שנתיים מלאו לחתימה על ההסכמים לנרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות ולבחריין, אליהן הצטרפו מרוקו וסודאן, הגם שההסכם עם האחרונה לא קרם עדיין עור וגידים.
עד כה, נחתמו מאות מזכרי הבנות (מרביתם עדיין לא מומשו) והסכמים בתחומים מגוונים, נפתחו נציגויות, נערכו ביקורים מתוקשרים ונחנכו קווי תעופה. נערכו מעל ל-150 מפגשים של גורמי מערכת הביטחון עם עמיתיהם באזור ונחתמו עסקאות בסך של יותר מ-3 מיליארד דולר של אמצעים ביטחוניים ישראלים למדינות האזור.
למרות ההישגים, נסיבות שונות ותהליכי עומק עלולים לצנן את השלום החם באופן יחסי. להלן כמה מעצבים המשפיעים על האפשרות לפתח את היחסים וקובעים תקרת זכוכית מסוימת, הגם שדינמית באופיה משום שנוכחנו שבהתאם לתמורות מסוימות מדינות ערב תלכנה כברת דרך, גם בניגוד לעמדותיהן הפומביות הקודמות.
ראשית, לנושא הפלסטיני עדיין משקל רב בקרב הציבורים הערביים. החרפה במצב הביטחוני בין ישראל לחמאס, ובוודאי בשטחי הגדה, על רקע ערעור המשילות של הרשות הפלסטינית, עלולה לפגוע ביחסים, ובוודאי ביכולת להחצינם.
שנית, איראן מתנגדת להסכמים וחוששת במיוחד משיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל למדינות המפרץ. היא תעשה הכול כדי לתקוע טריז בין ישראל לשותפותיה, תאיים עליהן ואף תנקוט בפעולות מתחת לסף המלחמה כדי לאלצן להתיישר עמה ולצנן את יחסיהן עם ישראל.
שלישית, פרואקטיביות מדינית אמריקאית נחוצה לא רק כדי לקדם את היחסים אלא לעיתים ללוות את הצדדים בתחומים מסוימים, בוודאי בנושאים ביטחוניים מולטילטראליים. ממשל ביידן תומך, בעיקר תמיכה רטורית, בתהליך, ולא ברור עד כמה הוא מוכן להשקיע תשומות הכרחיות בכדי לקדמו.
בנוסף, גם לתהליכים הפנימיים בישראל, קרי חוסר היציבות הפוליטית, ישנה השפעה שלילית על היכולת לקדם תהליכים ואף לממש נושאים שסוכמו. כך או כך, המצב משדר מסר שלילי ופוגע בדימוי העוצמה הישראלי.
שנתיים מלאו לחתימה על ההסכמים לנרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות ולבחריין, אליהן הצטרפו מרוקו וסודאן, הגם שההסכם עם האחרונה לא קרם עדיין עור וגידים.
עד כה, נחתמו מאות מזכרי הבנות (מרביתם עדיין לא מומשו) והסכמים בתחומים מגוונים, נפתחו נציגויות, נערכו ביקורים מתוקשרים ונחנכו קווי תעופה. נערכו מעל ל-150 מפגשים של גורמי מערכת הביטחון עם עמיתיהם באזור ונחתמו עסקאות בסך של יותר מ-3 מיליארד דולר של אמצעים ביטחוניים ישראלים למדינות האזור.
למרות ההישגים, נסיבות שונות ותהליכי עומק עלולים לצנן את השלום החם באופן יחסי. להלן כמה מעצבים המשפיעים על האפשרות לפתח את היחסים וקובעים תקרת זכוכית מסוימת, הגם שדינמית באופיה משום שנוכחנו שבהתאם לתמורות מסוימות מדינות ערב תלכנה כברת דרך, גם בניגוד לעמדותיהן הפומביות הקודמות.
ראשית, לנושא הפלסטיני עדיין משקל רב בקרב הציבורים הערביים. החרפה במצב הביטחוני בין ישראל לחמאס, ובוודאי בשטחי הגדה, על רקע ערעור המשילות של הרשות הפלסטינית, עלולה לפגוע ביחסים, ובוודאי ביכולת להחצינם.
שנית, איראן מתנגדת להסכמים וחוששת במיוחד משיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל למדינות המפרץ. היא תעשה הכול כדי לתקוע טריז בין ישראל לשותפותיה, תאיים עליהן ואף תנקוט בפעולות מתחת לסף המלחמה כדי לאלצן להתיישר עמה ולצנן את יחסיהן עם ישראל.
שלישית, פרואקטיביות מדינית אמריקאית נחוצה לא רק כדי לקדם את היחסים אלא לעיתים ללוות את הצדדים בתחומים מסוימים, בוודאי בנושאים ביטחוניים מולטילטראליים. ממשל ביידן תומך, בעיקר תמיכה רטורית, בתהליך, ולא ברור עד כמה הוא מוכן להשקיע תשומות הכרחיות בכדי לקדמו.
בנוסף, גם לתהליכים הפנימיים בישראל, קרי חוסר היציבות הפוליטית, ישנה השפעה שלילית על היכולת לקדם תהליכים ואף לממש נושאים שסוכמו. כך או כך, המצב משדר מסר שלילי ופוגע בדימוי העוצמה הישראלי.