בהנחה (זהירה) ששלב הבלימה של מתקפת הטרור בעוטף עזה הסתיים, והשטח נמצא בשליטה של צה"ל וכוחות הביטחון, השאלה המרכזית של הימים הקרובים היא כמובן מה עכשיו. אינני רוצה להתייחס כרגע למטרה הסופית של המלחמה – אני מסכים לקביעתו של ראש המכון פרופ' מנואל טרכטנברג שמה שהיה לא יוכל להיות מה שיהיה, במובנים רבים – אלא לפרמטרים של ה"איך".
אלה שונים הפעם ממה שידענו בעבר. הלגיטימציה העולמית לכל סוג של פעולה היא חסרת תקדים, מצב שלצערנו נוצר מהפראות הזוועתית של מתקפת החמאס. אותה תמונה, מוכפלת פי כמה וכמה, קיימת גם בציבור הישראלי. לא מדובר ברצון עיוור לנקמה: טבעו הלא-אנושי של האויב מחייב אותנו לנהוג כפי שהיתה נוהגת כל מדינה במקומנו - במידה לא פרופורציונלית וחסרת תקדים של עוצמה, שתבהיר למזרח התיכון כולו שטבח של ישראלים פשוט לא יהיה, כי עונשו לא יהיה בהתאם, אלא למעלה מזה.
בצד זאת, מי שמתכנן את המערכה חייב לקחת בחשבון שהציבור בישראל, שכמובן מגבה כל מהלך צבאי, נמצא תחת השפעתה של הקריסה המערכתית שחווינו בשבת – השפעה קשה בהרבה מזו שהיתה אפילו למחדל יום הכיפורים. המטרות ודרכי הפעולה שייבחרו חייבות להיבחן בקפדנות בהיבט הריאליות של היכולת לממשן במערכת הבינלאומית הסבוכה, לא רק בשל סכנת ההתלקחות הרב-זירתית; הטלת צה"ל למטרות לא ברורות וקשות ליישום, כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה, או הפעלתו באופן מסורבל כפי שהיה במבצע "צוק איתן", רק יערערו עוד יותר את אמונו של הציבור בתפקוד המערכת באמונות על ביטחונו.
זו מלאכה מורכבת מאי פעם, והיא מחייבת את הדרג המבצעי והמדיני לחשיבה עמוקה ומפוכחת ונקייה מהטיות פוליטיות, ולניהוג חכם ומעורר אמון.
בהנחה (זהירה) ששלב הבלימה של מתקפת הטרור בעוטף עזה הסתיים, והשטח נמצא בשליטה של צה"ל וכוחות הביטחון, השאלה המרכזית של הימים הקרובים היא כמובן מה עכשיו. אינני רוצה להתייחס כרגע למטרה הסופית של המלחמה – אני מסכים לקביעתו של ראש המכון פרופ' מנואל טרכטנברג שמה שהיה לא יוכל להיות מה שיהיה, במובנים רבים – אלא לפרמטרים של ה"איך".
אלה שונים הפעם ממה שידענו בעבר. הלגיטימציה העולמית לכל סוג של פעולה היא חסרת תקדים, מצב שלצערנו נוצר מהפראות הזוועתית של מתקפת החמאס. אותה תמונה, מוכפלת פי כמה וכמה, קיימת גם בציבור הישראלי. לא מדובר ברצון עיוור לנקמה: טבעו הלא-אנושי של האויב מחייב אותנו לנהוג כפי שהיתה נוהגת כל מדינה במקומנו - במידה לא פרופורציונלית וחסרת תקדים של עוצמה, שתבהיר למזרח התיכון כולו שטבח של ישראלים פשוט לא יהיה, כי עונשו לא יהיה בהתאם, אלא למעלה מזה.
בצד זאת, מי שמתכנן את המערכה חייב לקחת בחשבון שהציבור בישראל, שכמובן מגבה כל מהלך צבאי, נמצא תחת השפעתה של הקריסה המערכתית שחווינו בשבת – השפעה קשה בהרבה מזו שהיתה אפילו למחדל יום הכיפורים. המטרות ודרכי הפעולה שייבחרו חייבות להיבחן בקפדנות בהיבט הריאליות של היכולת לממשן במערכת הבינלאומית הסבוכה, לא רק בשל סכנת ההתלקחות הרב-זירתית; הטלת צה"ל למטרות לא ברורות וקשות ליישום, כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה, או הפעלתו באופן מסורבל כפי שהיה במבצע "צוק איתן", רק יערערו עוד יותר את אמונו של הציבור בתפקוד המערכת באמונות על ביטחונו.
זו מלאכה מורכבת מאי פעם, והיא מחייבת את הדרג המבצעי והמדיני לחשיבה עמוקה ומפוכחת ונקייה מהטיות פוליטיות, ולניהוג חכם ומעורר אמון.