1. כשל הערכתי: נשיא רוסיה קיבל החלטה לפלוש לאוקראינה בהתבסס על נתונים והנחות יסוד (יחסי הכוחות, הלכי רוח באוקראינה, תגובת המערב) שברובם המכריע היו מנותקים מהמציאות, תוך הסתמכות על עצות והערכות שהותאמו לתפיסת עולמו על חשבון האובייקטיביות. תכנון הפלישה לא כלל התייחסות מקצועית של דרגי שטח וגרם לפער עצום בין הציפיה למימוש. ההחלטה האופרטיבית לזנוח את חזית הצפון (כחמישה שבועות לאחר הפלישה) שיקפה הבנה כי התכנון המקורי נכשל, וכן את דבר היעדרה של תוכנית ב' חלופית. המהלכים הרוסים לאורך השנה של המלחמה מראים כי רוסיה מגיבה ומתנהלת מול המציאות המשתנה, ולא שולטת יותר בקצב ההתפתחויות ברמה האסטרטגית.
2. מלחמת "הדור הישן": בשונה מהרבה ציפיות להשתנות ו"התייעלות" שדה הקרב המודרני, מלחמת רוסיה-אוקראינה נראית דומה לשתי מלחמות העולם, תוך שימוש מאסיבי בארטילריה, חי"ר, קרבות שוחות, שריון וכדומה. למרות שגם אלמנטים מתקדמים בולטים בלחימה – שימוש נרחב בכטב"מים, טילאות מדויקת, לוחמת סייבר – אלה לא מכתיבים את תוצאות הקרבות (אם כי אספקה של אמל"ח מערבי מדויק לאוקראינה, כדמות HIMARS, מצליח להביא הצלחות אופרטיביות).
3. הירתמות המערב הקולקטיבי: על אף ההערכה הרוסית, מדינות המערב (א"א, נאט"ו ושותפותיהם) גיבשו בצורה מהירה קואליציה יציבה של סיוע מדיני, צבאי וכלכלי-הומניטרי לאוקראינה וחזית מדינית נגד המשטר של פוטין. זהות אידיאולוגית-ערכית מערבית שיחקה בכך תפקיד חשוב, לעיתים על חשבון אינטרסים פרגמטיים שגרתיים. קואליציה זאת העמידה לרשות אוקראינה גיבוי רב-שכבתי מול רוסיה, לרבות אספקה שוטפת של אמל"ח ומודיעין תוך מחויבות להבטחת ניצחון אוקראינה. הואצו תהליכי התעצמות ברית נאט"ו (השקעה בבניין כוח בקרב צבאות החברים, וגם גיוס חברים חדשים – שוודיה ופינלנד). על אף קשרים כלכליים הדוקים בתחום האנרגיה שהיו למדינות אירופה רבות עם רוסיה, הראשונות הצליחו להיפטר תוך מספר חודשים מהתלות, מבלי להיפגע קשות מכך.4. המדינות לא קורסות מהר: מאז הפלישה, אוקראינה ספגה פגיעה קטלנית בהון האנושי (הרוגים, פצועים ופליטים), בכלכלה לרבות בתחום הגדול ביותר שלה – החקלאות (בגין השתלטות רוסית על השטח והפצצות), בתשתיות אנרגיה, שירותים ועוד. במקביל, גם רוסיה נתקלה בבעיות חסרות תקדים – סנקציות ששיבשו את יציבותה הכלכלית בניסיון מערבי לבלום את יכולתה להמשיך במימון המלחמה, וכן הגירה המונית (מאות אלפים רבות) של מעמד הביניים המשכיל. עם זאת, שתי המדינות לא מראות סימנים של התפוררות יסודות הממסד ומוסיפות לתפקד ולהשקיע במאמץ המלחמתי. גם מי שניבא כי אוקראינה תיכבש תוך ימים ספורים, וגם מי שחזה התמוטטות כלכלית של רוסיה תוך מספר חודשים – התבררו כטועים.
5. האינטרסים מול הערכים: לא מעט מדינות וביניהן ישראל מצאו עצמן במתח בין הרצון להתייצב לצידה של אוקראינה (אהדה לקורבן, מדינה דמוקרטית, קשרים בילטרליים מפותחים), לבין החשש ממחירים הכרוכים בכך (יחסים עם רוסיה, יכולת ההיזק שלה). עד כה מדיניות ישראל הייתה לספק סיוע, אך לגדרו לתחומים מוגבלים על מנת לא להרגיז את רוסיה. בשונה ממדינות אירופה וצפון אמריקה אשר רואות מלחמה זאת כחלק מהמאבק בין הציביליזציה המערבית לבין הכוחות האוטוריטריים הרוויזיוניסטיים במסגרתו אין שאלה באשר לצד בעימות, אצלנו הבחנה זאת לא חדה מספיק, הן בגלל ריבוי האתגרים הביטחוניים הייחודיים לנו, והן בגלל הריחוק הגאוגרפי-תרבותי. השאלה שעל ישראל להכריע בה – עד כמה אנחנו רואים את עצמנו חלק מהעולם המערבי, ועד כמה מוכנים לשלב ידיים במאמץ?
1. כשל הערכתי: נשיא רוסיה קיבל החלטה לפלוש לאוקראינה בהתבסס על נתונים והנחות יסוד (יחסי הכוחות, הלכי רוח באוקראינה, תגובת המערב) שברובם המכריע היו מנותקים מהמציאות, תוך הסתמכות על עצות והערכות שהותאמו לתפיסת עולמו על חשבון האובייקטיביות. תכנון הפלישה לא כלל התייחסות מקצועית של דרגי שטח וגרם לפער עצום בין הציפיה למימוש. ההחלטה האופרטיבית לזנוח את חזית הצפון (כחמישה שבועות לאחר הפלישה) שיקפה הבנה כי התכנון המקורי נכשל, וכן את דבר היעדרה של תוכנית ב' חלופית. המהלכים הרוסים לאורך השנה של המלחמה מראים כי רוסיה מגיבה ומתנהלת מול המציאות המשתנה, ולא שולטת יותר בקצב ההתפתחויות ברמה האסטרטגית.
2. מלחמת "הדור הישן": בשונה מהרבה ציפיות להשתנות ו"התייעלות" שדה הקרב המודרני, מלחמת רוסיה-אוקראינה נראית דומה לשתי מלחמות העולם, תוך שימוש מאסיבי בארטילריה, חי"ר, קרבות שוחות, שריון וכדומה. למרות שגם אלמנטים מתקדמים בולטים בלחימה – שימוש נרחב בכטב"מים, טילאות מדויקת, לוחמת סייבר – אלה לא מכתיבים את תוצאות הקרבות (אם כי אספקה של אמל"ח מערבי מדויק לאוקראינה, כדמות HIMARS, מצליח להביא הצלחות אופרטיביות).
3. הירתמות המערב הקולקטיבי: על אף ההערכה הרוסית, מדינות המערב (א"א, נאט"ו ושותפותיהם) גיבשו בצורה מהירה קואליציה יציבה של סיוע מדיני, צבאי וכלכלי-הומניטרי לאוקראינה וחזית מדינית נגד המשטר של פוטין. זהות אידיאולוגית-ערכית מערבית שיחקה בכך תפקיד חשוב, לעיתים על חשבון אינטרסים פרגמטיים שגרתיים. קואליציה זאת העמידה לרשות אוקראינה גיבוי רב-שכבתי מול רוסיה, לרבות אספקה שוטפת של אמל"ח ומודיעין תוך מחויבות להבטחת ניצחון אוקראינה. הואצו תהליכי התעצמות ברית נאט"ו (השקעה בבניין כוח בקרב צבאות החברים, וגם גיוס חברים חדשים – שוודיה ופינלנד). על אף קשרים כלכליים הדוקים בתחום האנרגיה שהיו למדינות אירופה רבות עם רוסיה, הראשונות הצליחו להיפטר תוך מספר חודשים מהתלות, מבלי להיפגע קשות מכך.4. המדינות לא קורסות מהר: מאז הפלישה, אוקראינה ספגה פגיעה קטלנית בהון האנושי (הרוגים, פצועים ופליטים), בכלכלה לרבות בתחום הגדול ביותר שלה – החקלאות (בגין השתלטות רוסית על השטח והפצצות), בתשתיות אנרגיה, שירותים ועוד. במקביל, גם רוסיה נתקלה בבעיות חסרות תקדים – סנקציות ששיבשו את יציבותה הכלכלית בניסיון מערבי לבלום את יכולתה להמשיך במימון המלחמה, וכן הגירה המונית (מאות אלפים רבות) של מעמד הביניים המשכיל. עם זאת, שתי המדינות לא מראות סימנים של התפוררות יסודות הממסד ומוסיפות לתפקד ולהשקיע במאמץ המלחמתי. גם מי שניבא כי אוקראינה תיכבש תוך ימים ספורים, וגם מי שחזה התמוטטות כלכלית של רוסיה תוך מספר חודשים – התבררו כטועים.
5. האינטרסים מול הערכים: לא מעט מדינות וביניהן ישראל מצאו עצמן במתח בין הרצון להתייצב לצידה של אוקראינה (אהדה לקורבן, מדינה דמוקרטית, קשרים בילטרליים מפותחים), לבין החשש ממחירים הכרוכים בכך (יחסים עם רוסיה, יכולת ההיזק שלה). עד כה מדיניות ישראל הייתה לספק סיוע, אך לגדרו לתחומים מוגבלים על מנת לא להרגיז את רוסיה. בשונה ממדינות אירופה וצפון אמריקה אשר רואות מלחמה זאת כחלק מהמאבק בין הציביליזציה המערבית לבין הכוחות האוטוריטריים הרוויזיוניסטיים במסגרתו אין שאלה באשר לצד בעימות, אצלנו הבחנה זאת לא חדה מספיק, הן בגלל ריבוי האתגרים הביטחוניים הייחודיים לנו, והן בגלל הריחוק הגאוגרפי-תרבותי. השאלה שעל ישראל להכריע בה – עד כמה אנחנו רואים את עצמנו חלק מהעולם המערבי, ועד כמה מוכנים לשלב ידיים במאמץ?