פוסטים

לפני שנה בדיוק (27.11.2024) פתחו ארגוני מורדים המשתייכים לחמ"ל המרכזי באזור אדליב שבצפון-מערב סוריה במתקפת פתע נרחבת נגד המשטר הסורי. ארגון "היאת תחריר א-שאם" (HTS) הצליח להפיל את משטרו של אסד בתוך פחות משבועיים.

5 תובנות על סוריה בעידן שאחרי אסד - ועל מקומה של ישראל:

1. ממשלת המעבר בראשות אחמד א-שרע תציין בחודש הבא שנה לקיומה. במהלך שנה זו הצליחה לשקם את יחסי החוץ של המדינה ולזכות בהכרה ולגיטימציה מצד מדינות האזור והקהילה הבינלאומית, ובראשה ארה"ב, שפתחה דף חדש והיסטורי ביחסי המדינות
2. מנגד, בזירת הפנים מתקשה  א-שרע להתמודד עם שלל אתגרים הנובעים בעיקר מנקודת הפתיחה הרעועה של סוריה, אותה ירש לאחר יותר מעשור של מלחמת אזרחים. בראשם: אלימות נגד מיעוטים, הנובעת גם מתחושת נקם עממית שמבעבעת בקרב הסונים; מו"מ מקרטע לשילוב המיעוטים במדינה; פעילות דאעש ועוד.
3. על אף הספקות המוצדקים לגבי כוונותיו ויכולותיו של א-שרע להפוך את סוריה למדינה יציבה, בטוחה וכוללת, החלופה - סוריה ללא משטר מרכזי הזוכה לגיבוי אזורי ובינלאומי - פירושה כאוס, פירוק והידרדרות למלחמת אזרחים על סטרואידים.
4. לכן, מדיניות פרו אקטיבית וכינון קשרים עם הממשלה הסורית הם עקרונות חשובים שיאפשרו לייצר השפעה על המשטר החדש ולנתב אותו לאימוץ התנהגות רצויה וחיובית, תוך צמצום תפקידם של ספוילרים קיצוניים, דוגמת איראן.
5. ישראל צריכה לקבל החלטות אמיצות, לנהל סיכונים ולתרגם ההישגים הצבאיים לתמורות מדיניות. ישנה כעת הזדמנות להסכם ביטחון שיאפשר שקט בגבול ופתיחת דף חדש ביחסי המדינות והאזור כולו. אם סוריה לא תעמוד בהסכם - ישראל תמיד תוכל לחזור לגישה הצבאית, שבה כבר הוכח כי היא מצטיינת.