בית המשפט העליון של ארצות הברית פסק ברוב של 6–3 ביום שישי כי הנשיא טראמפ חרג מסמכותו כאשר הטיל מכסים נרחבים על מגוון מדינות. הפסיקה מהווה מהלומה משמעותית לסדר היום של טראמפ במדיניות החוץ והכלכלה. בתגובה, תקף טראמפ את השופטים בחריפות והדגיש כי אין בכוונתו לוותר על סמכותו להטיל מכסים.
בעוד שהסמכות לקבוע מכסים ומסים נתונה בידי הקונגרס האמריקאי, טראמפ טען כי חוק סמכויות החירום הכלכליות הבינלאומיות משנת 1977 (IEEPA) מעניק לנשיא סמכות חד־צדדית לקבוע ולהטיל מכסים, על בסיס הטענה שארה"ב נמצאת במצב חירום כלכלי. הפסיקה היא בין הצעדים המשמעותיים הבודדים בהם נקט בית המשפט להגבלת סמכויותיו הביצועיות של הנשיא, במהלך כהונה שהתאפיינה בריכוז כוח חסר תקדים בידי הבית הלבן, שפועל שיטתית לצמצום המגבלות עליו ולהחלשת השירות הציבורי העצמאי.
לצד שלוש השופטות הליברליות — אלנה קייגן, סוניה סוטומאיור וקטנג׳י בראון ג׳קסון — הצטרפו לעמדת הרוב, שנכתבה בידי נשיא בית המשפט העליון ג׳ון רוברטס השמרן, שני שופטים שמרנים נוספים: ניל גורסוץ׳ ואיימי קוני בארט שמונו על ידי טראמפ עצמו. עבור הנשיא, המכסים היו כלי מרכזי הן במדיניות החוץ והן במדיניות הסחר שלו, והוא השתמש בהם כמנגנון כפייה כלפי בעלות ברית ומתחרים כאחד, במטרה לשנות את יחסי הסחר שלהם עם ארצות הברית וכחלק ממדיניותו המוכרזת לשיקום ולחידוש התעשייה והייצור האמריקאיים.
למרות שפסק הדין מגביל את יכולתו של טראמפ להטיל מכסים חד־צדדיים מכוח ה-IEEPA, בראיית הנשיא יש ברשותו סמכויות שמאפשרות הטלת מכסים. מיד לאחר ההחלטה הכריז טראמפ על הטלת שורה של מכסים גורפים (ולא בשיעור משתנה ממדינה למדינה כפי שעשה עד כה) בשיעור של 10%, ובהמשך העלה אותם ל־15%, במסגרת חוקית המתירה לנשיא לקבוע מכסים בשיעור מרבי של 15% לתקופה של עד 150 ימים ללא אישור הקונגרס.
מהלך זה עורר שאלות באשר לאפשרות של אתגר משפטי נוסף. החלטת בית המשפט העליון גם מביאה עמה השלכות כלכליות משמעותיות וחוסר וודאות לגבי עתיד התקציב הפדרלי, שנשען על ההכנסות המשמעותיות הנוצרות מהמכסים. על פי התכנון התקציבי שלפני פסק הדין, המכסים היו אמורים להכניס בסביבות 3 טריליון דולר ב-9 השנים הבאות, וההחלטה מסכנת לפחות מחצית מהסכום המתוכנן. בנוסף לכך, קיימת אפשרות כי הממשל יידרש לשלם החזרים של יותר מ־100 מיליארד דולר מהכנסות המכסים ליבואנים, אך בשלב זה אין כל הנחיות מצד בית המשפט, תכנון מסודר לביצוע מהלך כזה. הסכמי סחר שכבר נחתמו, כך לדברי נציג הסחר של ארצות הברית ג׳יימסון גריר, ימשיכו להיות ממוסים בהתאם לשיעורים שכבר נקבעו -- שחלקם אף גבוהים מהשיעור הנוכחי.
בית המשפט העליון של ארצות הברית פסק ברוב של 6–3 ביום שישי כי הנשיא טראמפ חרג מסמכותו כאשר הטיל מכסים נרחבים על מגוון מדינות. הפסיקה מהווה מהלומה משמעותית לסדר היום של טראמפ במדיניות החוץ והכלכלה. בתגובה, תקף טראמפ את השופטים בחריפות והדגיש כי אין בכוונתו לוותר על סמכותו להטיל מכסים.
בעוד שהסמכות לקבוע מכסים ומסים נתונה בידי הקונגרס האמריקאי, טראמפ טען כי חוק סמכויות החירום הכלכליות הבינלאומיות משנת 1977 (IEEPA) מעניק לנשיא סמכות חד־צדדית לקבוע ולהטיל מכסים, על בסיס הטענה שארה"ב נמצאת במצב חירום כלכלי. הפסיקה היא בין הצעדים המשמעותיים הבודדים בהם נקט בית המשפט להגבלת סמכויותיו הביצועיות של הנשיא, במהלך כהונה שהתאפיינה בריכוז כוח חסר תקדים בידי הבית הלבן, שפועל שיטתית לצמצום המגבלות עליו ולהחלשת השירות הציבורי העצמאי.
לצד שלוש השופטות הליברליות — אלנה קייגן, סוניה סוטומאיור וקטנג׳י בראון ג׳קסון — הצטרפו לעמדת הרוב, שנכתבה בידי נשיא בית המשפט העליון ג׳ון רוברטס השמרן, שני שופטים שמרנים נוספים: ניל גורסוץ׳ ואיימי קוני בארט שמונו על ידי טראמפ עצמו. עבור הנשיא, המכסים היו כלי מרכזי הן במדיניות החוץ והן במדיניות הסחר שלו, והוא השתמש בהם כמנגנון כפייה כלפי בעלות ברית ומתחרים כאחד, במטרה לשנות את יחסי הסחר שלהם עם ארצות הברית וכחלק ממדיניותו המוכרזת לשיקום ולחידוש התעשייה והייצור האמריקאיים.
למרות שפסק הדין מגביל את יכולתו של טראמפ להטיל מכסים חד־צדדיים מכוח ה-IEEPA, בראיית הנשיא יש ברשותו סמכויות שמאפשרות הטלת מכסים. מיד לאחר ההחלטה הכריז טראמפ על הטלת שורה של מכסים גורפים (ולא בשיעור משתנה ממדינה למדינה כפי שעשה עד כה) בשיעור של 10%, ובהמשך העלה אותם ל־15%, במסגרת חוקית המתירה לנשיא לקבוע מכסים בשיעור מרבי של 15% לתקופה של עד 150 ימים ללא אישור הקונגרס.
מהלך זה עורר שאלות באשר לאפשרות של אתגר משפטי נוסף. החלטת בית המשפט העליון גם מביאה עמה השלכות כלכליות משמעותיות וחוסר וודאות לגבי עתיד התקציב הפדרלי, שנשען על ההכנסות המשמעותיות הנוצרות מהמכסים. על פי התכנון התקציבי שלפני פסק הדין, המכסים היו אמורים להכניס בסביבות 3 טריליון דולר ב-9 השנים הבאות, וההחלטה מסכנת לפחות מחצית מהסכום המתוכנן. בנוסף לכך, קיימת אפשרות כי הממשל יידרש לשלם החזרים של יותר מ־100 מיליארד דולר מהכנסות המכסים ליבואנים, אך בשלב זה אין כל הנחיות מצד בית המשפט, תכנון מסודר לביצוע מהלך כזה. הסכמי סחר שכבר נחתמו, כך לדברי נציג הסחר של ארצות הברית ג׳יימסון גריר, ימשיכו להיות ממוסים בהתאם לשיעורים שכבר נקבעו -- שחלקם אף גבוהים מהשיעור הנוכחי.