בשבועות האחרונים חזר שוב ושוב הממשל האמריקני והנשיא ביידן בראשו והתריע כי לא יוכל להישאר אדיש לפעולה ישראלית ברפיח שלא תקדם לה תוכנית בת-ביצוע לפינוי האוכלוסייה הפלסטינית שהתרכזה באזור ואשר תתואם מראש עם ארצות הברית. לכן, אל לנו להיות מופתעים מהחלטתו לעכב משלוח של פצצות מדויקות ומאזהרתו של ביידן כי "אם ישראל תמשיך בפלישה לרפיח נפסיק לספק לה נשק התקפי".
לדברי ביידן, "הבהרתי להם שאם הם ייכנסו לרפיח - והם עדיין לא נכנסו לרפיח - אני לא אספק את הנשק ששימש בעבר כדי להתמודד עם רפיח, ולהתמודד עם ערים". ההערכה היא כי מעבר לסוגיית רפיח, הממשל ממשיך להיות מוטרד גם מכך שבראייתו ישראל לא הציגה עד כה אסטרטגיה מדינית ברורה ליום שלאחר המלחמה, בניגוד לממשל שעדיין מחויב להביא עסקת חטופים שתפתח את הדלת בראייתו לקידום מהלך רחב לעיצוב מחדש של הארכיטקטורה האזורית. יתר על כן, המחויבות החד משמעית שמפגין הנשיא ביידן מהרגע הראשון לביטחונה של ישראל והתמיכה המדינית והצבאית רחבת ההיקף בה, מאפשרת לו בראייתו לגלות מעורבות ולהשפיע על ההתפתחויות כך שיתאמו גם לאינטרסים של ארצות הברית.
מערכת הבחירות וההתנגדות בקרב חלק מקהל הבוחרים הדמוקרטים למדיניות הממשל הנם רכיב במדיניות, אך אין לתלות בכך את הסיבה היחידה להחלטותיו של הממשל בהקשר לישראל. לאחר שבעה חודשי מלחמה בעזה, כששעון החול המדיני בזירה הבינלאומי אזל, ומול תרחיש של הידרדרות רחבה מול חזבאללה, ברור לכל כי ישראל צריכה להמשיך ולראות בשימור הגיבוי האמריקני יעד אסטרטגי שבלעדיו אין לה את היכולת לממש את יעדיה במלחמה בטווח הארוך. כדי להבטיח זאת עליה לקחת בחשבון גם את האינטרסים האמריקניים. הממשל מבחינתו מתכוון להמשיך ולממש את מחויבותו להגן על ישראל כפי שגם בא לידי ביטוי בתאום ובסיוע לסיכול המתקפה האיראנית ב-14 באפריל ובאישור לאחרונה של חבילת סיוע מיוחדת של 14.5 מיליארד דולר. על ישראל לכן לדבוק במדיניותה עד כה, לתאם עם הממשל את צעדיה ובעיקר להבין כי מהלכי הממשל אינם ביטוי לכך שארה"ב זונחת את תמיכתה, אלא חשש אמת מכך שללא עסקת חטופים ומבלי שיוצב על סדר היום חזון מדיני ברור ל"יום שאחרי" האלטרנטיבה היא המשך המלחמה ללא היכולת לתרגם אותה למהלך מדיני רחב שיבטיח את היעד של חיסול יכולת החמאס לשלוט ברצועה. לכך הממשל לא יוכל לתת יד והסבירות כי יידרש לנקוט בצעדים נוספים נגד ישראל תגבר.
בשבועות האחרונים חזר שוב ושוב הממשל האמריקני והנשיא ביידן בראשו והתריע כי לא יוכל להישאר אדיש לפעולה ישראלית ברפיח שלא תקדם לה תוכנית בת-ביצוע לפינוי האוכלוסייה הפלסטינית שהתרכזה באזור ואשר תתואם מראש עם ארצות הברית. לכן, אל לנו להיות מופתעים מהחלטתו לעכב משלוח של פצצות מדויקות ומאזהרתו של ביידן כי "אם ישראל תמשיך בפלישה לרפיח נפסיק לספק לה נשק התקפי".
לדברי ביידן, "הבהרתי להם שאם הם ייכנסו לרפיח - והם עדיין לא נכנסו לרפיח - אני לא אספק את הנשק ששימש בעבר כדי להתמודד עם רפיח, ולהתמודד עם ערים". ההערכה היא כי מעבר לסוגיית רפיח, הממשל ממשיך להיות מוטרד גם מכך שבראייתו ישראל לא הציגה עד כה אסטרטגיה מדינית ברורה ליום שלאחר המלחמה, בניגוד לממשל שעדיין מחויב להביא עסקת חטופים שתפתח את הדלת בראייתו לקידום מהלך רחב לעיצוב מחדש של הארכיטקטורה האזורית. יתר על כן, המחויבות החד משמעית שמפגין הנשיא ביידן מהרגע הראשון לביטחונה של ישראל והתמיכה המדינית והצבאית רחבת ההיקף בה, מאפשרת לו בראייתו לגלות מעורבות ולהשפיע על ההתפתחויות כך שיתאמו גם לאינטרסים של ארצות הברית.
מערכת הבחירות וההתנגדות בקרב חלק מקהל הבוחרים הדמוקרטים למדיניות הממשל הנם רכיב במדיניות, אך אין לתלות בכך את הסיבה היחידה להחלטותיו של הממשל בהקשר לישראל. לאחר שבעה חודשי מלחמה בעזה, כששעון החול המדיני בזירה הבינלאומי אזל, ומול תרחיש של הידרדרות רחבה מול חזבאללה, ברור לכל כי ישראל צריכה להמשיך ולראות בשימור הגיבוי האמריקני יעד אסטרטגי שבלעדיו אין לה את היכולת לממש את יעדיה במלחמה בטווח הארוך. כדי להבטיח זאת עליה לקחת בחשבון גם את האינטרסים האמריקניים. הממשל מבחינתו מתכוון להמשיך ולממש את מחויבותו להגן על ישראל כפי שגם בא לידי ביטוי בתאום ובסיוע לסיכול המתקפה האיראנית ב-14 באפריל ובאישור לאחרונה של חבילת סיוע מיוחדת של 14.5 מיליארד דולר. על ישראל לכן לדבוק במדיניותה עד כה, לתאם עם הממשל את צעדיה ובעיקר להבין כי מהלכי הממשל אינם ביטוי לכך שארה"ב זונחת את תמיכתה, אלא חשש אמת מכך שללא עסקת חטופים ומבלי שיוצב על סדר היום חזון מדיני ברור ל"יום שאחרי" האלטרנטיבה היא המשך המלחמה ללא היכולת לתרגם אותה למהלך מדיני רחב שיבטיח את היעד של חיסול יכולת החמאס לשלוט ברצועה. לכך הממשל לא יוכל לתת יד והסבירות כי יידרש לנקוט בצעדים נוספים נגד ישראל תגבר.