השבוע עברה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה אבן דרך סמלית ובעלת משמעות היסטורית: 1418 ימים. זה משך הזמן שארכה "המלחמה הפטריוטית הגדולה" – פרק במלחמת העולם השנייה שהחל בפלישה הגרמנית לברית המועצות והסתיים בכניעת גרמניה. ברוסיה, מזכירים לרוב את ה"מלחמה הפטריוטית הגדולה" כשמדברים על מורשת מלחמת העולם השנייה במדינה.
"מבצע צבאי מיוחד" – הכינוי "לשון נקייה" שבו משתמש המשטר הרוסי למלחמה הנוכחית – נועד במקור, לפי ההצהרות הרשמיות, "לפתור את הבעיה האוקראינית" תוך ימים ספורים. בפועל, הלחימה נמשכת זמן רב יותר מהתקופה ההיסטורית שעל בסיסה הקרמלין מעצב ומצדיק את תפיסת האיום והפעלת הכוח שלו. הרי על פי נרטיב המשטר, המאבק באוקראינה (ובדמות המלחמה ההיברידית גם נגד אירופה) הוא מאבק בניאו-נאצים שהשתלטו על קייב בסיוע המערב.
במציאות, מדובר זה זמן רב במלחמת התשה. רוסיה ממשיכה לתקוף תשתיות אנרגיה בניסיון לשבש את שגרת החיים בערים האוקראיניות, בעוד שבשטח נרשמת התקדמות איטית מאוד לעבר קווי ההגנה במזרח המדינה, המלווה בהרג של אלפים מדי שבוע. במקביל, רוסיה מתמודדת עם שחיקה כלכלית, מדינית וחברתית מצטברת, ועד כה לא הצליחה להשיג את יעדיה המרכזיים: סיום הלחימה בתנאיה הכוללים ויתורים טריטוריאליים מצד אוקראינה, הגבלת צבאה ויכולתה לקבל סיוע מערבי (הגנה צבאית של מדינות אירופה ו/או נאט"ו).
הפער בין הנרטיב שמקדם הקרמלין לבין המציאות בשטח הולך ומעמיק. בעוד שב"מלחמה הפטריוטית הגדולה" עמי ברית המועצות הדפו, במחיר עשרות מיליוני הרוגים, תוקף זר שאיים על עצם קיומה של המדינה, המערכה הנוכחית מתנהלת כניסיון לכפות שינוי גבולות וכפיפות מדינית על מדינה ריבונית שכנה – בהתאם לתפיסה שלפיה אזורים מסוימים "חייבים" לשוב לחיק רוסיה.
מהלך זה עומד בניגוד לעקרונות שעל בסיסם עוצבה המערכת הבינלאומית לאחר תבוסת גרמניה הנאצית, ובראשם עקרון הריבונות, קדושת הגבולות והזכות של עמים להגדרה עצמית. תוצאת המלחמה, שסופה טרם נראה באופק, עשויה לשמש אינדיקציה מרכזית ליכולתה של המערכת הבינלאומית להמשיך ולפעול על בסיס אותם העקרונות שהחזיקו מעמד 80 שנה – או, לחלופין, להצביע על מעבר לסדר בינלאומי חדש ואלים יותר.
השבוע עברה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה אבן דרך סמלית ובעלת משמעות היסטורית: 1418 ימים. זה משך הזמן שארכה "המלחמה הפטריוטית הגדולה" – פרק במלחמת העולם השנייה שהחל בפלישה הגרמנית לברית המועצות והסתיים בכניעת גרמניה. ברוסיה, מזכירים לרוב את ה"מלחמה הפטריוטית הגדולה" כשמדברים על מורשת מלחמת העולם השנייה במדינה.
"מבצע צבאי מיוחד" – הכינוי "לשון נקייה" שבו משתמש המשטר הרוסי למלחמה הנוכחית – נועד במקור, לפי ההצהרות הרשמיות, "לפתור את הבעיה האוקראינית" תוך ימים ספורים. בפועל, הלחימה נמשכת זמן רב יותר מהתקופה ההיסטורית שעל בסיסה הקרמלין מעצב ומצדיק את תפיסת האיום והפעלת הכוח שלו. הרי על פי נרטיב המשטר, המאבק באוקראינה (ובדמות המלחמה ההיברידית גם נגד אירופה) הוא מאבק בניאו-נאצים שהשתלטו על קייב בסיוע המערב.
במציאות, מדובר זה זמן רב במלחמת התשה. רוסיה ממשיכה לתקוף תשתיות אנרגיה בניסיון לשבש את שגרת החיים בערים האוקראיניות, בעוד שבשטח נרשמת התקדמות איטית מאוד לעבר קווי ההגנה במזרח המדינה, המלווה בהרג של אלפים מדי שבוע. במקביל, רוסיה מתמודדת עם שחיקה כלכלית, מדינית וחברתית מצטברת, ועד כה לא הצליחה להשיג את יעדיה המרכזיים: סיום הלחימה בתנאיה הכוללים ויתורים טריטוריאליים מצד אוקראינה, הגבלת צבאה ויכולתה לקבל סיוע מערבי (הגנה צבאית של מדינות אירופה ו/או נאט"ו).
הפער בין הנרטיב שמקדם הקרמלין לבין המציאות בשטח הולך ומעמיק. בעוד שב"מלחמה הפטריוטית הגדולה" עמי ברית המועצות הדפו, במחיר עשרות מיליוני הרוגים, תוקף זר שאיים על עצם קיומה של המדינה, המערכה הנוכחית מתנהלת כניסיון לכפות שינוי גבולות וכפיפות מדינית על מדינה ריבונית שכנה – בהתאם לתפיסה שלפיה אזורים מסוימים "חייבים" לשוב לחיק רוסיה.
מהלך זה עומד בניגוד לעקרונות שעל בסיסם עוצבה המערכת הבינלאומית לאחר תבוסת גרמניה הנאצית, ובראשם עקרון הריבונות, קדושת הגבולות והזכות של עמים להגדרה עצמית. תוצאת המלחמה, שסופה טרם נראה באופק, עשויה לשמש אינדיקציה מרכזית ליכולתה של המערכת הבינלאומית להמשיך ולפעול על בסיס אותם העקרונות שהחזיקו מעמד 80 שנה – או, לחלופין, להצביע על מעבר לסדר בינלאומי חדש ואלים יותר.