ב-16 ביוני, במהלך הפורום הכלכלי בסנט-פטרסבורג, נשאל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כיצד משטרו מאשים את אוקראינה בנאציזם, בהתחשב בעובדה כי הנשיא זלנסקי הינו יהודי בעצמו. פוטין השיב כי "לטענת חבריי היהודים זלנסקי אינו יהודי אלא בושה לעם היהודי", היות ותומכי היטלר, כך לדבריהם, נחשבים באוקראינה כעת לגיבורים לאומיים.
זוהי לא הפעם הראשונה שבכירי המשטר הרוסי נוגעים בנקודה הרגישה של יהדות ונאציזם בהקשר האוקראיני, במטרה להעצים את טענותיהם באשר ל"אופי הניאונאצי" של המדינה אליה פלשו. פוטין מנכס את הנצחון על הנאצים לרוסיה בלבד ומתעלם מהעובדה שצבא ברית המועצות היה מורכב מחיילים של לאומים שונים, כולל האוקראינים שלפי ההערכות השונות היוו למעלה מרבע הצבא הסובייטי. המשטר הרוסי בוחן את גבולות הגזרה – מצד אחד, להכפיש את אוקראינה בתור משטר "פרו-נאצי" (הרוע האולטימטיבי) תוך עמעום הזהות היהודית של חלק ממנהיגיה ואזרחיה הנתקפים; ומאידך, לא להיתפס על אנטישמיות בנאלית. אך הם לא תמיד מצליחים להישאר בגבולות – כזכור, כששר החוץ לברוב טען לשורשים היהודיים של היטלר, פוטין נאלץ להתנצל בפני רה"מ דאז בנט.
בכל פעם מהות התרגיל היא שימוש בנושא היהודי (במקרה הנוכחי: "חבריי היהודים מהילדות אומרים לי...") כהצדקה מוסרית לאג'נדה התוקפנית של המשטר הרוסי כלפי אוקראינה. כשהמשפט מתחיל ב"יהודי חכם אמר פעם..." – ניתן (כך לפחות חושבים פוטין ולברוב) למכור כל הסתה, הכפשה או שקר ישיר.
הניסיונות הרוסים מופנים בראש ובראשונה נגד אוקראינה וכלפי אוכלוסיית רוסיה. אבל הכלי שבו עושים שימוש ציני הינם היהדות והעם היהודי, לא כישות פוליטית אלא כישות לאומית חוצת גבולות. כל עוד מדינת ישראל רואה עצמה, בהתאם לחוקיה ומורשתה, כתומכת ומגנה על העם היהודי גם מחוץ לגבולותיה – עליה לנקוט עמדה ברורה ובלתי מסויגת נגד ניסיונות מניפולטיביים אלה של ניצול השאלה היהודית למטרות תוקפנות פוליטית בלתי מוצדקת.
ב-16 ביוני, במהלך הפורום הכלכלי בסנט-פטרסבורג, נשאל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כיצד משטרו מאשים את אוקראינה בנאציזם, בהתחשב בעובדה כי הנשיא זלנסקי הינו יהודי בעצמו. פוטין השיב כי "לטענת חבריי היהודים זלנסקי אינו יהודי אלא בושה לעם היהודי", היות ותומכי היטלר, כך לדבריהם, נחשבים באוקראינה כעת לגיבורים לאומיים.
זוהי לא הפעם הראשונה שבכירי המשטר הרוסי נוגעים בנקודה הרגישה של יהדות ונאציזם בהקשר האוקראיני, במטרה להעצים את טענותיהם באשר ל"אופי הניאונאצי" של המדינה אליה פלשו. פוטין מנכס את הנצחון על הנאצים לרוסיה בלבד ומתעלם מהעובדה שצבא ברית המועצות היה מורכב מחיילים של לאומים שונים, כולל האוקראינים שלפי ההערכות השונות היוו למעלה מרבע הצבא הסובייטי. המשטר הרוסי בוחן את גבולות הגזרה – מצד אחד, להכפיש את אוקראינה בתור משטר "פרו-נאצי" (הרוע האולטימטיבי) תוך עמעום הזהות היהודית של חלק ממנהיגיה ואזרחיה הנתקפים; ומאידך, לא להיתפס על אנטישמיות בנאלית. אך הם לא תמיד מצליחים להישאר בגבולות – כזכור, כששר החוץ לברוב טען לשורשים היהודיים של היטלר, פוטין נאלץ להתנצל בפני רה"מ דאז בנט.
בכל פעם מהות התרגיל היא שימוש בנושא היהודי (במקרה הנוכחי: "חבריי היהודים מהילדות אומרים לי...") כהצדקה מוסרית לאג'נדה התוקפנית של המשטר הרוסי כלפי אוקראינה. כשהמשפט מתחיל ב"יהודי חכם אמר פעם..." – ניתן (כך לפחות חושבים פוטין ולברוב) למכור כל הסתה, הכפשה או שקר ישיר.
הניסיונות הרוסים מופנים בראש ובראשונה נגד אוקראינה וכלפי אוכלוסיית רוסיה. אבל הכלי שבו עושים שימוש ציני הינם היהדות והעם היהודי, לא כישות פוליטית אלא כישות לאומית חוצת גבולות. כל עוד מדינת ישראל רואה עצמה, בהתאם לחוקיה ומורשתה, כתומכת ומגנה על העם היהודי גם מחוץ לגבולותיה – עליה לנקוט עמדה ברורה ובלתי מסויגת נגד ניסיונות מניפולטיביים אלה של ניצול השאלה היהודית למטרות תוקפנות פוליטית בלתי מוצדקת.