בשיחות וינה על חזרה של ארה"ב ואיראן להסכם הגרעין מסתמנת האפשרות כי הצדדים יגיעו להבנות הנדרשות נוכח הדיווחים הן מהמערב והן מאיראן לגבי התקדמות משמעותית. עם זאת, לפי שעה מספר סוגיות מחלוקת עדיין לא נפתרו ושני הצדדים, כצפוי, מטילים את האחריות לקבלת החלטות שיאפשרו סיום מוצלח על הצד השני. ההדלפות המכוונות וההצהרות נועדו בעיקר להפעיל לחצים האחד על השני, הן לקבלת הדרישות והן לאחריות לכישלון, אם יהיה.
מהפרטים שדווחו עד כה בתקשורת עולה כי טיוטת ההסכם כוללת, לצד התייחסות לחובותיו של כל צד, גם התייחסות לשלבי ביצוע ההסכם וזוהי אחת מאבני הנגף המרכזיות נוכח הדרישה של האיראנים לאמת את הסרת הסנקציות, למשל על ידי ביצוע בפועל של הזרמת כספים דרך מערכת הבנקאות העולמית לפני ביצוע צעדים של גלגול לאחור של חלקים בפרויקט הגרעין.
על הפרק גם קושי אמריקאי להיענות לדרישת האיראנים להסיר את מרבית הסנקציות האישיות, כולל מגורמים בסביבת המנהיג, כמו גם הדרישה להוצאת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור והתביעה לסגור את תיקי העבר בסבא"א. בעייתית גם הדרישה העקבית של איראן לקבלת ביטחונות מוושינגטון שלא תעזוב שוב את ההסכם ודרישה שנשמעה לאחרונה להתחייבות שלא להפעיל את סעיף ה"סנפבק" הקיים בהסכם המקורי, המאפשר להחזיר סנקציות של מועצת הביטחון.
ככל שמתמשכות השיחות גובר הלחץ מצידם של גורמים פוליטיים בטהראן ובוושינגטון, כולל מצד מחוקקים דמוקרטים המתנגדים להסכם. בולט מכתבם של מרבית חברי הפרלמנט האיראני (20 בפברואר) לנשיא ראיסי, בו הם מגדירים תנאים להסכמת איראן לחתום על ההסכם.
כשברקע מתעצם משבר אוקראינה, משתדלים הצדדים למנוע זליגה של המתיחות גם לשיחות וינה. אין עדות לקשיים שמערימה רוסיה על התקדמות בשיחות כקלף לחץ על ארה"ב בסוגייה האוקראינית. חשוב שישראל, גם על רקע העימות בין ארצות הברית לרוסיה, לא תוצג כמי שמנהלת קמפיין נגד הממשל האמריקאי, בעיקר שברור כי אין לה יכולת להשפיע והממשל מייחס לחזרה להסכם הגרעין חשיבות רבה. לישראל אינטרס כי הדיאלוג האינטימי עם הממשל האמריקאי לתאום המדיניות מול איראן, יימשך ברוח טובה גם אם תושג הסכמה על חזרה ובוודאי אם ברגע האחרון לא תושגנה הסכמות.
בשיחות וינה על חזרה של ארה"ב ואיראן להסכם הגרעין מסתמנת האפשרות כי הצדדים יגיעו להבנות הנדרשות נוכח הדיווחים הן מהמערב והן מאיראן לגבי התקדמות משמעותית. עם זאת, לפי שעה מספר סוגיות מחלוקת עדיין לא נפתרו ושני הצדדים, כצפוי, מטילים את האחריות לקבלת החלטות שיאפשרו סיום מוצלח על הצד השני. ההדלפות המכוונות וההצהרות נועדו בעיקר להפעיל לחצים האחד על השני, הן לקבלת הדרישות והן לאחריות לכישלון, אם יהיה.
מהפרטים שדווחו עד כה בתקשורת עולה כי טיוטת ההסכם כוללת, לצד התייחסות לחובותיו של כל צד, גם התייחסות לשלבי ביצוע ההסכם וזוהי אחת מאבני הנגף המרכזיות נוכח הדרישה של האיראנים לאמת את הסרת הסנקציות, למשל על ידי ביצוע בפועל של הזרמת כספים דרך מערכת הבנקאות העולמית לפני ביצוע צעדים של גלגול לאחור של חלקים בפרויקט הגרעין.
על הפרק גם קושי אמריקאי להיענות לדרישת האיראנים להסיר את מרבית הסנקציות האישיות, כולל מגורמים בסביבת המנהיג, כמו גם הדרישה להוצאת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור והתביעה לסגור את תיקי העבר בסבא"א. בעייתית גם הדרישה העקבית של איראן לקבלת ביטחונות מוושינגטון שלא תעזוב שוב את ההסכם ודרישה שנשמעה לאחרונה להתחייבות שלא להפעיל את סעיף ה"סנפבק" הקיים בהסכם המקורי, המאפשר להחזיר סנקציות של מועצת הביטחון.
ככל שמתמשכות השיחות גובר הלחץ מצידם של גורמים פוליטיים בטהראן ובוושינגטון, כולל מצד מחוקקים דמוקרטים המתנגדים להסכם. בולט מכתבם של מרבית חברי הפרלמנט האיראני (20 בפברואר) לנשיא ראיסי, בו הם מגדירים תנאים להסכמת איראן לחתום על ההסכם.
כשברקע מתעצם משבר אוקראינה, משתדלים הצדדים למנוע זליגה של המתיחות גם לשיחות וינה. אין עדות לקשיים שמערימה רוסיה על התקדמות בשיחות כקלף לחץ על ארה"ב בסוגייה האוקראינית. חשוב שישראל, גם על רקע העימות בין ארצות הברית לרוסיה, לא תוצג כמי שמנהלת קמפיין נגד הממשל האמריקאי, בעיקר שברור כי אין לה יכולת להשפיע והממשל מייחס לחזרה להסכם הגרעין חשיבות רבה. לישראל אינטרס כי הדיאלוג האינטימי עם הממשל האמריקאי לתאום המדיניות מול איראן, יימשך ברוח טובה גם אם תושג הסכמה על חזרה ובוודאי אם ברגע האחרון לא תושגנה הסכמות.