ארוך טווח, לאופרציה מורכבת ועד לטקטיקה מיידית. הוא מזוהה כמי שאחראי לשורה של ניצחונות והישגים מול ישראל – מהנסיגה ב-2000 ועד ל"ניצחון האלוהי" של 2006.
ב. מי שמסתמן כמחליפו הוא האשם צפי א-דין (במידה והוא עצמו לא נהרג) – ראש המועצה המבצעת של חזבאללה, שנחשב למספר 2 בארגון. יש לו גם ייחוס משפחתי "מכובד": הוא בן דודו של נסראללה ובנו נשוי לבתו של קאסם סולימאני, לשעבר מפקד כוח קדס במשמרות המהפכה. ב-2006 הוא אף זכה להכרה איראנית כמחליפו של נסראללה. ועדיין - אין לו את המעמד והכריזמה של נסראללה. הוא יצטרך לעבוד קשה כדי לזכות באמון הציר.
ג. ולשאלה הקשה מכל - לאן הולכים מכאן? נתחיל מזה שהארגון חטף את המכה הקשה ביותר שיכול היה לדמיין. יש יאמרו אנושה. אין מערך פיקוד ושליטה מסודר, אין דירקטיבה ויש קשיים אופרטיביים וטקטיים משמעותיים. ואחרי כל האופטימיות הזו - אל לנו לשכוח שהיכולות הצבאיות המתקדמות של הארגון עדיין קיימות. חזבאללה בנה במשך עשורים שלמים את בניין הכוח וביתר שאת מאז 2006 - כולל מערך הטילים המדויקים, ובכלל ארסנל של טילים ורקטות. כך שגם אם היכולות נפגעו באופן משמעותי (הערכות של כ-50%) הן עדיין קיימות.
ד. משמעות חשובה נוספת היא שאנחנו נכנסים למרחב אי וודאות גדול. נסראללה היווה במידה רבה כתובת שאנחנו מכירים ומתיימרים להבין. הוואקום שנוצר מטלטל את כל ההבנות והמשוואות שכוננו מול הארגון. לפנינו עבודה קשה בניסיון לנתח יריב אחר, בעידן שאחרי נסראללה. בכל מקרה, אחרי שלל ההצלחות האופרטיביות כדאי שישראל תגבש אסטרטגיית יציאה חכמה שתסתיים במימוש מטרת העל של המלחמה הזו - השבת החטופים ליקיריהם.