שנת 2023 תיחשב קרוב לוודאי כקשה והמאתגרת ביותר שחוותה ישראל מאז מלחמת העצמאות. תחילתה בהשקת "הרפורמה המשפטית" אשר הציתה מחאה ציבורית נרחבת, וחידדה את השסעים בחברה ובפוליטיקה בישראל. המשבר הפנימי הלך והחריף במהלך השנה, תוך הצבת איום לכשירות ולמוכנות של צה"ל, החלשת הכלכלה, ופגיעה בתדמיתה של ישראל בעולם. היחלשותה של ישראל לא נעלמה מעיני אויבינו, וכפי שרבים התריעו אז (כולל המכון בשתי התרעות אסטרטגיות), הדבר הגביר את האיומים הביטחוניים על ישראל, והעצים את הפיתוי של ציר הרשע לקרוא תיגר על ההרתעה הישראלית שבלמה אותו.
הקיץ והחגים לא הביאו מזור – אמנם המחאה הצליחה לבלום חלק ניכר מה-"הרפורמה המשפטית", אבל המשבר הפוליטי-חברתי הגיע אז למבוי סתום, והעימות רק החריף. אל תוך מציאות קודרת זאת הונחתה עלינו המתקפה הרצחנית של ה-7/10, תוך גילויי אכזריות וברבריות ששום סרט אימה לא היה יכול לדמיין. לא רק ש-1,400 איש ואישה נטבחו באותה שבת ארורה ו-250 חטופים נלקחו לתוככי המפלצת העזתית, אלא שגם קרסו בבת אחת כמה מאבני היסוד של האתוס ישראלי: האמונה בעליונות המודיעינית וביכולת של צה"ל להגן עלינו ולחלצנו מכל צרה, ההסתמכות על ההרתעה, ההרמטיות של גבולותינו.
אנו מנהלים מאז מלחמת עד חורמה נגד החמאס, ובו בזמן מצויים בעימות אלים מול יתר מרכיבי "ציר ההתנגדות" שאיראן מפעילה. מלחמה זאת שברה כבר שיאים במספר ימי הלחימה, בהיקף גיוס המילואים, במנעד הזירות, בעלויות הכלכליות ובגל האנטישמי ששוטף את העולם. והיד עוד נטויה: כלל לא ברור כמה זמן המערכה תימשך עוד ובאיזה תצורה, איך ייראה "היום שאחרי", כיצד נחזיר את הביטחון לגבול הצפוני ומה יקרה למערכת הפוליטית שתלויה על בלימה.
אכן שנה נוראה, אבל אולי כמו בלעם בפרשת בלק, שנת 2023 באה לקלל אך שנת 2024 דווקא תבוא לברך. ישראל לא קרסה, החברה הישראלית לא התפרקה, צה"ל חזר לעצמו ומפגין מאז יכולות מרשימות, הלוחמים מגלים גבורה ומסירות עילאיות, הרוח הישראלית הטובה חזרה לפעום ביתר שאת בלב האומה. מעל לכל אלה מזדקרת ההירתמות המדהימה של הדור הצעיר, ונכונותו לקחת אחריות על גורל המדינה אל מול האתגרים העצומים ששנת 2023 העמידה לפנינו – במערכה על הדמוקרטיה, בהתגייסות הטוטאלית למאמץ המלחמתי, ובפרץ ההתנדבותי ששוטף את הארץ מאז.
נכון, העתיד לוט בערפל כבד, אבל לאור המסירות, ההקרבה והתושייה של מיליוני ישראליים במהלך השנה האחרונה, אין מקום לספק: הברכה עוד תבוא, אולי כבר במהלך 2024. לא רק שנגבר על אויבינו, אלא שתוך כדי כך תיווצר הזדמנות פז לעצב מציאות ביטחונית ומדינית טובה בהרבה, הן מול הפלסטינים והן באזור כולו. בפן הפנימי, יש סיכוי סביר שהמערכת הפוליטית תעבור בשנה הקרובה טלטלה גדולה, שתאפשר לרוב הגדול שבמרכז המפה להוביל ולגבור על הקיטוב. שנים רבות מדי דחינו את ההתמודדות עם סוגיות היסוד, חיצוניות ופנימיות כאחד. לא עוד – רבים וטובים מקדמים כיום יוזמות ששואפות "לאתחל" את המדינה, לגבש חזון חדש ודרך לממשו. אנו חייבים זאת לקורבנות של ה-7/10, לחיילים שנפלו מאז, למפונים, לנעדרים והחטופים. אנו חייבים זאת לילדינו ולנכדינו. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. ברוכה הבאה 2024...
שנת 2023 תיחשב קרוב לוודאי כקשה והמאתגרת ביותר שחוותה ישראל מאז מלחמת העצמאות. תחילתה בהשקת "הרפורמה המשפטית" אשר הציתה מחאה ציבורית נרחבת, וחידדה את השסעים בחברה ובפוליטיקה בישראל. המשבר הפנימי הלך והחריף במהלך השנה, תוך הצבת איום לכשירות ולמוכנות של צה"ל, החלשת הכלכלה, ופגיעה בתדמיתה של ישראל בעולם. היחלשותה של ישראל לא נעלמה מעיני אויבינו, וכפי שרבים התריעו אז (כולל המכון בשתי התרעות אסטרטגיות), הדבר הגביר את האיומים הביטחוניים על ישראל, והעצים את הפיתוי של ציר הרשע לקרוא תיגר על ההרתעה הישראלית שבלמה אותו.
הקיץ והחגים לא הביאו מזור – אמנם המחאה הצליחה לבלום חלק ניכר מה-"הרפורמה המשפטית", אבל המשבר הפוליטי-חברתי הגיע אז למבוי סתום, והעימות רק החריף. אל תוך מציאות קודרת זאת הונחתה עלינו המתקפה הרצחנית של ה-7/10, תוך גילויי אכזריות וברבריות ששום סרט אימה לא היה יכול לדמיין. לא רק ש-1,400 איש ואישה נטבחו באותה שבת ארורה ו-250 חטופים נלקחו לתוככי המפלצת העזתית, אלא שגם קרסו בבת אחת כמה מאבני היסוד של האתוס ישראלי: האמונה בעליונות המודיעינית וביכולת של צה"ל להגן עלינו ולחלצנו מכל צרה, ההסתמכות על ההרתעה, ההרמטיות של גבולותינו.
אנו מנהלים מאז מלחמת עד חורמה נגד החמאס, ובו בזמן מצויים בעימות אלים מול יתר מרכיבי "ציר ההתנגדות" שאיראן מפעילה. מלחמה זאת שברה כבר שיאים במספר ימי הלחימה, בהיקף גיוס המילואים, במנעד הזירות, בעלויות הכלכליות ובגל האנטישמי ששוטף את העולם. והיד עוד נטויה: כלל לא ברור כמה זמן המערכה תימשך עוד ובאיזה תצורה, איך ייראה "היום שאחרי", כיצד נחזיר את הביטחון לגבול הצפוני ומה יקרה למערכת הפוליטית שתלויה על בלימה.
אכן שנה נוראה, אבל אולי כמו בלעם בפרשת בלק, שנת 2023 באה לקלל אך שנת 2024 דווקא תבוא לברך. ישראל לא קרסה, החברה הישראלית לא התפרקה, צה"ל חזר לעצמו ומפגין מאז יכולות מרשימות, הלוחמים מגלים גבורה ומסירות עילאיות, הרוח הישראלית הטובה חזרה לפעום ביתר שאת בלב האומה. מעל לכל אלה מזדקרת ההירתמות המדהימה של הדור הצעיר, ונכונותו לקחת אחריות על גורל המדינה אל מול האתגרים העצומים ששנת 2023 העמידה לפנינו – במערכה על הדמוקרטיה, בהתגייסות הטוטאלית למאמץ המלחמתי, ובפרץ ההתנדבותי ששוטף את הארץ מאז.
נכון, העתיד לוט בערפל כבד, אבל לאור המסירות, ההקרבה והתושייה של מיליוני ישראליים במהלך השנה האחרונה, אין מקום לספק: הברכה עוד תבוא, אולי כבר במהלך 2024. לא רק שנגבר על אויבינו, אלא שתוך כדי כך תיווצר הזדמנות פז לעצב מציאות ביטחונית ומדינית טובה בהרבה, הן מול הפלסטינים והן באזור כולו. בפן הפנימי, יש סיכוי סביר שהמערכת הפוליטית תעבור בשנה הקרובה טלטלה גדולה, שתאפשר לרוב הגדול שבמרכז המפה להוביל ולגבור על הקיטוב. שנים רבות מדי דחינו את ההתמודדות עם סוגיות היסוד, חיצוניות ופנימיות כאחד. לא עוד – רבים וטובים מקדמים כיום יוזמות ששואפות "לאתחל" את המדינה, לגבש חזון חדש ודרך לממשו. אנו חייבים זאת לקורבנות של ה-7/10, לחיילים שנפלו מאז, למפונים, לנעדרים והחטופים. אנו חייבים זאת לילדינו ולנכדינו. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. ברוכה הבאה 2024...