המלחמה באיראן גוררת לתוכה גם את רוסיה ואת אוקראינה. מדובר בשלב זה במעורבות עקיפה, דרך מומחיות וייעוץ מודיעיני וצבאי-טכנולוגי, בדגש על ניסיון מבצעי עם כטב"מים מתאבדים – אך המגמה ברורה.
לפי פרסומים והערכות של מודיעין מערבי, רוסיה מסייעת לאיראן בשלושה אופנים פרקטיים. הראשון הוא העברת מודיעין על אובייקטים אמריקאים ברחבי המזרח התיכון (ייתכן מבוסס בראש ובראשונה על צילומי לוויין). השני הוא ייעוץ טכנולוגי-מבצעי באשר ייעול הפעלת הכטב"מים – אותם "שאהדים" שרוסיה רכשה מאיראן ושדרגה לצרכי מלחמתה באוקראינה – עד כדי, לחומרה, הספקתם לידי איראן (כנראה בכמויות מוגבלות), כפי שטוען נשיא אוקראינה זלנסקי, ומה שנתמך גם באמצעות רכיבים רוסיים שנמצאו באתרי הנפילות במדינות המפרץ. השלישי הוא סיוע לוגיסטי-דיפלומטי, אשר בא לידי ביטוי באופרציה רוסית להוצאת מעל מאה דיפלומטים איראנים מלבנון (כאשר בתוך כך עלו תהיות האם חלקם היו אנשי משה"מ).
מצד שני, רוסיה נמנעת פומבית מצעדים שיתפרשו כהשתתפות צבאית ישירה – ומשתדלת שלא לחצות את הסף שיוביל לעימות ישיר עם ארה"ב וישראל. עם זאת, המיצוב הפוליטי של רוסיה הינו חד וברור. מוסקבה מבקרת בחריפות את המערכה הישראלית־אמריקאית וב־14 במרץ גינתה פומבית תקיפות ישראליות בקרבת תחנת הכוח הגרעינית בבושהר, שבה עובדים גם מומחים רוסים. במקביל הקרמלין מפיק רווח כלכלי מן הסכסוך: הזינוק במחירי הנפט והחלשה זמנית של סנקציות אמריקניות משפרים את מצבו של התקציב הרוסי, הנתון לגירעון של עשרות מיליארדי דולרים.
אוקראינה, לעומת זאת, מוצאת את עצמה בצדו השני של הסכסוך. קייב משתפת באופן פעיל את ארצות הברית ואת מדינות המפרץ הערביות בניסיון שצברה במאבק נגד אותם הכטב"מים האיראניים. כך, שלחה אוקראינה לאזור צוותי מומחים כדי לסייע בארגון וכיול מערכי ההגנה נגד השאהדים, כולל ייעוץ לגבי טקטיקות וטכנולוגיות יירוט. בפועל, אוקראינה היא אחת המדינות הבודדות שלהן ניסיון קרבי ממשי בהתמודדות עם מתקפות המוניות של כטב"מים מתאבדים, וניסיון זה התגלה כמבוקש במיוחד במזרח התיכון. על רקע זה ראה"מ פנה בבקשה לקיים שיחה נדירה עם נשיא אוקראינה זלנסקי, שעתידה להתקיים בתחילת השבוע. איראן כבר הגיבה במישור הפוליטי: מהפרלמנט האיראני מושמעות האשמות כלפי קייב בסיוע לישראל שבגינן ניתן להתייחס לאוקראינה כ“מטרה לגיטימית”.
מלבד כך, עצם היקפה של המלחמה באזור טומן בחובו סיכון עבור קייב: ככל שכוחות אמריקאיים ובעלות בריתם משתמשים ביותר טילי יירוט להגנה על בסיסים ותשתיות במפרץ הפרסי, כך גוברת האפשרות שמערכות נדירות אלה יהיו קשות יותר להשגה עבור אוקראינה.
מבחינת ישראל, חשוב להפנים את הזיקות בין המלחמה שלנו לבין רוסיה ואוקראינה. ההיבט הבולט (אבל לא היחיד) הוא נכונות שתי המדינות לחלוק את הניסיון הקרבי הענף בטכנולוגיות בלתי מאוישות – אותם כטב"מי שאהד – לשדה המערכה המזרח תיכוני, כאשר רוסיה נרתמה לעזרתה של איראן, ואילו אוקראינה הופכת בפועל לחלק מהמחנה המתמודד עם היכולות האיראניות.
המלחמה באיראן גוררת לתוכה גם את רוסיה ואת אוקראינה. מדובר בשלב זה במעורבות עקיפה, דרך מומחיות וייעוץ מודיעיני וצבאי-טכנולוגי, בדגש על ניסיון מבצעי עם כטב"מים מתאבדים – אך המגמה ברורה.
לפי פרסומים והערכות של מודיעין מערבי, רוסיה מסייעת לאיראן בשלושה אופנים פרקטיים. הראשון הוא העברת מודיעין על אובייקטים אמריקאים ברחבי המזרח התיכון (ייתכן מבוסס בראש ובראשונה על צילומי לוויין). השני הוא ייעוץ טכנולוגי-מבצעי באשר ייעול הפעלת הכטב"מים – אותם "שאהדים" שרוסיה רכשה מאיראן ושדרגה לצרכי מלחמתה באוקראינה – עד כדי, לחומרה, הספקתם לידי איראן (כנראה בכמויות מוגבלות), כפי שטוען נשיא אוקראינה זלנסקי, ומה שנתמך גם באמצעות רכיבים רוסיים שנמצאו באתרי הנפילות במדינות המפרץ. השלישי הוא סיוע לוגיסטי-דיפלומטי, אשר בא לידי ביטוי באופרציה רוסית להוצאת מעל מאה דיפלומטים איראנים מלבנון (כאשר בתוך כך עלו תהיות האם חלקם היו אנשי משה"מ).
מצד שני, רוסיה נמנעת פומבית מצעדים שיתפרשו כהשתתפות צבאית ישירה – ומשתדלת שלא לחצות את הסף שיוביל לעימות ישיר עם ארה"ב וישראל. עם זאת, המיצוב הפוליטי של רוסיה הינו חד וברור. מוסקבה מבקרת בחריפות את המערכה הישראלית־אמריקאית וב־14 במרץ גינתה פומבית תקיפות ישראליות בקרבת תחנת הכוח הגרעינית בבושהר, שבה עובדים גם מומחים רוסים. במקביל הקרמלין מפיק רווח כלכלי מן הסכסוך: הזינוק במחירי הנפט והחלשה זמנית של סנקציות אמריקניות משפרים את מצבו של התקציב הרוסי, הנתון לגירעון של עשרות מיליארדי דולרים.
אוקראינה, לעומת זאת, מוצאת את עצמה בצדו השני של הסכסוך. קייב משתפת באופן פעיל את ארצות הברית ואת מדינות המפרץ הערביות בניסיון שצברה במאבק נגד אותם הכטב"מים האיראניים. כך, שלחה אוקראינה לאזור צוותי מומחים כדי לסייע בארגון וכיול מערכי ההגנה נגד השאהדים, כולל ייעוץ לגבי טקטיקות וטכנולוגיות יירוט. בפועל, אוקראינה היא אחת המדינות הבודדות שלהן ניסיון קרבי ממשי בהתמודדות עם מתקפות המוניות של כטב"מים מתאבדים, וניסיון זה התגלה כמבוקש במיוחד במזרח התיכון. על רקע זה ראה"מ פנה בבקשה לקיים שיחה נדירה עם נשיא אוקראינה זלנסקי, שעתידה להתקיים בתחילת השבוע. איראן כבר הגיבה במישור הפוליטי: מהפרלמנט האיראני מושמעות האשמות כלפי קייב בסיוע לישראל שבגינן ניתן להתייחס לאוקראינה כ“מטרה לגיטימית”.
מלבד כך, עצם היקפה של המלחמה באזור טומן בחובו סיכון עבור קייב: ככל שכוחות אמריקאיים ובעלות בריתם משתמשים ביותר טילי יירוט להגנה על בסיסים ותשתיות במפרץ הפרסי, כך גוברת האפשרות שמערכות נדירות אלה יהיו קשות יותר להשגה עבור אוקראינה.
מבחינת ישראל, חשוב להפנים את הזיקות בין המלחמה שלנו לבין רוסיה ואוקראינה. ההיבט הבולט (אבל לא היחיד) הוא נכונות שתי המדינות לחלוק את הניסיון הקרבי הענף בטכנולוגיות בלתי מאוישות – אותם כטב"מי שאהד – לשדה המערכה המזרח תיכוני, כאשר רוסיה נרתמה לעזרתה של איראן, ואילו אוקראינה הופכת בפועל לחלק מהמחנה המתמודד עם היכולות האיראניות.