הסכמי אברהם סיפקו לישראל כר להעמקת האינטגרציה שלה באזור. אולם, ההסכמים מספקים לישראל גם הזדמנויות להרחיב את גבול השפעתה מעבר למזרח התיכון ולהשתלב במערכים על-אזוריים. מערך מולטילטראלי שכזה נרקם לו בין הודו, ישראל (I2), ארצות הברית ואיחוד האמירויות הערביות (U2).
בביקורו הקרב בישראל צפוי הנשיא ג'ו ביידן לקחת חלק בפסגת מנהיגים (וירטואלית) ראשונה מסוגה בהשתתפות ראש הממשלה, יאיר לפיד, נשיא איחוד האמירויות, מחמד בן-זאיד, וראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי. זו תהיה למעשה פגישה שניה של ה- I2U2ששרי החוץ שלו נפגשו באוקטובר 2021. סמוך לפגישה זו הוכרז שהמערך החדש יתרכז בנושאים "רכים" יחסית, כמו כלכלה, תשתיות, נתיבי שיט וכיו"ב, יתכן כדי לא ליצור דימוי של התארגנות בעלת רציונל ביטחוני המכוון כלפי מדינות במרחב.
מאז פגישת שרי החוץ חלו מספר התפתחויות חשובות, בראשן חתימה על הסכמים להקמת אזור סחר חופשי בין ישראל לבין איחוד האמירויות והסכם דומה שנחתם בין איחוד האמירויות לבין הודו. הסכמים אלו צפויים להגדיל את הסחר בין המדינות, בסחורות ובשירותים, וליצור הזדמנויות חדשות ושותפויות כלכליות. בנוסף על הפרק, הסכם לכינון אזור סחר חופשי בין ישראל לבין הודו, עמה מתנהלים הדיונים כבר מעל שנתיים.
ה- I2U2טומן בחובו פוטנציאל לחיזוק שיתוף הפעולה בתחומים רבים ובהם אנרגיה, רפואה וביטחון מזון. הטכנולוגיה המתקדמת בישראל, יכולות הייצור של הודו והצרכים ומקורות המימון של איחוד האמירויות מעידים על הפוטנציאל הטמון בקשרים החדשים. ההערכה היא שהיקף הסחר בין ישראל-הודו-איחוד האמירויות יכול להגיע לכ-100 מיליארד דולר עד סוף העשור הנוכחי.
מעבר להיבטים "הרכים" יש ל- I2U2גם היבט אסטרטגי. במפרץ ישנם קולות הקוראים לפצות על הפחתת הקשב האסטרטגי האמריקאי בהגברת הנוכחות הצבאית במפרץ מטעמן של מדינות נוספות, בהן גם הודו. גם לישראל עניין, למשל, בהגברת הנוכחות הימית של הודו בים הערבי ובים האדום, זירות המאוימות על ידי איראן. הודו אינה נתפסת כמי שמחזיקה בשאיפות התפשטות כמו סין או רוסיה, וקשריה הטובים עם ארצות הברית מבטיחים כי קידום היחסים עימה יהיה בברכת האמריקאים.
אולם, למימוש שיתוף הפעולה יתכנו חסמים מדיניים, שהרי לשחקנים השונים עדיפויות שונות ורגישויות שונות. בעוד ארה"ב והודו רואות ב- I2U2הזדמנות בעיקר (אך לא רק) לאתגר את סין ולהגביל את נוכחותה במזרח תיכון, הרי ישראל, ובמידה פחותה איחוד האמירויות, עשויות לראות בו כלי (נוסף) להתמודדות עם איראן. בנוסף, יש לזכור שהודו מוגבלת יותר ממעצמות גלובאליות אחרות במשאביה הכלכליים והצבאיים, ומושפעת לא פחות ואולי יותר מאילוצים פוליטיים ודתיים פנימיים.
נכון יהיה לישראל לא להפריז בציפיות מן ה- I2U2המתהווה בתחום הצבאי-ביטחוני, אך הוא עשוי לתרום בעקיפין לחיזוק מסגרות בילטראליות לשיתוף פעולה שלישראל עניין בהן, בראשן עם ארצות הברית, ופוטנציאל לא מבוטל בתחום הכלכלי-מדיני.
הסכמי אברהם סיפקו לישראל כר להעמקת האינטגרציה שלה באזור. אולם, ההסכמים מספקים לישראל גם הזדמנויות להרחיב את גבול השפעתה מעבר למזרח התיכון ולהשתלב במערכים על-אזוריים. מערך מולטילטראלי שכזה נרקם לו בין הודו, ישראל (I2), ארצות הברית ואיחוד האמירויות הערביות (U2).
בביקורו הקרב בישראל צפוי הנשיא ג'ו ביידן לקחת חלק בפסגת מנהיגים (וירטואלית) ראשונה מסוגה בהשתתפות ראש הממשלה, יאיר לפיד, נשיא איחוד האמירויות, מחמד בן-זאיד, וראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי. זו תהיה למעשה פגישה שניה של ה- I2U2ששרי החוץ שלו נפגשו באוקטובר 2021. סמוך לפגישה זו הוכרז שהמערך החדש יתרכז בנושאים "רכים" יחסית, כמו כלכלה, תשתיות, נתיבי שיט וכיו"ב, יתכן כדי לא ליצור דימוי של התארגנות בעלת רציונל ביטחוני המכוון כלפי מדינות במרחב.
מאז פגישת שרי החוץ חלו מספר התפתחויות חשובות, בראשן חתימה על הסכמים להקמת אזור סחר חופשי בין ישראל לבין איחוד האמירויות והסכם דומה שנחתם בין איחוד האמירויות לבין הודו. הסכמים אלו צפויים להגדיל את הסחר בין המדינות, בסחורות ובשירותים, וליצור הזדמנויות חדשות ושותפויות כלכליות. בנוסף על הפרק, הסכם לכינון אזור סחר חופשי בין ישראל לבין הודו, עמה מתנהלים הדיונים כבר מעל שנתיים.
ה- I2U2טומן בחובו פוטנציאל לחיזוק שיתוף הפעולה בתחומים רבים ובהם אנרגיה, רפואה וביטחון מזון. הטכנולוגיה המתקדמת בישראל, יכולות הייצור של הודו והצרכים ומקורות המימון של איחוד האמירויות מעידים על הפוטנציאל הטמון בקשרים החדשים. ההערכה היא שהיקף הסחר בין ישראל-הודו-איחוד האמירויות יכול להגיע לכ-100 מיליארד דולר עד סוף העשור הנוכחי.
מעבר להיבטים "הרכים" יש ל- I2U2גם היבט אסטרטגי. במפרץ ישנם קולות הקוראים לפצות על הפחתת הקשב האסטרטגי האמריקאי בהגברת הנוכחות הצבאית במפרץ מטעמן של מדינות נוספות, בהן גם הודו. גם לישראל עניין, למשל, בהגברת הנוכחות הימית של הודו בים הערבי ובים האדום, זירות המאוימות על ידי איראן. הודו אינה נתפסת כמי שמחזיקה בשאיפות התפשטות כמו סין או רוסיה, וקשריה הטובים עם ארצות הברית מבטיחים כי קידום היחסים עימה יהיה בברכת האמריקאים.
אולם, למימוש שיתוף הפעולה יתכנו חסמים מדיניים, שהרי לשחקנים השונים עדיפויות שונות ורגישויות שונות. בעוד ארה"ב והודו רואות ב- I2U2הזדמנות בעיקר (אך לא רק) לאתגר את סין ולהגביל את נוכחותה במזרח תיכון, הרי ישראל, ובמידה פחותה איחוד האמירויות, עשויות לראות בו כלי (נוסף) להתמודדות עם איראן. בנוסף, יש לזכור שהודו מוגבלת יותר ממעצמות גלובאליות אחרות במשאביה הכלכליים והצבאיים, ומושפעת לא פחות ואולי יותר מאילוצים פוליטיים ודתיים פנימיים.
נכון יהיה לישראל לא להפריז בציפיות מן ה- I2U2המתהווה בתחום הצבאי-ביטחוני, אך הוא עשוי לתרום בעקיפין לחיזוק מסגרות בילטראליות לשיתוף פעולה שלישראל עניין בהן, בראשן עם ארצות הברית, ופוטנציאל לא מבוטל בתחום הכלכלי-מדיני.